כל נדיב לבו יביאה
סוד שנים עשר מחנות עליונים והנדבה לכסא הקדוש
כל נדיב לבו - ארבעה מחנות עליונים שבכללם כל שאר המחנות היוצאים באבות הנדיבים
׳כֹּל נְדִיב לִבּוֹ׳ (שמות לה, ה) - אֵלּוּ אוֹתָם אַרְבָּעָה מַחֲנוֹת עֶלְיוֹנִים שֶׁבִּכְלָלָם כְּלוּלִים כָּל אוֹתָם שְׁאָר הַמַּחֲנוֹת, וְאֵלֶּה הֵם שֶׁיּוֹצְאִים בָּאָבוֹת הָעֶלְיוֹנִים שֶׁנִּקְרָאִים נְדִיבִים, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּהָ, שֶׁכָּתוּב ׳כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם׳ (במדבר כא, יח), אֵלּוּ הָאָבוֹת.
בלשון הזוהר
(שמות לה ה) ׳כֹּל נְדִיב לִבּוֹ, אִלֵּין אִינּוּן אַרְבַּע מַשִׁרְיָין עִלָּאִין, דְּבִכְלָלָא דִּלְהוֹן כְּלִילָן, כָּל אִינּוּן שְׁאַר מַשִׁרְיָין, וְאִלֵּין אִינּוּן דְּנַפְקָן בַּאֲבָהָן עִלָּאִין, דְּאִקְרוּן נְדִּיבִים׳. כְּמָה (ויקרא י"ט ע"ב, כ"ד ע"א, ק"נ ע"ב) ׳דְּאוּקְמוּהָ׳, דִּכְתִּיב, (במדבר כא יח) ׳כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם, אִלֵּין אֲבָהָן׳.
יביאה ולא יביאוה - ליחד הכל כאחד ולהעלות התרומה לבעלה בכבוד
יְבִיאֶהָ, לֹא כָתוּב יְבִיאוּהָ, אֶלָּא יְבִיאֶהָ, לְיַחֵד הַכֹּל כְּאֶחָד. וְכֵן לֹא כָתוּב יָבִיא, אֶלָּא יְבִיאֶהָ, לְהַעֲלוֹתָהּ לְבַעְלָהּ בְּכָבוֹד כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ. אֵת תְּרוּמַת ה' - אֶת, לְרַבּוֹת כָּל אוֹתָם הַמַּחֲנוֹת הָעֶלְיוֹנִים הָאֲחֵרִים, לְחַבֵּר הַכֹּל כְּאֶחָד, וְהֵם שְׁנֵים עָשָׂר בִּכְלָל אֶחָד. זָהָב. וָכֶסֶף. וּנְחֹשֶׁת. ׳תְּכֵלֶת. וְאַרְגָּמָן. וְתוֹלַעַת שָׁנִי. וְשֵׁשׁ וְעִזִּים. וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים. וְעֹרֹת תְּחָשִׁים׳. וַעֲצֵי שִׁטִּים. ׳וְשֶׁמֶן לַמָּאוֹר. וּבְשָׂמִים לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה. וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים׳ - אֵלּוּ הֵם שְׁנֵים עָשָׂר מַחֲנוֹת עֶלְיוֹנִים, שֶׁכֻּלָּם כְּלוּלִים כְּאֶחָד בִּכְלָל שֶׁל אַרְבָּעָה שֶׁנִּקְרְאוּ חַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר.
בלשון הזוהר
יְבִיאֶהָ, יְבִיאוּהָ לָא כְּתִיב, אֶלָּא יְבִיאֶהָ, לְיַחֲדָא כֹּלָּא כַּחֲדָא. וְכֵן יָבִיא לָא כְּתִיב, אֶלָּא יְבִיאֶהָ, לְסַלְּקָא לָהּ לְגַבֵּי בַּעְלָהּ בִּיקָרָא, כְּמָה דְּאִצְטְרִיךְ. אֵת תְּרוּמַת יהו"ה, אֶת לְאַסְגָּאָה, כָּל אִינּוּן מַשִׁרְיָין עִלָּאִין אַחֲרָנִין, לְאִתְחַבְּרָא כֹּלָּא כַּחֲדָא, וְאִינּוּן תְּרֵיסַר בִּכְלָלָא חֲדָא. זָהָב. וָכֶסֶף. וּנְחוֹשֶׁת. ׳תְּכֵלֶת. וְאַרְגָּמָן. וְתוֹלַעַת שָׁנִי. וְשֵׁשׁ וְעִזִּים. וְעֹרֹת אֵלִים מְאָדָּמִים. וְעֹרֹת תְּחָשִׁים׳. וַעֲצֵי שִׁטִּים.׳וְשֶׁמֶן לַמָּאוֹר. וּבְשָׂמִים לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה. וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים׳. אִלֵּין אִינּוּן תְּרֵיסַר מַשִׁרְיָין עִלָּאִין, דִּכְלִילָן כֻּלְּהוּ כַּחֲדָא בִּכְלָלָא דְּאַרְבַּע דְּאִקְרוּן חַיוֹת הַקֹּדֶשׁ כְּמָה דְּאִתְּמַר.
את תרומת ה' לרבות שנים עשר מחנות עליונים זהב כסף ונחשת עד קטרת הסמים
וְכָל אֵלֶּה עוֹלִים לַכִּסֵּא הַקָּדוֹשׁ לְהַעֲלוֹתוֹ לְמַעְלָה לְהִתְחַבֵּר עִם בַּעְלָהּ כְּדֵי לִהְיוֹת הַכֹּל אֶחָד, וּכְדֵי שֶׁיִּמָּצֵא עִמָּהּ בְּכָבוֹד עֶלְיוֹן. וְאָז יוֹשֵׁב הַמֶּלֶךְ הָעֶלְיוֹן עַל הַכִּסֵּא הַקָּדוֹשׁ, וּמִתְחַבֶּרֶת אִשָּׁה עִם בַּעְלָהּ לִהְיוֹת הַכֹּל אֶחָד, וְאָז הִיא שִׂמְחַת הַכֹּל.
בלשון הזוהר
וְכֻלְּהוּ אִלֵּין סַלְּקִין לְכֻרְסְיָיא קַדִּישָׁא, לְאָעֲלָא לָהּ לְעֵילָּא, לְאִתְחַבְּרָא בְּבַעְלָהּ, בְּגִין לְמֶהֱוֵי כֹּלָּא חַד, בְּגִין דְּיִשְׁתְּכַח עִמָּהּ בִּיקָרָא עִלָּאָה. כְּדֵין יָתִיב מַלְכָּא עִלָּאָה עַל כּוּרְסְיָּיא קַדִּישָׁא, וְאִתְחַבְּרָא אִתְּתָא בְּבַעְלָהּ, לְמֶהוֵי כֹּלָּא חַד. וּכְדֵין, אִיהוּ חֶדְוָותָא דְּכֹלָּא.
כל אלה עולים לכסא הקדוש להתחבר עם בעלה ואז יושב המלך על הכסא
בֹּא וּרְאֵה, כָּאן מַתְחִיל לִמְנוֹת זָהָב בָּרִאשׁוֹנָה, וְאַחַר כָּךְ כֶּסֶף, מִשּׁוּם שֶׁהַחֶשְׁבּוֹן הַזֶּה מִלְּמַטָּה. אֲבָל כְּשֶׁבָּא לִמְנוֹת מֵחֶשְׁבּוֹן הַמֶּרְכָּבָה הָעֶלְיוֹנָה, מַתְחִיל לִמְנוֹת מִיָּמִין בָּרִאשׁוֹנָה, וְאַחַר כָּךְ מִשְּׂמֹאל. מִנַּיִן לָנוּ? שֶׁכָּתוּב ׳לִי הַכֶּסֶף וְלִי הַזָּהָב׳ (חגי ב, ח) - כֶּסֶף בַּתְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ הַזָּהָב. וּבַמֶּרְכָּבָה שֶׁלְּמַטָּה מַתְחִילִים מִשְּׂמֹאל וְאַחַר כָּךְ מִיָּמִין, שֶׁכָּתוּב ׳זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת׳ (שמות לה, ה) - זָהָב בַּתְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ כֶּסֶף.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, הָכָא שָׁארֵי לְמִמְנֵי זָהָב בְּקַדְמִיתָא, וְכֶסֶף לְבָתַר, בְּגִין דְּהַאי חֶשְׁבֹּנָא מִתַּתָּא. אֲבָל כַּד אָתֵי לְמִמְנֵי מֵחוּשְׁבָּנָא דִּרְתִיכָא דִּלְעֵילָּא, שָׁארֵי לְמִמְנִי מִימִינָא בְּקַדְמִיתָא, וּלְבָתַר מִן שְׂמָאלָא. מְנָלָן. דִּכְתִּיב, ׳לִי הַכֶּסֶף וְלִי הַזָּהָב׳ (חגי ב, ח). כֶּסֶף בְּקַדְמִיתָא, וּלְבָתַר הַזָּהָב. וּבִרְתִיכָא דִּלְתַתָּא, שָׁארוּ מִשְּׂמָאלָא וּלְבָתַר מִימִינָא, דִּכְתִּיב ׳זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת׳. זָהָב בְּקַדְמִיתָא, וּלְבָתַר כֶּסֶף.
כאן מתחיל למנות זהב תחלה ואחר כך כסף מלמטה אך למעלה כסף תחלה
וְכָל אוֹתָן מֶרְכָּבוֹת נִקְרָאוֹת נְדִיב לֵב. כֹּל - לִכְלֹל אֶת כָּל שְׁאָר הַמֶּרְכָּבוֹת. לֵב, מַה זֶּה לֵב? הַיְנוּ סוֹד הַכָּתוּב ׳וְטוֹב לֵב מִשְׁתֶּה תָּמִיד׳ (משלי טו, טו) - וְזֶהוּ הַלֵּב שֶׁל הַכֹּל, וְזֶהוּ הַכִּסֵּא הַקָּדוֹשׁ, וְעַל זֶה נִקְרָאִים לֵב. כֹּל נְדִיב לֵב, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, שֶׁאַרְבַּעַת הַמַּחֲנוֹת הַלָּלוּ הַכְּלָל שֶׁל כֻּלָּם נִקְרָאִים בְּסוֹד אֶחָד, נְדִיב לֵב. תְּרוּמַת ה' - זֶה הַכִּסֵּא הַקָּדוֹשׁ. וּמִשּׁוּם שֶׁהֵרִימוּ אוֹתָהּ לְמַעְלָה וּמַעֲלִים אוֹתָהּ לְמַעְלָה, נִקְרֵאת תְּרוּמַת ה'. וְעַל זֶה, כְּשֶׁרָאָה יְחֶזְקֵאל סוֹד הַחַיּוֹת שֶׁהָיוּ עוֹלוֹת, לֹא רָאָה מַה זֶּה שֶׁעוֹלוֹת, מִשּׁוּם שֶׁהִיא עוֹלָה לַמֶּלֶךְ הָעֶלְיוֹן בְּסֵתֶר וּבִטְמִירוּת בְּכָבוֹד עֶלְיוֹן.
בלשון הזוהר
וְכָל אִינּוּן רְתִיכִין אִקְרוּן ׳נְדִיב לֵב׳. כֹּל: לְאַכְלְלָא כָּל שְׁאַר רְתִיכִין. לֵב. מַאי לֵב. הַיְינוּ רָזָא דִּכְתִּיב, ׳וְטוֹב לֵב מִשְׁתֶּה תָּמִיד׳ (משלי טו, טו). וְדָא אִיהוּ לִבָּא דְּכֹלָּא, וְדָא כֻּרְסְיָיא קַדִּישָׁא. וְעַל דָּא אִקְרוּן לֵב. ׳כֹּל נְדִיב לֵב׳, כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא, דְּאַרְבַּע מַשִׁרְיָין אִלֵּין, כְּלָלָא דְּכֻלְּהוּ אִקְרוּן בְּרָזָא חֲדָא, ׳נְדִיב לֵב׳. תְּרוּמַת יהו"ה, דָּא כֻּרְסְיָיא קַדִּישָׁא. וּבְגִין דְּאָרִימוּ לָהּ לְעֵילָּא, וְסַלְּקִין לָהּ לְעֵילָּא, אִקְרֵי תְּרוּמַת יהו"ה. וְעַל דָּא, כַּד חָמָא יְחֶזְקֵאל רָזָא דְּחַיּוֹת, דַּהֲווֹ סַלְּקִין, לָא חָמָא מַהוּ דְּסַלְּקִין, בְּגִין דְּאִיהִי סַלְּקָא לְגַבֵּי מַלְכָּא עִלָּאָה בִּגְנִיזוּ בִּטְמִירָא בִּיקָרָא עִלָּאָה.
כשראה יחזקאל סוד החיות שהיו עולות לא ראה מה שעולה כי בסתר ובטמירות
׳וְכָל חֲכַם לֵב בָּכֶם׳ (שמות לה, י) - אֵלֶּה הֵם שִׁשִּׁים מְקוֹרוֹת שֶׁמַּשְׁקִים אֶת הָעוֹלָם, וּמֵהֶם הוּא מֻשְׁקֶה. יָבאוּ, לָמָּה יָבאוּ? אֶלָּא שֶׁיָּבֹאוּ לָקַחַת מֵעִם גִּנְזֵי הַחַיִּים. יָבאוּ וְאַחַר כָּךְ וְיַעֲשׂוּ, מַה שהקב"ה צִוָּה אוֹתָם לֵהָנוֹת אֶת הָעוֹלָם.
בלשון הזוהר
׳וְכָל חָכָם לֵב בָכֶם׳ (שמות לה, י), אִלֵּין אִינּוּן שִׁתִּין מְקוֹרִין, דְּאַשְׁקְיָיא עָלְמָא, וּמִנְּהוֹן אִתְשָׁקֵי. יָבֹאוּ, אֲמַאי יָבֹאוּ. אֶלָּא דְּיֵיתוּן לְמִנְקַט מֵעִם גְּנָזָא דְּחַיִּין. יָבֹאוּ, וּלְבָתַר וַיַּעֲשׂוּ מָה דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא פָּקִיד לוֹן לְאַהֲנָאָה עָלְמָא.
וכל חכם לב בכם אלה שששים מקורות המשקים העולם יבאו לקחת מגנזי החיים
׳קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה׳ (שמות לה, ה) לַה'. רַבִּי יְהוּדָה פָּתַח, ׳הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךְ וְגוֹ'׳ (ישעיה נח, ז). בּא וּרְאֵה, אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ שֶׁל אָדָם כְּשֶׁעָנִי פּוֹגֵשׁ אוֹתוֹ. שֶׁאוֹתוֹ הֶעָנִי הוּא דּוֹרוֹן שֶׁל הקב"ה שֶׁשָּׁלַח אֵלָיו. מִי שֶׁמְּקַבֵּל אֶת אוֹתוֹ דוֹרוֹן בְּסֵבֶר פָּנִים, אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ!
בלשון הזוהר
׳קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה לַיהו"ה׳ (שמות לה, ה). רִבִּי יְהוּדָה פָּתַח, ׳הֲלֹא פָרוֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ וְגוֹ'׳ (ישעיהו נח, ז). תָּא חֲזֵי, זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ דְּבַר נָשׁ, כַּד מִסְכְּנָא אִעְרַע לְגַבֵּיהּ. דְּהַהוּא מִסְכְּנָא דּוֹרוֹנָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הוֵי, דְּשָׁדַר לֵיהּ. מַאן דִּמְקַבֵּל לֵיהּ לְהַהוּא דּוֹרוֹנָא בְּסֵבֶר אַנְפִּין, זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ.
קחו מאתכם תרומה לה' - הלוא פרס לרעב לחמך אשרי המקבל עני בסבר פנים
בֹּא וּרְאֵה, מִי שֶׁחָס עַל הֶעָנִי וּמֵשִׁיב אֶת נַפְשׁוֹ, הקב"ה מַעֲלֶה עָלָיו כְּאִלּוּ הוּא בָּרָא אֶת נַפְשׁוֹ. וְעַל כֵּן, אַבְרָהָם שֶׁהָיָה חָס עַל כָּל בְּנֵי הָעוֹלָם, הֶעֱלָה עָלָיו הקב"ה כְּאִלּוּ הוּא בָּרָא אוֹתָם, שֶׁכָּתוּב ׳וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן׳ (בראשית יב, ה).
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, מַאן דְּחָיִיס לְמִסְכְּנָא, וְאָתִיב לֵיהּ נַפְשֵׁיהּ, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא סָלִיק עָלֵיהּ, כְּאִילּוּ הוּא בָּרָא לְנַפְשֵׁיהּ. וְעַל דָּא אַבְרָהָם דְּהֲוָה חָיִיס לְכָל בְּנִי עָלְמָא, סָלִיק עָלֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כְּאִילּוּ הוּא בָּרָא לוֹן, דִּכְתִּיב, ׳וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן׳ (בראשית יב, ה).
מי שחס על העני ומשיב נפשו הקב"ה מעלה עליו כאלו ברא נפשו כאברהם
וְאַף עַל גַּב שֶׁהֲרֵי בֵּאַרְנוּ, הֲלוֹא פָרֹס, מַה זֶּה פָרֹס? לִפְרֹס לוֹ מַפָּה בְּלֶחֶם וּמָזוֹן לֶאֱכֹל. דָּבָר אַחֵר הֲלוֹא פָרֹס, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳פְּרֵס פְּרִיסַת וְגוֹ'׳ (דניאל ה). שֶׁצָּרִיךְ לִפְרֹס פְּרוּסוֹת לֶחֶם לְפָנָיו כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְבַּיֵּשׁ, וְיִפְרֹס לְפָנָיו בְּעַיִן טוֹבָה. לַחְמֶךְ, לֹא כָתוּב לֶחֶם, אֶלָּא לַחְמֶךְ, אוֹתוֹ שֶׁהוּא שֶׁלְּךְ. מִמָּמוֹנְךְ, וְלֹא שֶׁל גָּזֵל, וְלֹא שֶׁל עֹשֶׁק, וְלֹא שֶׁל גְּנֵבָה. שֶׁאִם כָּךְ, זוֹ אֵינָהּ זְכוּת, אֶלָּא אוֹי לוֹ שֶׁבָּא לְהַזְכִּיר אֶת חֲטָאָיו. כְּמוֹ כֵן קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה, לְהָרִים מִמַּה שֶּׁהוּא שֶׁלָּכֶם, וְלֹא מֵעֹשֶׁק, וְלֹא מִגָּזֵל, וְלֹא מִגְּנֵבָה, וְכָךְ פֵּרְשׁוּהוּ.
בלשון הזוהר
וְאַף עַל גַּב דְּהָא אוֹקִימְנָא הֲלא פָרוֹס, מַאי פָרוֹס, לְמִפְרַס לֵיהּ מַפָּה בְּנָהֲמָא וּמְזוֹנָא לְמֵיכַל. דָּבָר אַחֵר הֲלא פָרוֹס, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳פְּרֵיס פְּרִיסַת וְגוֹ'׳ (דניאל ה, כח). דְּבָעֵי לְמִפְרַס פְּרִיסִין דְּנַהֲמָא קָמֵיהּ, בְּגִין דְּלָא לִכְסִיף. וְיַפְרוֹס קָמֵיהּ בְּעֵינָא טָבָא. לַחְמֶךָ, לֶחֶם לָא כְּתִיב, אֶלָּא לַחְמֶךָ. הַהוּא דִּילָךְ מִמָּמוֹנֶךָ, וְלָא דִּגְזִילוּ, וְלָא דַּעֲשָׁק, וְלָא דִּגְנֵבָה. דְּאִי הָכִי, לָאו זְכוּתָא הוּא, אֶלָּא וַוי לֵיהּ, דְּאָתֵי לְאַדְכְּרָא חוֹבוֹי. כְּגַוְונָא דָּא קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה, לְאָרָמָא מִמָּה דִּלְכוֹן, וְלָא מֵעֹשֶׁק, וְלָא מִגֶּזֶל, וְלָא מִגְּנֵבָה, וְהָא אוּקְמוּהָ.
הלוא פרס - לפרס מפה בלחם ומזון לחמך ולא ממון גזל ועשק וגנבה
רַבִּי חִיָּיא וְרַבִּי יִצְחָק וְרַבִּי יוֹסֵי הָיוּ הוֹלְכִים בַּדֶּרֶךְ. עַד שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים, פָּגַשׁ בָּהֶם רַבִּי אַבָּא. אָמַר רַבִּי חִיָּיא, וַדַּאי שְׁכִינָה עִמָּנוּ. כְּשֶׁהִגִּיעַ אֲלֵיהֶם, אָמַר רַבִּי אַבָּא, כָּתוּב ׳מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶת עַמִּי אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם לֹא בָחַרְתִּי בְעִיר מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל׳ (מלכים א ב, טז) ׳וָאֶבְחַר בְּדָוִד וְגוֹ׳ (מלכים א ח, טז) ' - ׳לִבְנוֹת בַּיִת לִהְיוֹת שְׁמִי שָׁם׳ - פָּסוּק זֶה אֵין רֹאשׁוֹ סוֹפוֹ, וְאֵין סוֹפוֹ רֹאשׁוֹ. שֶׁכָּתוּב ׳לֹא בָחַרְתִּי בְעִיר׳ - ׳וָאֶבְחַר בְּדָוִד׳. מַה זֶּה עִם זֶה? וָאֶבְחַר בִּירוּשָׁלַיִם הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת!
בלשון הזוהר
רִבִּי חִיָּיא וְרִבִּי יִצְחָק וְרִבִּי יוֹסֵי, הֲווֹ אַזְלֵי בְּאָרְחָא, עַד דַּהֲווֹ אָזְלֵי, פָּגַע בְּהוּ רִבִּי אַבָּא. אָמַר רִבִּי חִיָּיא, וַדַּאי שְׁכִינְתָּא בַּהֲדָן. כַּד מָטָא לְגַבַּיְיהוּ, אָמַר רִבִּי אַבָּא, כְּתִיב, ׳מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶת עַמִּי אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם לֹא בָחַרְתִּי בְעִיר מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל׳ (מלכים א ח, טז) ׳וָאֶבְחַר בְּדָוִד וְגוֹ'׳ ׳לִבְנוֹת בַּיִת לִהְיוֹת שְׁמִי שָׁם׳. הַאי קְרָא, לָאו רֵישֵׁיהּ סֵיפֵיהּ, וְלָאו סֵיפֵיהּ רֵישֵׁיהּ, דִּכְתִּיב ׳לא בָחַרְתִּי בְּעִיר׳, ׳וָאֶבְחַר בְּדָוִד׳, מַאי הַאי עִם הַאי. וָאֶבְחַר בִּיְרוּשָׁלַ ם מִבָּעֵי לֵיהּ.
רבי חייא ורבי יצחק ורבי יוסי הולכים ופגש בהם רבי אבא - שכינה עמנו
אֶלָּא כְּשֶׁיֵּשׁ רָצוֹן לִפְנֵי הקב"ה לִבְנוֹת עִיר, מִסְתַּכֵּל בָּרִאשׁוֹנָה בְּאוֹתוֹ הָרֹאשׁ שֶׁמַּנְהִיג אֶת הָעָם שֶׁל הָעִיר, וְאַחַר כָּךְ אֶת בְּנֵי הָעִיר, וּמֵבִיא אֶת הָעָם לְשָׁם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב לֹא בָחַרְתִּי בְעִיר, עַד שֶׁהִתְבּוֹנַנְתִּי בְּדָוִד לִהְיוֹת רוֹעֶה עַל יִשְׂרָאֵל, מִשּׁוּם שֶׁהָעִיר וְכָל בְּנֵי הָעִיר כֻּלָּם עוֹמְדִים בִּזְכוּת הָרוֹעֶה שֶׁמַּנְהִיג אֶת הָעָם. אִם הָרוֹעֶה הוּא טוֹב - טוֹב לוֹ, טוֹב לָעִיר, טוֹב לָעָם. וְאִם הָרוֹעֶה הוּא רַע - אוֹי לוֹ, אוֹי לָעִיר וְאוֹי לָעָם! וְעַכְשָׁו הִסְתַּכֵּל הקב"ה בָּעוֹלָם, וְעָלָה בִרְצוֹנוֹ לִבְנוֹת אוֹתָהּ, וְהֶעֱמִיד בָּרֹאשׁ אֶת דָּוִד. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וָאֶבְחַר בְּדָוִד עַבְדִּי. (וְהֶעֱמִיד בראש הַדּוֹר אֶת רַבִּי שִׁמְעוֹן וַחֲבֵרָיו לַעֲמֹד לְפָנָיו). דָּבָר חָדָשׁ שָׁמַעְנוּ. י] כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת־הַיַּרְדֵּן הַזֶּה. ענין שיש בו חידוש מצד יסוד ענינופָּתַח רבי אבא וְאָמַר, (תהלים קמו) ׳אַשְׁרֵי שֶׁאֵל יַעֲקֹב בְּעֶזְרוֹ שִׂבְרוֹ עַל ה (תהלים קמו, ה)' אֱלֹהָיו׳ - וְכִי הקב''ה נקרא רק אֵל יַעֲקֹב, וְלֹא אֵל אַבְרָהָם, וְלֹא אֵל יִצְחָק? אֶלָּא מדוע נתייחד שמו על יעקב אבינו בשם אֵל יַעֲקֹב, מִשּׁוּם שֶׁיַּעֲקֹב לֹא בָטַח בְּאָבִיו וְלֹא בְאִמּוֹ כְּשֶׁבָּרַח מִלִּפְנֵי אָחִיו וְהָלַךְ יְחִידִי בְּלִי מָמוֹן, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לב) ׳כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה׳ מצד הפשט הדגיש הכתוב במקלי ולא בשום ענין אחר - וְהוּא בָּטַחרק בַּקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁכָּתוּב (שם כח) ׳אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי וְגוֹ'׳. וְהַכֹּל שָׁאַל מִלִּפְנֵי הקב"ה וְנָתַן לוֹ.לא ששאר אבות שמו בשר זרועם ח"ו אלא מפני שיעקב בא מעשה לידו בברחו מפני עשו אחיו - רמ"ק, וכל מה שעשה השתדלות לעניניו בבית לבן היה זה רק מצד חובת ההשתדלות אבל שם כל יהבו ושברו על אלוהיו - רמ''ק.
בלשון הזוהר
אֶלָּא כַּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִית רְעוּתָא קָמֵּיהּ לְמִבְנִי קַרְתָּא, אִסְתָּכָּל בְּקַדְמִיתָא, בְּהַהוּא רֵישָׁא דְּנָהִיג עַמָּא דְּקַרְתָּא, וּלְבָתַר בְּנִי קַרְתָּא, וְאַיְיתֵי לְעַמָּא בֵּיהּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳לֹא בָחַרְתִּי בְּעִיר, עַד דְּאִסְתַּכַּלְנָא בְּדָוִד, לְמֶהוֵי רַעְיָא עַל יִשְׂרָאֵל׳. בְּגִין דְּמָתָא וְכָל בְּנִי מָתָא, כֻּלְּהוּ קַיְימִין בְּרַעֲיָּא דְּנָהִיג לְעַמָּא, אִי רַעְיָא אִיהוּ טָבָא, טָב לֵיהּ, טָב לְמָתָא, טָב לְעַמָּא. וְאִי רַעְיָא אִיהוּ בִּישָׁא, וַוי לֵיהּ, וַוי לְמָתָא וַוי לְעַמָּא. וְהַשְׁתָּא אִסְתָּכָּל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּעָלְמָא, וְסָלִיק בִּרְעוּתֵיהּ לְמִבְנֵי לֵיהּ, וְאוֹקִים בְּרֵישָׁא לְדָוִד, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וָאֶבְחַר בְּדָוִד עַבְדִי׳. (ס"א ואוקים ברישא דדרא לרבי שמעון וחבריה למיקם קמיה) מִלְּתָא חַדְתָּא שְׁמַעְנָא. פָּתַח וְאָמַר, ׳אַשְׁרֵי שֶׁאֵל יַעֲקֹב בְּעֶזְּרוֹ שִׂבְרוֹ עַל יהו"ה אֱלהָיו׳ (תהילים קמו, ה). וְכִי אֵל יַעֲקֹב, וְלָא אֵל אַבְרָהָם, וְלָא אֵל יִצְחָק, אֶלָּא אֵל יַעֲקֹב. בְּגִין דְּיַעֲקֹב לָא אִתְרְחִיץ בַּאֲבוֹהִי, וְלָא בְּאִמֵיהּ, כַּד עָרַק קַמֵּי אֲחוּי, וְאָזַל יְחִידָאי, בְּלָא מָמוֹנָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה׳ (בראשית לב, יא), וְאִיהוּ אִתְרְחִיץ בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דִּכְתִּיב, ׳אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי וְגוֹ'׳ (שם כח). וְכֹלָּא שָׁאִיל מִקַּמֵּיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְיָהַב לֵיהּ.
אשרי שאל יעקב בעזרו - לא בטח באביו ואמו כשברח מאחיו אלא בקב"ה
׳שִׂבְרוֹ עַל ה' אֱלֹהָיו׳ (תהלים קמו, ה) - שִׂבְרוֹ, וְלֹא אָמַר תִּקְוָתוֹ וְלֹא בִטְחוֹנוֹ, אֶלָּא שִׂבְרוֹ. אַל תִּקְרֵי שִׂבְרוֹ אֶלָּא שִׁבְרוֹ, שֶׁנּוֹחַ לַצַּדִּיקִים לִשְׁבֹּר אֶת עַצְמָם וּלְהִשָּׁבֵר שֶׁבֶר עַל שֶׁבֶר, וְהַכֹּל ׳עַל ה' אֱלֹהָיו׳ - כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳כִּי עָלֶיךְ הֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם׳ (תהלים מד, כג) - כִּי עָלֶיךְ נָשָׂאנוּ חֶרְפָּה.
בלשון הזוהר
׳שִׂבְרוֹ עַל יהו"ה אֱלֹהָיו׳. שִׂבְרוֹ, וְלָא אָמַר תִּקְוָתוֹ, וְלָא בִּטְחוֹנוֹ, אֶלָּא שִׂבְרוֹ. אַל תִּקְרֵי שִׂבְרוֹ, אֶלָּא שִׁבְרוֹ. דְּנִיחָא לְהוּ לְצַדִּיקַיָּיא, לְתַּבְרָא גַּרְמַיְיהוּ, וּלְאִתְבְּרָא תְּבִירוּ עַל תְּבִירוּ, וְכֹלָּא ׳עַל יהו"ה אֱלהָיו׳. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳כִּי עָלֶיךָ הוֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם׳ (תהלים מה). כִּי עָלֶיךָ נָשָׂאנוּ חֶרְפָּה.
שברו על ה' אלהיו - נוח לצדיקים לשבר עצמם כי עליך הרגנו כל היום
כְּמוֹ שֶׁיַּעֲקֹב, שֶׁכָּתוּב ׳וַיַּרְא יַעֲקֹב כִּי יֵשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם׳ (בראשית מב, א) - שֶׁהֲרֵי שִׁבְרוֹן הַגָּלוּת רָאָה שֶׁהָיָה לוֹ בְּמִצְרַיִם, וְשָׂם חָזְקוֹ בַּקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וּבְנֵי יַעֲקֹב סָבְלוּ אֶת שֶׁבֶר הַגָּלוּת וְלֹא הִשְׁתַּנּוּ מִתּוֹךְ סוֹד הַמְּהֵימְנוּתָא שֶׁל אֲבוֹתֵיהֶם, וּשְׁמוֹ שֶׁל הקב"ה הָיָה רָגִיל בַּגָּלוּת בְּפִיהֶם.
בלשון הזוהר
כְּגַוְונָא דְּיַעֲקֹב, דִּכְתִּיב ׳וַיַּרְא יַעֲקֹב כִּי יֵשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם׳ (בראשית מב, א), דְּהָא תְּבִירוּ דְּגָלוּתָא, חָמָא דְּהֲוָה לֵיהּ בְּמִצְרָיִם, וְשַׁוֵּי תּוּקְפֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וּבְנוֹי דְּיַעֲקֹב סַבְלוּ תְּבִירוּ דְּגָלוּתָא, וְלָא אִשְׁתָּנּוּ מִגּוֹ רָזָא דִּמְהֵימְנוּתָא דְּאַבָהֲתְהוֹן וּשְׁמָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הֲוָה בְּגָלוּתָא רְגִילָא בְּפוּמַיְיהוּ.
וירא יעקב כי יש שבר במצרים - ובני יעקב סבלו שבר הגלות ולא השתנו
וְעַל זֶה כָּתוּב בְּמֹשֶׁה, ׳וְאָמְרוּ לִי׳ ' ׳מַה' שְּׁמוֹ' מַה'׳ (שמות ג, יג). מִשּׁוּם שֶׁהָיוּ מַכִּירִים אוֹתוֹ וְלֹא שְׁכָחוּהוּ לְעוֹלָמִים וְסָבְלוּ אֶת שֶׁבֶר הַגָּלוּת עַל הקב"ה, וּמִשּׁוּם כָּךְ זוֹכִים לִגְאֻלּוֹת וּלְנִסִּים וּלְאוֹתוֹת רַבִּים.
בלשון הזוהר
וְעַל דָּא כְּתִיב בְּמֹשֶׁה, ׳וְאָמְרוּ לִי' מַה' שְּׁמוֹ' מַה'׳ (שמות ג, יג). בְּגִין דַּהֲווֹ יַדְעֵי לֵיהּ, וְלָא אַנְשׁוּ לֵיהּ לְעָלְמִין, וְסַבְלוּ תְּבִירוּ דְּגָלוּתָא עַל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּבְגִין כַּךְ זָכֵי לְפוּרְקָנִין וּלְנִסִין וּלְאַתְוָּון סַגִּיאִין.
ואמרו לי מה שמו - ישראל הכירו הקב"ה בגלות ולכן זכו לגאלות ונסים
וְאַתֶּם קְדוֹשִׁים עֶלְיוֹנִים, שֶׁסּוֹבְלִים אֶת שֶׁבֶר הַגּוּף מִמָּקוֹם לְמָקוֹם עַל הקב"ה, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁזַּכָּאִים אַתֶּם לַעֲשׂוֹת לָכֶם נִסִּים וּפֻרְקָן וְשֶׁתִּזְכּוּ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. הָלְכוּ כֻלָּם כְּאֶחָד.
בלשון הזוהר
וְאַתּוּן קַדִּישִׁין עֶלְיוֹנִין, דְּסָבְלִּין תְּבִירוּ דְּגוּפָא מֵאֲתָר לְאֲתָר עַל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה דְּזַכָּאִין אַתּוּן לְמֶעְבַּד לְכוּ נִסִּין וּפוּרְקָנִין, וְתִזְכּוּן לְחַיֵּי עָלְמָא דְּאָתֵי. אָזְלוּ כֻּלְּהוּ כַּחֲדָא.
אתם קדושים עליונים הסובלים שבר הגוף - זכאים לנסים ופרקן ולעולם הבא
פָּתַח וְאָמַר, ׳קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה לַה' כֹּל נְדִיב לִבּוֹ יְבִיאֶהָ וְגוֹ'׳ (שמות לה, ה) - בֹּא וּרְאֵה, בְּשָׁעָה שֶׁאָדָם שָׂם רְצוֹנוֹ לַעֲבוֹדַת רִבּוֹנוֹ, אוֹתוֹ רָצוֹן עוֹלֶה בָּרִאשׁוֹנָה עַל הַלֵּב, שֶׁהוּא קִיּוּם וִיסוֹד שֶׁל כָּל הַגּוּף. אַחַר כָּךְ עוֹלֶה אוֹתוֹ רָצוֹן טוֹב עַל כָּל אֶבְרֵי הַגּוּף, וּרְצוֹנָם שֶׁל כָּל אֶבְרֵי הַגּוּף וּרְצוֹן הַלֵּב מִתְחַבְּרִים כְּאֶחָד, וְהֵם מוֹשְׁכִים עֲלֵיהֶם אֶת זֹהַר הַשְּׁכִינָה לָדוּר עִמָּהֶם, וְאוֹתוֹ אָדָם הִנּוֹ חֶלְקוֹ שֶׁל הקב"ה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה׳ - מֵאִתְּכֶם הָיְתָה הַמְשָׁכָה לְקַבֵּל עֲלֵיכֶם אוֹתָהּ תְּרוּמָה לִהְיוֹת חֵלֶק לַה'.
בלשון הזוהר
פָּתַח וְאָמַר ׳קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה לַיהו"ה כֹּל נְדִיב לִבּוֹ יְבִיאֶהָ וְגוֹ'׳ (שמות לה, ה). תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעֲתָא דְּבַר נָשׁ שַׁוֵּי רְעוּתֵיהּ, לְגַבֵּי פּוּלְחָנָא דְּמָארֵיהּ, הַהוּא רְעוּתָא סָלִיק בְּקַדְמִיתָא עַל לִבָּא, דְּאִיהוּ קִיוּמָא וִיסוֹדָא דְּכָל גּוּפָא. לְבָתַר סָלִיק הַהוּא רְעוּתָא טָבָא, עַל כָּל שַׁיְיפֵי גּוּפָא. וּרְעוּתָא דְּכָל שַׁיְיפֵי גּוּפָא, וּרְעוּתָא דְּלִבָּא, מִתְחַבְּרָאן כַּחֲדָא, וְאִינּוּן מַשְׁכִין עָלַיְיהוּ זִיהֲרָא דִּשְׁכִינְתָּא לְדַיְּירָא עִמְּהוֹן, וְהַהוּא בַּר נָשׁ אִיהוּ חוּלָקָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הֱוֵי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה׳. מֵאִתְּכֶם הֲוָה אַמְשְׁכוּתָא, לְקַבְּלָא עָלַיְיכוּ הַהִיא תְּרוּמָה, לְמֶהֱוֵי חוּלָקָא לַיהו"ה.
קחו מאתכם תרומה - הרצון עולה על הלב תחלה ואחר כך על כל אברי הגוף
וְאִם תֹּאמַר שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת הָאָדָם עוֹמֵד הַדָּבָר - בֹּא וּרְאֵה מַה כָּתוּב, ׳כֹּל נְדִיב לִבּוֹ יְבִיאֶהָ אֵת תְּרוּמַת ה׳ (שמות לה, ה) '. ׳כֹּל נְדִיב לִבּוֹ׳ - וַדַּאי. מִי שֶׁיִּתְרַצֶּה לִבּוֹ, יַמְשִׁיךְ אֶת הַשְּׁכִינָה אֵלָיו. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב יְבִיאֶהָ, אַף עַל גַּב שֶׁהִיא בַּעֲלִיָּה לְמַעְלָה, יְבִיאֶהָ מִמָּקוֹם עֶלְיוֹן לִמְשֹׁךְ אוֹתָהּ לָדוּר עִמּוֹ.
בלשון הזוהר
וְאִי תֵּימָא דְּלָאו בִּרְשׁוּתֵיהּ דְּבַּר נָשׁ קַיָּימָא מִלָּה. תָּא חֲזֵי, מַה כְּתִיב ׳כֹּל נְדִיב לִבּוֹ יְבִיאֶהָ אֵת תְּרוּמַת יהו"ה׳. ׳כֹּל נְדִיב לִבּוֹ׳ - וַדַּאי, מַאן דְּיִתְרְעֵי לִבֵּיהּ, יַמְשִׁיךְ לָהּ לִשְׁכִינְתָּא לְגַבֵּיהּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳יְבִיאֶהָ, אַף עַל גַּב דְּאִיהִי בְּאִסְתַּלְּקוּתָא לְעֵילָּא, יְבִיאֶהָ מֵאֲתָר עִלָּאָה, לְאַמְשָׁכָא לְדַיְּירָא עִמֵּיהּ׳.
כל נדיב לבו יביאה - מי שיתרצה לבו ימשיך השכינה אליו וזהב וכסף עמה
וּכְשֶׁתָּבֹא לִשְׁרוֹת עִמּוֹ, כַּמָּה בְרָכוֹת וְכַמָּה עֹשֶׁר תָּבִיא עִמָּהּ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת׳ (שמות לה, ה). לֹא חָסֵר לוֹ כָּל עֹשֶׁר הָעוֹלָם. זֶה לִשְׁאָר בְּנֵי הָעוֹלָם. אֲבָל אַתֶּם קְדוֹשִׁים עֶלְיוֹנִים - ׳קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה׳ - לַה'. אָמַר רַבִּי חִיָּיא, מִי שֶׁהִתְחִיל לְהָרִים - הוּא שֶׁיָּרִים.
בלשון הזוהר
וְכַד תֵּיתֵי לְאַשְׁרָאָה עִמֵּיהּ, כַּמָה בִּרְכָּאן וְכַמָּה עֻתְרָא תֵּיתֵי עִמֵּהּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת׳. לָא יֶחְסַר לֵיהּ כָּל עֻתְרָא דְּעָלְמָא. דָּא לִשְׁאַר בְּנֵי עָלְמָא. אֲבָל אַתּוּן קַדִּישִׁין עֶלְיוֹנִין, ׳קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה לַיהו"ה׳. אָמַר רִבִּי חִיָּיא, מַאן דְּשָׁרֵי לְאָרָמָא, הוּא יָרִים.
ויאמר ה' לדג
סוד תנאי ששת ימי בראשית עם אליהו ויונה
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.