׳ערות אביך וערות אמך לא תגלה... לא תגלה ערותה׳
סוד גילוי האם וכיסויה בתשובה שלמה ביום הכפורים
ר' יוסי: ׳ערות אביך וערות אמך לא תגלה... לא תגלה ערותה׳ - קושיית אם גילה מדוע צריך להשיב
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, כָּתוּב ׳עֶרְוַת אָבִיךְ וְעֶרְוַת אִמְּךְ לֹא תְגַלֵּה׳ (ויקרא יח, ז) - וְכָתוּב ׳אִמְּךְ הִיא לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָהּ׳ - וְשָׁנִינוּ, ׳אִמְּךְ הִיא׳ וַדַּאי. הֲרֵי אִם גִּלָּה עֶרְוָתָהּ, לָמָּה צָרִיךְ לְהָשִׁיב אוֹתָהּ? וַדַּאי לְתַקֵּן אֶת מַה שֶּׁגִּלָּה. שֶׁשָּׁנִינוּ, כְּשֶׁמִּתְגַּבֵּר יֵצֶר הָרָע בָּאָדָם, אֵינוֹ מִתְגַּבֵּר אֶלָּא בְּאוֹתָן עֲרָיוֹת, וְכָל הַחֲטָאִים אֲחוּזִים בְּאוֹתָהּ עֶרְוָה. וְכָתוּב ׳לֹא תְגַלֵּה׳. כְּשֶׁמִּתְתַּקֵּן, מְתַקֵּן כְּנֶגֶד אוֹתוֹ שֶׁגִּלָּה, וְזוֹ נִקְרֵאת תְּשׁוּבָה.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, כְּתִיב ׳עֶרְוַת אָבִיךָ וְעֶרְוַת אִמְּךָ לֹא תְּגַלֵּה׳ (ויקרא יח, ז). וּכְתִיב, ׳אִמְּךָ הִיא לא תְגַלֶּה עֶרְוָתָהּ׳. וְתָנֵינָן ׳אִמְּךָ הִיא׳ וַדַּאי. הָא אִם גִּלָּה עֶרְיָיתָהּ, לְמַאן בָּעֵי לְאָתָבָא לָהּ, ודַּאי לְתַקְּנָא. מַאי דְּגַלֵּי. דְּתַנְיָא כַּד סַגְיָא יִצְרָא בִּישָׁא בְּבַּר נָשׁ, לָא סַגִּי אֶלָּא בְּאִינּוּן עֶרְיָין, וְכֻלְּהוּ חוֹבֵי אֲחִידָן בְּהַהוּא עֶרְיָא. וּכְתִיב ׳לֹא תְגַלֶּה׳. כַּד אִתְתָּקַּן, אִתְתָּקַּן לָקֳבֵל הַהוּא דְּגַלֵּי, ודָא אִקְרֵי תְּשׁוּבָה.
ר' יצחק: כל חטאי העולם אחוזים זה בזה עד שהאם מתגלה בגללם - וכשמתתקן העולם מתכסה האם, ואז יום הכפורים
אָמַר רַבִּי יִצְחָק, כָּל חֲטָאֵי הָעוֹלָם אֲחוּזִים (זֶה) בָּזֶה, עַד שֶׁהָאֵם מִתְגַּלָּה בִגְלָלָם. וּכְשֶׁהִיא מִתְגַּלָּה, כָּל אוֹתָם הַבָּנִים מִתְגַּלִּים (בִּשְׁבִילָהּ). וְכָתוּב ׳לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים (דברים כב, ו)׳ - וּכְשֶׁמִּתְתַּקֵּן הָעוֹלָם לְמַטָּה, הַכֹּל מִתְתַּקֵּן, עַד שֶׁעוֹלֶה הַתִּקּוּן לָאֵם הַקְּדוֹשָׁה וּמִתְתַּקֶּנֶת, וּמִתְכַסֵּית מִמַּה שֶּׁהִתְגַּלְּתָה. וּמִשּׁוּם כָּךְ כָּתוּב, ׳אַשְׁרֵי נְשׂוּי פֶּשַׁע כְּסוּי חֲטָאָה (תהלים לב, א)׳ - וְאָז נִקְרֵאת תְּשׁוּבָה, תְּשׁוּבָה וַדַּאי. וְאָז נִקְרָא יוֹם הַכִּפּוּרִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ׳מִכֹּל חַטאתֵיכֶם לִפְנֵי ה (ויקרא טז, ל)' - תִּטְהָרוּ׳.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי יִצְחָק, כָּל חוֹבֵי עָלְמָא אֲחִידָן (ס"א דא) בְּדָא, עַד דְּאִימָּא אִתְגַּלְיָא בְּגִינֵיהוֹן. וְכַד אִיהִי אִתְגַּלְיָא, כָּל אִינּוּן בְּנִין אִתְגַּלְּיָין (בגינה). וּכְתִיב ׳לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים׳ (דברים כב, ו). וְכַד אִתְתָּקַּן עָלְמָא לְתַתָּא, אִתְתָּקַּן כֹּלָּא, עַד דְּסַלְּקָא תִּקּוּנָא לְאִימָּא קַדִּישָׁא, וּמִתְתַּקְנָא, וְאִתְכַּסְּיָא מִמָּה דְּאִתְגַּלְיָא. וּבְגִין כַּךְ כְּתִיב, ׳אַשְׁרֵי נְשׂוּי פֶּשַׁע כְּסוּי חַטָאָה׳ (תהילים לב, א), וּכְדֵין אִקְרֵי תְּשׁוּבָה, תְּשׁוּבָה וַדַּאי. וּכְדֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים אִתְקְרֵי, כְּמָה דִּכְתִּיב, ׳מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי יהו"ה תִּטְהָרוּ׳ (ויקרא טז, ל).
ר' יהודה: מתי נקראת תשובה - כשהאם מתכסה ועומדת בשמחה על הבנים, ׳אם הבנים שמחה׳
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, מָתַי נִקְרֵאת תְּשׁוּבָה? כְּשֶׁהָאֵם מִתְכַּסָּה וְעוֹמֶדֶת בְּשִׂמְחָה עַל הַבָּנִים, שֶׁכָּתוּב ׳אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה׳ (תהלים קיג, ט) - וְשָׁבָה לְקִיּוּם. וּמִי שֶׁהָיָה סָגוּר, שָׁב לִמְקוֹמוֹ. וְכֻלָּם שָׁבִים אֶחָד לְאֶחָד, וּמִתְבָּרְכִים כָּל אֶחָד וְאֶחָד, וְאָז נִקְרֵאת תְּשׁוּבָה (שלמה), תְּשׁוּבָה סְתָם, לְהַכְלִיל הַכֹּל.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי יְהוּדָה אֵימָתַי אִתְקְרֵי תְּשׁוּבָה. כַּד אִימָּא מִתְכַּסְיָא וְקַיְּימָא בְּחֶדְוָה עַל בְּנִין, דִּכְתִּיב, ׳אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה׳ (תהילים קיג, ט). וְתָבָאת בְּקִיּוּמָא וּמַאן דְּהֲוָה סָגִיר, תָּב לְאַתְרֵיהּ. וְכֻלְּהוּ תָּבִין חַד לְחַד, וּמִתְבָּרְכָאן כָּל חַד וְחַד, וּכְדֵין אִתְקְרֵי תְּשׁוּבָה (שלימתא), תְּשׁוּבָה סְתָם לְאַכְלְלָא כֹּלָּא.
ר' יצחק: ׳כי גדול מעל שמים חסדך׳ - מעל שמים זו האם, והיינו שנקראת תשובה
אָמַר רַבִּי יִצְחָק, כְּשֶׁמֻּכְשָׁר הָעוֹלָם, כֻּלּוֹ מֻכְשָׁר כְּאֶחָד. כָּתוּב ׳כִּי גָדוֹל מֵעַל שָׁמַיִם חַסְדֶּךְ׳ (תהלים קח, ה) - ׳מֵעַל שָׁמַיִם׳, שֶׁעוֹלֶה לְמַעְלָה מֵהַמָּקוֹם שֶׁנִּקְרָא שָׁמַיִם. וּמִי הוּא. זוֹ הָאֵם. וְהַיְנוּ שֶׁנִּקְרֵאת תְּשׁוּבָה.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי יִצְחָק, כַּד מִתְכְּשַׁר עָלְמָא, כּוּלֵיהּ מִתְכְּשַׁר כַּחֲדָא. כְּתִיב ׳כִּי גָּדוֹל מֵעַל שָׁמַיִם חַסְדֶּךָ׳ (תהילים קח, ה). ׳מֵעַל שָׁמַיִם׳, דְּסַלְּקָא לְעֵילָּא מֵאֲתַר דְּאִקְרֵי שָׁמַיִם. וּמַאי אִיהוּ. דָּא אִיהִי אִימָּא. וְהַיְינוּ דְּאִקְרֵי תְּשׁוּבָה.
ר' יהודה: מדויק ׳מעל שמים׳ - מקום שעומד על השמים למעלה למעלה
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מְדֻיָּק שֶׁכָּתוּב ׳מֵעַל שָׁמַיִם׳. אִלְמָלֵא כָתוּב ׳עַל שָׁמַיִם׳, מַשְׁמָע אוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁעוֹמֵד עַל שָׁמַיִם וְלֹא יוֹתֵר. כֵּיוָן שֶׁאָמַר ׳מֵעַל שָׁמַיִם׳, מַשְׁמָע אוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁעוֹמֵד עַל הַשָּׁמַיִם לְמַעְלָה לְמַעְלָה. (וּמַה הִיא, ' אִמָּא, וְזֶהוּ שֶׁנִּקְרָא תשובה).
בלשון הזוהר
רִבִּי יְהוּדָה אָמַר, דַּיְיקָא דִּכְתִּיב ׳מֵעַל שָׁמַיִם׳. אִלְמָלֵא כְּתִיב ׳עַל שָׁמַיִם׳, מַשְׁמַע הַהוּא אֲתַר דְּקַיְּימָא עַל שָׁמַיִם, וְלָא יַתִּיר. כֵּיוָן דְּאָמַר ׳מֵעַל שָׁמַיִם׳, מַשְׁמַע הַהוּא אֲתַר דְּקַיְּימָא עַל הַשָּׁמַיִם לְעֵילָּא לְעֵילָּא. (ס"א ומאי איהי אימא, והיינו דאקרי תשובה.)
בזמן שמוכשרים המעשים והאם בשמחה מתגלה עתיקא קדישא - ושב האור לזעיר אנפין בשמחה שלמה
שֶׁשָּׁנִינוּ, בְּאוֹתוֹ זְמַן שֶׁמֻּכְשָׁרִים הַמַּעֲשִׂים לְמַטָּה וְהָאֵם בְּשִׂמְחָה, מִתְגַּלֶּה עַתִּיקָא קַדִּישָׁא, וְשָׁב הָאוֹר לִזְעֵיר אַנְפִּין, וְאָז הַכֹּל בְּשִׂמְחָה, הַכֹּל בִּשְׁלֵמוּת, הַכֹּל נִמְצָאִים בִּבְרָכוֹת, וְהָרַחֲמִים מְזֻמָּנִים, וְכָל הָעוֹלָמוֹת בְּשִׂמְחָה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ יִכְבֹּשׁ עֲונֹתֵינוּ׳ (מיכה ז, יט). מִי יָשׁוּב? יָשׁוּב עַתִּיקָא קַדִּישָׁא לְהִתְגַּלּוֹת בִּזְעֵיר, יָשׁוּב לְהִתְגַּלּוֹת, שֶׁהָיָה נִסְתָּר בָּרִאשׁוֹנָה, וְהַכֹּל נִקְרָא תְשׁוּבָה.
בלשון הזוהר
דְּתָאנָא, בְּהַהוּא זִמְנָא דְּמִתְכַּשְׁרָן עוֹבָדִין לְתַתָּא, וְאִימָּא בְּחֶדְוָותָא, אִתְגַּלְּיָא עַתִּיקָא קַדִּישָׁא, וְתָב נְהוֹרָא לִזְעֵיר אַנְפִּין, וּכְדֵין כֹּלָּא בְּחֶדְוָותָא, כֹּלָּא בִּשְׁלִימוּ, כֹּלָּא אִשְׁתְּכָחוּ בְּבִרְכָּאן, וְרַחֲמִין זִמְנִין, וְעָלְמִין כֻּלְּהוּ בְּחֶדְוָותָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ יִכְבּוֹש עֲוֹנוֹתֵינוּ׳ (מיכה ז, יט). מַאן יָשׁוּב. יָשׁוּב עַתִּיקָא קַדִּישָׁא לְאִתְגַּלְיָיא בִּזְעֵירָא, יָשׁוּב לְאִתְגַּלְיָיא דְּהֲוָה סָתִים בְּקַדְמִיתָא, וְכֹלָּא אִתְקְרֵי תְּשׁוּבָה.
ר' יהודה: הכל בכלל, ׳למען ישוב ה' מחרון אפו ונתן לך רחמים׳
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, הַכֹּל בִּכְלָל, הַכֹּל סְתָם. וְכָתוּב ׳לְמַעַן יָשׁוּב ה' מֵחֲרוֹן אַפּוֹ וְנָתַן לְךְ רַחֲמִים׳ (דברים יג, יח) - אָמַר רַבִּי יִצְחָק, הַכֹּל הוּא וַדַּאי, וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ אֶת הַדְּבָרִים לִפְנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, כֹּלָּא בִּכְלַל, כֹּלָּא סְתָם. וּכְתִיב ׳לְמַעַן יָשׁוּב יהו"ה מֵחֲרוֹן אַפּוֹ וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים׳ (דברים יג, יח). אָמַר רִבִּי יִצְחָק, כֹּלָּא הוּא וַדַּאי, וְהָא אוֹקִימְנָא מִלֵּי קַמֵּיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן.
׳והשיב את הגזלה׳
שם היראה התחתונה כעליונה, והמתקן מעשיו משיב מעינות המים למקומם
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.