ממלכת הזוהר · לטעום מן הזוהרפיסקה 1 מתוך 16לשער המעיינים
גודל
רקע
גופן
התחלת מאמצע המאמר · לקריאה מתחילתו ↑
זוהר, פרשת ויקהל · מאמר 3

הסתירו עצמכם שלשת הימים

זוהר ח"ב, פרשת ויקהל, דף קצו.
כ-7 דקות קריאה
על מה המאמר

סוד מלאך המות בין הנשים ומעשה המשכן

הסתירו עצמכם שלשת הימים כי מלאך המות נמצא בעיר ויכול להשחית

בֵּינְתַיִם שֶׁהִתְעַסְּקוּ בַתּוֹרָה, הֵאִיר הַיּוֹם. קָמוּ וְהָלְכוּ לִפְנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן. כֵּיוָן שֶׁרָאָה אוֹתָם, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, אֶלְעָזָר בְּנִי, אַתָּה וְהַחֲבֵרִים, הַסְתִּירוּ עַצְמְכֶם שְׁלֹשֶׁת הַיָּמִים הַלָּלוּ שֶׁלֹּא תֵצְאוּ הַחוּצָה, כִּי מַלְאַךְ הַמָּוֶת נִמְצָא בָּעִיר, וְיֵשׁ לוֹ רְשׁוּת לְהַשְׁחִית, וְכֵיוָן שֶׁנִּתְּנָה לוֹ רְשׁוּת לְהַשְׁחִית, יָכוֹל לְהַשְׁחִית אֶת כָּל מִי שֶׁנִּרְאֶה לְפָנָיו. וְעוֹד, שֶׁאָדָם שֶׁנִּרְאֶה לְפָנָיו, הוּא עוֹלֶה וּמַסְטִין עָלָיו וּמַזְכִּיר חֲטָאָיו, וּמְבַקֵּשׁ דִּין מִלִּפְנֵי הקב"ה, וְלֹא זָז מִשָּׁם עַד שֶׁנִּדּוֹן אוֹתוֹ הָאָדָם וְנִתֶּנֶת לוֹ רְשׁוּת וְהוֹרֵג אוֹתוֹ.

בלשון הזוהר

אַדְּהָכִי דְּאִתְעַסְּקוּ בְּאוֹרַיְיתָא, נָהַר יְמָמָא. קָמוּ וְאָתוּ לְקָמֵיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, כֵּיוָן דְּחָמָא לוֹן, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, אֶלְעָזָר בְּרִי, אַנְתְּ וְחַבְרַיָּיא אַסְתִּימוּ גַּרְמַיְיכוּ אִלֵּין תְּלַת יוֹמִין, דְּלָא תִּפְקוּן לְבַר בְּגִין דְּמַלְאָךְ הַמָּוֶת אִשְׁתְּכַח בְּמָתָא, וְאִית לֵיהּ רְשׁוּ לְחַבְּלָא, וְכֵיוָן דְּאִתְיְיהִיב לֵיהּ רְשׁוּ לְחַבְּלָא, יָכִיל לְחַבְּלָא, לְכָל מַאן דְּאִתְחָזֵי קַמֵיהּ. וְתוּ דְּבַר נָשׁ דְּאִתְחָזֵי קַמֵּיהּ, סָלִיק וְאַסְטֵי עָלֵיהּ, וְאַדְכַּר חוֹבוֹי, וּבָעֵי דִּינָא מִקַּמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְלָא אִתְעָדֵי מִתַּמָּן, עַד דְּאִתְּדָּן הַהוּא בַּר נָשׁ, וְאִתְיְיהִיב לֵיהּ רְשׁוּ וְקָטִיל לֵיהּ.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

רב העולם לא מתים טרם זמנם רק כשלא ידעו לשמר עצמם ממלאך המות בין הנשים

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, הָאֱלֹהִים, רֹב הָעוֹלָם לֹא מֵתִים טֶרֶם מַגִּיעַ זְמַנָּם, רַק כְּשֶׁלֹּא יָדְעוּ לִשְׁמֹר עַצְמָם, שֶׁהֲרֵי בְּשָׁעָה שֶׁמּוֹצִיאִים אֶת הַמֵּת מִבֵּיתוֹ לְבֵית הַקְּבָרוֹת, מַלְאַךְ הַמָּוֶת נמְצָא בֵּין הַנָּשִׁים. וְלָמָּה בֵּין הַנָּשִׁים? שֶׁכָּךְ הִיא דַּרְכּוֹ מִיּוֹם שֶׁפִּתָּה אֶת חַוָּה, וּבִגְלָלָהּ גָּרַם מָוֶת לְכָל הָעוֹלָם, וְעַל זֶה (כַּאֲשֶׁר) הוֹרֵג אָדָם, וְהָאֲנָשִׁים נִמְצָאִים עִם הַמֵּת, וְנִכְנָס בֵּין הַנָּשִׁים בַּדֶּרֶךְ.

בלשון הזוהר

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, הָאֱלהִים, רוּבָּא דְּעָלְמָא, לָא מִיתוּ, עַד לָא מָטָא זִמְנַיְיהוּ, בַּר דְּלָא יַדְעֵי לְאִסְתַּמְּרָא גַּרְמַיְיהוּ, דְּהָא בְּשַׁעֲתָא דְּמִיתָא אַפְקֵי לֵיהּ מִבֵּיתֵיהּ לְבֵי קִבְרֵי, מַלְאָךְ הַמָּוֶת אִשְׁתְּכַח בֵּינֵי נְשֵׁי, אֲמַאי בֵּינֵי נְשֵׁי. דְּהָכִי הוּא אוֹרְחוֹי, מִיּוֹמָא דְּפַתֵּי לְחַוָּה, וּבְגִינָהּ גָּרִים מוֹתָא לְכָל עָלְמָא. וְעַל דָּא (כד) קָטִיל בַּר נָשׁ, וְגוּבְרֵי אִשְׁתְּכָחוּ עִם מִיתָא, עָאל בֵּינֵי נְשֵׁי בְּאָרְחָא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

יש לו רשות להרג בני אדם בדרך מהבית לבית הקברות עד שחוזרים

וְיִשִׁ לוֹ רְשׁוּת לַהֲרֹג בְּנֵי אָדָם, וּמִסְתַּכֵּל בִּפְנֵיהֶם בַּדֶּרֶךְ שֶׁנִּרְאִים לְפָנָיו, מִשָּׁעָה שֶׁמּוֹצִיאִים אוֹתוֹ מִבֵּיתוֹ לְבֵית הַקְּבָרוֹת עַד שֶׁחוֹזְרִים לְבֵיתָם, וּבִגְלָלָם גּוֹרֵם מָוֶת לְכַמָּה גְבָרִים בָּעוֹלָם טֶרֶם שֶׁמַּגִּיעַ זְמַנָּם. וְעַל זֶה כָּתוּב, ׳וְיֵשׁ נִסְפֶּה בְּלֹא מִשְׁפָּט׳ (משלי יג, כג) - מִשּׁוּם שֶׁעוֹלֶה וּמַסְטִין וּמַזְכִּיר חֲטָאֵי הָאָדָם לִפְנֵי הקב"ה, וְנִדּוֹן עַל אוֹתָם חֲטָאִים וּמִסְתַּלֵּק טֶרֶם הִגִּיעַ זְמַנּוֹ.

בלשון הזוהר

וְאִית לֵיהּ רְשׁוּ, לְמִקְטַל בְּנֵי נָשָׁא, וְאִסְתָּכַּל בְּאַנְפַּיְיהוּ בְּאָרְחָא דְּאִתְחֲזִיאוּ קַמֵּיהּ, מִשַׁעֲתָא דְּמָפְקֵי לֵיהּ מִבֵּיתֵיהּ לְבֵי קִבְרֵי, עַד דְּאָהַדְרוּ לְבֵיתַיְּיהוּ וּבְגִינֵיהוֹן גָּרִים מוֹתָא לְכַמָּה גּוּבְרִין בְּעָלְמָא, עַד לָא מָטָא זִמְנַיְיהוּ. וְעַל דָּא כְּתִיב, ׳וְיֵשׁ נִסְפֶּה בְּלא מִשְׁפָּט׳ (משלי יג, כג). בְּגִין דְּסָלִיק וְאַסְטִין, וְאַדְכַּר חוֹבוֹי דְּבַר נָשׁ קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְאִתְדַן עַל אִינּוּן חוֹבִין וְאִסְתַּלָּק עַד לָא מָטָא זִמְנֵיהּ.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

תקנתו - יחזיר אדם פניו מהנשים ולא יסתכל בהן כדי שלא יתראה פנים בפנים

וּמַה תַּקָּנָתוֹ? בְּשָׁעָה שֶׁנּוֹטְלִים אֶת הַמֵּת לְבֵית הַקְּבָרוֹת, יַחֲזִיר אָדָם פָּנָיו וְיַעֲזֹב אֶת הַנָּשִׁים אַחַר כְּתֵפָיו. וְאִם הֵן מַקְדִּימוֹת, יֵלֵךְ לְאָחוֹר, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְרָאֶה עִמָּהֶן פָּנִים בְּפָנִים. וְאַחַר שֶׁחוֹזְרִים מִבֵּית הַקְּבָרוֹת, לֹא יַחֲזר בְּאוֹתָהּ דֶּרֶךְ שֶׁעוֹמְדוֹת הַנָּשִׁים וְלֹא יִסְתַּכֵּל בָּהֶן כְּלָל, אֶלָּא יִסְטֶה לְדֶרֶךְ אַחֶרֶת. וּמִשּׁוּם שֶׁבְּנֵי אָדָם לֹא יוֹדְעִים וְלֹא מִתְבּוֹנְנִים בָּזֶה, רֹב הָעוֹלָם נִדּוֹנִים בְּדִין וּמִסְתַּלְּקִים טֶרֶם הִגִּיעַ זְמַנָּם.

בלשון הזוהר

מַאי תַּקָנְתֵּיה. בְּשַׁעֲתָא דְּנַטְלֵי מֵיתָא לְבֵי קִבְרֵי, יֶהְדַּר בַּר נָשׁ אַנְפּוֹי וְיִּשְׁבּוֹק לְנָשֵׁי בָּתַר כַּתְפּוֹי. וְאִי אִינּוּן מְקַדְּמֵי, יְהַךְ לַאֲחוֹרָא, בְּגִין דְּלָא יִתְחָזֵי עִמְּהוֹן אַנְפִּין בְּאַנְפִּין. וּלְבָתַר דִּמְהֲדְרֵי מִבֵּי קִבְרֵי, לָא יֶהְדַּר בְּהַהוּא אָרְחָא דְּנָשֵׁי קַיְימָן, וְלָא יִסְתָּכַּל בְּהוּ כְּלַל, אֶלָּא יִסְטֵי בְּאָרְחָא אַחֲרָא. וּבְגִין דִּבְנֵי נָשָׁא לָא יַדְעֵי, וְלָא מִסְתַּכְּלִן דָּא רוּבָּא דְּעָלְמָא, אִתְדָּנוּ בְּדִינָא, וְאִסְתַּלָּקוּ עַד לָא מָטָא זִמְנַיְיהוּ.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

אמר רבי אלעזר טוב שלא ילוה המת - לא אלא הנשמר ראוי לאריכות ימים

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, אִם כָּךְ, טוֹב לוֹ לָאָדָם שֶׁלֹּא יְלַוֶּה אֶת הַמֵּת. אָמַר לוֹ, לֹא, שֶׁהֲרֵי אָדָם שֶׁנִּשְׁמָר כְּמוֹ זֶה, רָאוּי לַאֲרִיכוּת יָמִים, וְכָל שֶׁכֵּן לָעוֹלָם הַבָּא.

בלשון הזוהר

אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, אִי הָכִי, טָב לֵיהּ לְבַר נָשׁ דְּלָא יוֹזִיף לְמִיתָא. אֲמַר לֵיהּ לָא. דְּהָא בַּר נָשׁ דְּאִסְתָּמַר כְּהַאי גַּוְונָא, אִתְחָזֵי לְאַרְכָּא דְּיוֹמִין, וְכָל שֶׁכֵּן לְעָלְמָא דְּאָתֵי.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

לא לחנם תקנו שופר למשך מת מהבית לבית הקברות אלא להגן על החיים

בֹּא וּרְאֵה, לֹא לְחִנָּם תִּקְּנוּ הָרִאשׁוֹנִים שׁוֹפָר לִמְשֹׁךְ מֵת מֵהַבַּיִת לְבֵית הַקְּבָרוֹת. וְאִם תֹּאמַר שֶׁעַל הַמֵּת וּכְבוֹדוֹ לְבַד זֶה - לֹא! אֶלָּא כְּדֵי לְהָגֵן עַל הַחַיִּים שֶׁלֹּא יִשְׁלֹט עֲלֵיהֶם מַלְאַךְ הַמָּוֶת לְהַסְטִין לְמַעְלָה וְיִשָּׁמְרוּ מִמֶּנּוּ.

בלשון הזוהר

תָּא חֲזֵי, לָאו לְמַגָּנָא אַתְקִינוּ קַדְמָאֵי שׁוֹפָר, לְאַמְשָׁכָא מִיתָא מִן בֵּיתָא לְבֵי קִבְרֵי. אִי תֵּימָא דְּעַל מֵיתָא וִיּקָרָא דִּילֵיהּ לְחוּד אִיהוּ. לָא. אֶלָּא, בְּגִין לְאַגָּנָא עַל חַיָּיא, דְּלָא יִשְׁלוֹט עָלַיְיהוּ מַלְאָךְ הַמָּוֶת, לְאַסְטָאָה לְעֵילָּא וְיִסְתַּמְרוּן מִנֵּיהּ.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

וכי תבאו מלחמה בארצכם על הצר - זה מלאך המות והרעתם בשופר שלא יוכל להם

וְכִי תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם. פָּתַח וְאָמַר, ׳וְכִי תָבאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם עַל הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם וְגוֹ והרעתם בחצצרת ונזכרתם לפני ה' אלוהיכם ונושעתם מאויבכם', ויש להקשות בשלמא שופר בעת מצותו יש לו סגולות אלו, אמנם סתם שופר שלא בזמנו היאך ימצא בו סגולה זו, לזה פתח ואמר וכי׳ תבואו וכו' שבכלל מצותו הוא שופר על המת, זהו שאמר ובכלל מצווה זו שיתקעו בשופר על המת '׳ (במדבר י, ט) '. וְדִיַּקְנוּהמקור לכך מלשון הכתוב ׳עַל הַצַּר׳, זֶה מַלְאַךְ הַמָּוֶת, שנקרא צ"ר, ויסוד פעולתו היא מכח היותו ׳הַצּוֹרֵר אֶתְכֶם׳ תָּמִיד וְהוֹרֵג בְּנֵי אָדָם, (ומציק לחיים) וְרוֹצֶה לַהֲרֹג אֲחֵרִים. המלווים את המתים מַהִי תַקָּנָתוֹ? לינצל ממנו וַהֲרֵעֹתֶם. והיינו שבכלל מצווה זו להריע בשופר בזמן הלווית המת ויש לנו ללמוד דין זה מק"ו אִם בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, שֶׁהוּא יוֹם הַדִּין לְמַעְלָה, מַלְאַךְ הַמָּוֶת הַזֶּה יוֹרֵד לְמַטָּהשלא על מנת להרוג אלא רק כְּדֵי לְהַשְׁגִּיחַ עַל מַעֲשֵׂי בְּנֵי הָאָדָם וְלַעֲלוֹת לְמַעְלָה לְהַסְטִין עֲלֵיהֶם. וְיִשְׂרָאֵל שֶׁיּוֹדְעִים שֶׁהֲרֵי מַלְאַךְ הַמָּוֶת יוֹרֵד מַטָּה וְעוֹלֶה לְמַעְלָה כְּדֵי לִהְיוֹת קָטֵגוֹר עֲלֵיהֶם, מְקַדְּמִים בַּשּׁוֹפָר לְיַבֵּב עָלָיולהשתיקו שֶׁלֹּא יוּכַל לָהֶם, לעמוד ולקטרג כנגדם וּלְהָגֵן עֲלֵיהֶם. ע"י אותו השופר שהוא בסוד 'מן המצר' כנגד אותו צ"ר.

בלשון הזוהר

פָּתַח וְאָמַר, ׳וְכִי תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם עַל הַצָּר הַצּוֹרֵר אֶתְכֶם וְגוֹ'׳ (במדבר י, ט), וְדָּיִּיקְנָא ׳עַל הַצָּר׳, דָּא מַלְאָךְ הַמָּוְת. ׳הַצּוֹרֵר אֶתְכֶם׳ תָּדִיר, וְקָטִיל לִבְנֵי נָשָׁא, (ואעיק לון לחיי) וּבָעֵי לְקָטְלָא אַחֲרָנִין. מַאי תַּקָנְתֵּיהּ. וַהֲרֵעוֹתֶם. אִם בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, דְּהוּא יוֹמָא דְּדִינָא לְעֵילָּא, הַאי מַלְאָךְ הַמָּוֶת נָחִית לְתַתָּא, בְּגִין לְאַשְׁגָּחָא בְּעוֹבָדִין דִּבְנֵי נָשָׁא, וּלְסַלְּקָא לְעֵילָּא לְאַסְטָאָה לוֹן. וְיִשְׂרָאֵל דְּיַדְעֵי דְּהָא מַלְאָךְ הַמָּוֶת נָחִית לְתַתָּא וְסָלִיק לְעֵילָּא, בְּגִין לְמֶהוֵי קַטֵיגוֹרָא עָלַיְיהוּ. מְקַדְּמֵי בַּשּׁוֹפָר לְיַבְּבָא עָלֵיהּ, דְּלָא יָכִיל לוֹן וּלְאַגָּנָא עָלַיְיהוּ.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

כשנשים נוטלות רגליהן עם המת מלאך המות יורד ונמצא לפניהן רגליה יורדות מות

וְכָל שֶׁכֵּן בשעת המגפה בְּשָׁעָה שֶׁעוֹשֶׂה דִין וְהוֹרֵג בְּנֵי אָדָםבפועל וְנִמְצָא לְמַטָּה, ולא שכבר עלה למעלה כבר"ה וְכָל שֶׁכֵּן בְּשָׁעָה שֶׁהוֹלְכִים לְבֵית הַקְּבָרוֹת וְחוֹזְרִים מִבֵּית הַקְּבָרוֹת, שאז אין כוחו חזק כ"כ שֶׁהֲרֵי בְּשָׁעָה שֶׁנָּשִׁים נוֹטְלוֹת רַגְלֵיהֶן עִם הַמֵּת, הוּא יוֹרֵד וְנִמְצָא לִפְנֵיהֶם, כי כפי שהזכרים הם מרכבה לתפארת, כן הנשים הם מרכבה למלכות שֶׁכָּתוּב ׳רַגְלֶיהָ יֹרְדוֹת מָוֶת׳ (משלי ה, ה). יוֹרְדוֹת לְאָן? לְאוֹתוֹ מָקוֹםאחיזת החיצונים במלכות במקום מנעל וסנדל שֶׁנִּקְרָא מָוֶת. וְעַל זֶה חַוָּה גָּרְמָה מָוֶת לְכָל הָעוֹלָם, באכילתה מעץ הדעת, [וכך היה בכח אשה אחת לכל בני האדם כ"ש כח כמה נשים לאיש אחד- אור יקר, הָרַחֲמָן יַצִּילֵנוּ. מקטרוגו של מלאך המות

בלשון הזוהר

וְכָל שֶׁכֵּן בְּשַׁעֲתָא דְּעָבִיד דִּינָא וְקָטִיל בְּנֵי נָשָׁא, וְאִשְׁתְּכַח לְתַתָּא. וְכָל שֶׁכֵּן בְּשַׁעֲתָא דְּאַזְלֵי לְבֵי קִבְרֵי, וְאָהַדְרוּ מִבֵּי קִבְרֵי, דְּהָא בְּשַׁעֲתָא דְּנָשֵׁי נַטְלֵי רַגְלַיְיהוּ עִם מִיתָא, אִיהוּ נָחִית וְאִשְׁתְּכַח קָמַיְיהוּ, דִּכְתִּיב, ׳רַגְלֶיהָ יוֹרְדוֹת מָוֶת׳ (משלי ה, ה), יוֹרְדוֹת לְמַאן. לְהַהוּא אֲתָר דְּאִקְרֵי מָוֶת. וְעַל דָּא חַוָּה גַּרְמַת מוֹתָא לְכָל עָלְמָא, רַחֲמָנָא לִשֵׁזְבִינָן.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

כן דרך אשה מנאפת זה מלאך המות שורפת העולם והורגת בני אדם טרם זמנם

בֹּא וּרְאֵה, כָּתוּב ׳כֵּן דֶּרֶךְ אִשָּׁה מְנָאָפֶת וְגוֹ'׳ (שם ל, כ). וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ. אֲבָל ׳כֵּן דֶּרֶךְ אִשָּׁה מְנָאָפֶת׳ - זֶה מַלְאַךְ הַמָּוֶת, וְכָךְ הוּא, וְכָךְ נִקְרָא. ׳אָכְלָה וּמָחֲתָה פִיהָ׳ - שׂוֹרֶפֶת אֶת הָעוֹלָם בְּשַׁלְהֲבוֹתֶיהָ וְהוֹרֶגֶת בְּנֵי אָדָם טֶרֶם שֶׁהִגִּיעַ זְמַנָּם. ׳וְאָמְרָה לֹא פָעַלְתִּי׳ - אָוֶל, שֶׁהֲרֵי דִּין צָרִיךְ עֲלֵיהֶם, וְנִמְצְאוּ בַחֲטָאִים, וּבְדִין אֱמֶת הֵם מֵתוּ.

בלשון הזוהר

תָּא חֲזֵי, כְּתִיב ׳כֵּן דֶּרֶךְ אִשָּׁה מְנָאָפֶת וְגוֹ'׳ (משלי ל, כ). וְהָא אוֹקִימְנָא. אֲבָל ׳כֵּן דֶּרֶךְ אִשָּׁה מְנָאָפֶת׳, דָּא הוּא מַלְאָךְ הַמָּוֶת, וְהָכִי הוּא, וְהָכִי אִקְרֵי. ׳אָכְלָה וּמָחֲתָה פִיהָ׳, אוֹקִידַת עָלְמָא בְּשַׁלְהוֹבוֹי, וְקַטְלַת בְּנֵי נָשָׁא עַד לָא מָטָא זִמְנַיְיהוּ, ׳וְאָמְרָה לֹא פָעַלְתִּי אָוֶן׳, דְּהָא דִּינָא בָּעָא עָלַיְיהוּ, וְאִשְׁתְּכָחוּ בְּחוֹבִין, וּבְדִינָא קְשׁוֹט מִיתוּ.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

כשעשו ישראל העגל היה מלאך המות בין הנשים ולכן כנס משה הגברים לבדם

בְּשָׁעָה שֶׁעָשׂוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הָעֵגֶל וּמֵתוּ כָּל אוֹתָם הֲמוֹנִים, הָיָה מַלְאַךְ הַמָּוֶת נִמְצָא בֵּין הַנָּשִׁים בְּתוֹךְ מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל. כֵּיוָן שֶׁהִסְתַּכֵּל מֹשֶׁה שֶׁהֲרֵי מַלְאַךְ הַמָּוֶת נִמְצָא בֵּין הַנָּשִׁים וּמַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל בֵּינֵיהֶם, מִיָּד כִּנֵּס אֶת כָּל הַגְּבָרִים לְבַדָּם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳ (שמות לה, א) - אֵלּוּ הַגְּבָרִים, שֶׁכִּנֵּס אוֹתָם וְהִפְרִידָם לְבַדָּם.

בלשון הזוהר

בְּשַׁעֲתָא דְּעָבְדוּ יִשְׂרָאֵל יַת עֶגְלָא, וּמִיתוּ כָּל אִינּוּן אוּכְלוֹסִין, הֲוָה מַלְאָךְ הַמָּוֶת אִשְׁתְּכַח בֵּינֵי נְשֵׁי, בְּגוֹ מַשִׁרְיָּיתָא דְּיִשְׂרָאֵל. כֵּיוָן דְּאִסְתָּכַּל מֹשֶׁה, דְּהָא מַלְאָךְ הַמָּוֶת אִשְׁתְּכַח בֵּינִי נְשֵׁי, וּמַשִׁרְיָּיתָא דְּיִשְׂרָאֵל בֵּינַיְיהוּ, מִיַּד כָּנִישׁ לְכָל גּוּבְרִין לְחוֹדַיְיהוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳. אִלֵּין גּוּבְרִין, דְּכָנִישׁ לוֹן וְאַפְרִישׁ לוֹן לְחוֹדַיְיהוּ.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

מלאך המות לא נפרד מהנשים עד הוקם המשכן ולכן הלכו הגברים אחר כתפיהן

וּמַלְאַךָ הַמָּוֶת לֹא הָיָה נִפְרָד מִתּוֹךְ הַנָּשִׁים עַד ׳שֶׁהוּקַם הַמִּשְׁכָּן׳, שֶׁכָּתוּב ׳וַיָּקֶם מֹשֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן׳ (שמות מ, יח) - וַאֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁהַנָּשִׁים הָיוּ נוֹתְנוֹת נְדָבָה לַמִּשְׁכָּן, לֹא הָיָה סָר מִבֵּינֵיהֶם, עַד שֶׁרָאָה מֹשֶׁה וְנָתַן לַגְּבָרִים עֵצָה שֶׁלֹּא יָבאוּ בְּחִבּוּר אֶחָד עִמָּהֶם וְלֹא יִתְרָאוּ פָּנִים בְּפָנִים, אֶלָּא אַחַר כִּתְפֵיהֶם. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וַיָּבֹאוּ הָאֲנָשִׁים עַל הַנָּשִׁים׳ (שמות לה, כב) - (׳ויבאו הָאֲנָשִׁים עַל הַנָּשִׁים׳ - לֹא כָתוּב, אֶלָּא ויבאו עַל) וַיָּבִיאוּ לֹא כָתוּב, אֶלָּא וַיָּבֹאוּ. לֹא הָיוּ הוֹלְכִים בְּדֶרֶךְ אַחַת, אֶלָּא אַחַר כִּתְפֵיהֶן, מִשּׁוּם שֶׁמַּלְאַךְ הַמָּוֶת לֹא נִפְרַד מִבֵּינֵיהֶן עַד שֶׁהַמִּשְׁכָּן הוּקַם.

בלשון הזוהר

וּמַלְאַךָ הַמָּוֶת לָא הֲוָה מִתְפְּרַשׁ מִגּוֹ נָשִׁין, עַד דְּאִתּוֹקָם מַשְׁכְּנָא, דִּכְתִּיב ׳וַיָּקֶם מֹשֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן׳. וַאֲפִילּוּ בְּשַׁעֲתָא דְּנָשִׁין הָווֹ מַיְיתִין נְדָבָה לְמַשְׁכְּנָא, לָא הֲוָה מִתְעֲדֵי מִבֵּינַיְיהוּ, עַד דְּחָמָא מֹשֶׁה, וְיָהַב לְגוּבְרִין עֵיטָא, דְּלָא ייִתוּן בְּחִבּוּרָא חֲדָא עִמְּהוֹן, וְלָא יִתְחֲזוּן אַנְפִּין בְּאַנְפִּין, אֶלָּא לְבָתַר כִּתְפַּיְיהוּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וַיָבֹאוּ הָאֲנָשִׁים עַל הַנָּשִׁים׳ (נ"א ׳ויבואו האנשים על הנשים׳ לא כתיב, אלא ויבואו על) וַיָּבִיאוּ לָא כְּתִיב, אֶלָּא וַיָּבֹאוּ בְּאָרְחָא חֲדָא לָא הָווֹ אַזְלִין, אֶלָּא לְבָתַר כַּתְפַּיְיהוּ. בְּגִין דְּמַלְאָךְ הַמָּוֶת לָא אִתְפְּרַשׁ מִבֵּינַיְיהוּ עַד דְּאִתּוֹקָם מַשְׁכְּנָא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

אינו נמצא בין הנשים פחות משבע ולא פחות מעשר - ונשמרו כל אותו יום

בֹּא וּרְאֵה, אֵינוֹ נִמְצָא בֵּין הַנָּשִׁים פָּחוֹת מִשֶּׁבַע נָשִׁים, וְלֹא פָּחוֹת מֵעֶשֶׂר. וּבַדֶּרֶךְ בְּגִלּוּי בְּשֶׁבַע הוּא נִמְצָא, וּמְבַקֵּשׁ דִּין. בְּעֶשֶׂר הוּא מַסְטִין לַהֲרֹג. וּמִשּׁוּם שֶׁנִּמְצָא בֵּינֵיהֶן בַּדֶּרֶךְ בְּגִלּוּי, כָּתוּב ׳וַיָּבאוּ הָאֲנָשִׁים עַל הַנָּשִׁים׳ (שמות לה, כב) - וְנִשְׁמְרוּ כָּל אוֹתוֹ יוֹם הַחֲבֵרִים וְעָסְקוּ בַתּוֹרָה.

בלשון הזוהר

תָּא חֲזֵי, לָא אִשְׁתְּכַח בֵּינֵי נְשֵׁי, פָּחוּת מִשֶּׁבַע נָשִׁים, וְלָא פָּחוּת מֵעֶשֶׂר. וּבְאָרְחָא בְּאִתְגַּלְּיָא, בְּשֶׁבַע אִשְׁתְּכַח, וּבָעֵי דִּינָא. בְּעֶשֶׂר, אַסְטֵי לְקָטְלָא. וּבְגִין דְּאִשְׁתְּכַח בֵּינַיְיהוּ בְּאָרְחָא בְּאִתְגַּלְּיָא, כְּתִיב ׳וַיָּבֹאוּ הָאֲנָשִׁים עַל הַנָּשִׁים׳. וְאִסְתְּמָרוּ כָּל הַהוּא יוֹמָא כֻּלְּהוּ חַבְרַיָּיא, וְאִשְׁתָּדָּלוּ בְּאוֹרַיְיתָא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

ויאמר ה' אל נח בא אתה וכל ביתך - מי שאינו סוגר עצמו נמצא לפני המשחית

פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר, ׳וַיֹּאמֶר ה' אֶל נֹחַ בֹּא אַתָּה וְכָל בֵּיתְךְ אֶל הַתֵּבָה׳ (בראשית ז, א) - הֲרֵי בֵּאַרְנוּ הַפָּסוּק, אֲבָל בֹּא וּרְאֵה, וְכִי לֹא יָכֹל הקב"ה לִשְׁמֹר אֶת נֹחַ בְּמָקוֹם אֶחָד בָּעוֹלָם, שֶׁיִּהְיֶה הַמַּבּוּל בְּכָל הָעוֹלָם וְלֹא יִהְיֶה בְּאוֹתוֹ מָקוֹם, בנס השני של גדעון נשארה הגיזה לבדה יבשה בעוד שכל הארץ רטובה מטל, כך היה אפשר להציל את נח במקום יבש בתוך המבול כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּגִדְעוֹן ׳וַיְהִי חֹרֶב אֶל הַגִּזָּה לְבַדָּהּ׳ (שופטים ו) - אוֹ לִשְׁמֹר אוֹתוֹ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁכָּתוּב בָּהּ ׳לֹא גֻשְׁמָהּ בְּיוֹם זָעַם׳ (יחזקאל כב) - שֶׁלֹּא יֵרְדוּ עָלֶיהָ מֵי הַמַּבּוּל?

בלשון הזוהר

פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר, ׳וַיֹּאמֶר יהו"ה אֶל נֹחַ בֹּא אַתָּה וְכָל בֵּיתְךָ אֶל הַתֵּבָה׳ (בראשית ז, א). הַאי קְרָא אוֹקִימְנָא, אֲבָל תָּא חֲזֵי, וְכִי לָא יָכִיל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְנַטְרָא לֵיהּ לְנֹחַ, בְּאֲתָר חַד בְּעָלְמָא. דִּיְהֵא מַבּוּל בְּכָל עָלְמָא, וְלָא יְהֵא בְּהַהוּא אֲתָר, כְּמָה דִּכְתִּיב בְּגִּדְעוֹן, ׳וַיְהִי חוֹרֶב אֶל הַגִזָּה לְבַדָּהּ׳ (שופטים ו, מ). אוֹ לְנַטְרָא לֵיהּ בְּאַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל, דִּכְתִּיב בָּהּ, ׳לָא גֻּשְׁמָהּ בְּיוֹם זָעַם׳ (יחזקאל כב, כד), דְּלָא נַחְתּוּ עָלָהּ מִי טוֹפָנָא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

כשהמשחית ירד לעולם מי שלא סוגר עצמו נמצא לפניו מתחיב בנפשו כלוט

אֶלָּא, כֵּיוָן שֶׁהַמַּשְׁחִית יָרַד לָעוֹלָם, מִי שֶׁאֵינוֹ סוֹגֵר אֶת עַצְמוֹ וְנִמְצָא לְפָנָיו בְּגָלוּי - מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ, שֶׁהוּא הָרַג אֶת עַצְמוֹ. כי המשחית אינו משגיח להבדיל בין צדיק לרשע מִנַּיִן לָנוּ? מִלּוֹט, שֶׁכָּתוּב ׳הִמָּלֵט עַל נַפְשֶׁךְ אַל תַּבִּיט אַחֲרֶיךְ׳ (בראשית יט, יז) - מָה הַטַּעַם ׳אַל תַּבִּיט אַחֲרֶיךְ׳? מִשּׁוּם שֶׁהַמַּשְׁחִית הוֹלֵךְ אַחַר כְּתֵפוֹ, וְאִם מַחֲזִיר רֹאשׁוֹ וּמִתְבּוֹנֵן בּוֹ פָּנִים בְּפָנִים, יָכוֹל לְהַזִּיק לוֹ. לכן הוזהר לוט לא להביט, והסתתרות היא ההגנה היחידה בשעה כזו

בלשון הזוהר

אֶלָּא, כֵּיוָן דִּמְחַבְּלָא נָחַת לְעָלְמָא, מַאן דְּלָא סָגִיר גַּרְמֵיהּ, וְאִשְׁתְּכַח קָמֵיהּ בְּאִתְגַּלְיָיא, אִתְחַיָּיב בְּנַפְשֵׁיהּ, דְּאִיהוּ קָטִיל גַּרְמֵיהּ. מְנָא לָן. מִלוֹט, דִּכְתִּיב, ׳הִמָּלֵט עַל נַפְשֶׁךָ אַל תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ׳ (בראשית יט, יז). מַאי טַעֲמָא ׳אַל תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ׳. בְּגִין דִּמְחַבְּלָא אָזִיל בָּתַר כַּתְפּוֹי, וְאִי אָהֲדָר רֵישֵׁיהּ, וְאִסְתָּכַּל בֵּיהּ אַנְפִּין בְּאַנְפִּין, יָכִיל לְנַזְקָא לֵיהּ.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

ויסגר ה' בעדו שלא יתראה למשחית ועד שהיו טמונים מתו שלשה עשר אנשים

וְעַל זֶה כָּתוּב, (שם) ׳וַיִּסְגֹּר ה' בַּעֲדוֹ׳, שֶׁלֹּא יִתְרָאֶה לִפְנֵי הַמַּשְׁחִית וְלֹא יִשְׁלֹט עָלָיו מַלְאַךְ הַמָּוֶת. כלומר הקב"ה עצמו סגר את הדלת, כדי שלא יהיה גלוי לעיני המשחית וְעַד שֶׁהָיוּ טְמוּנִים, מֵתוּ שְׁלֹשָׁה עָשָׂר אֲנָשִׁים בָּעִיר. אלה נפגעו מפני שלא היו מוסתרים אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, בָּרוּךְ הָרַחֲמָן שֶׁלֹּא הִסְתַּכֵּל בִּדְיוֹקְנֵיכֶם מַלְאַךְ הַמָּוֶת. רבי שמעון והחברים הסתתרו, ולכן לא נפגעו

בלשון הזוהר

וְעַל דָּא כְּתִיב, ׳וַיִסְגוֹר יהו"ה בַּעֲדוֹ׳ (בראשית ז, טז). דְּלָא יִתְחָזֵי קַמֵּי מְחַבְּלָא, וְלֹא יִשְׁלוֹט עָלֵיהּ מַלְאָךְ הַמָּוֶת. וְעַד דְּהַווּ טְמִירִין, מִיתוּ תְּלֵיסָר גּוּבְרִין בְּמָתָא. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, בְּרִיךְ רַחֲמָנָא, דְּלָא אִסְתָּכַּל בְּדִיּוּקְנַיְיכוּ מַלְאָךְ הַמָּוֶת.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

ויקהל משה - החזיר להם מעשה המשכן רק מישראל לבדם ולא מהערב רב שמשכו המשחית

׳וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה וְגוֹ'׳ (שמות לה, א). הֶחֱזִיר לָהֶם כְּמִקֹּדֶם מַעֲשֵׂה הַמִּשְׁכָּן. אָמַר רַבִּי חִיָּיא, הַכֹּל כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר. וּמַעֲשֵׂה הַמִּשְׁכָּן לֹא נַעֲשָׂה כִּי אִם מִיִּשְׂרָאֵל לְבַדָּם, וְלֹא מֵאוֹתָם עֵרֶב רַב, מִשּׁוּם שֶׁאוֹתָם עֵרֶב רַב מָשְׁכוּ אֶת מַלְאַךְ הַמָּוֶת לָרֶדֶת לָעוֹלָם. כֵּיוָן שֶׁהִסְתַּכֵּל בּוֹ מֹשֶׁה, זָרַק הַחוּצָה אֶת אוֹתָם עֵרֶב רַב, וְכִנֵּס אֶת יִשְׂרָאֵל לְבַדָּם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה וְגוֹ'׳.

בלשון הזוהר

׳וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה וְגוֹ'׳ (שמות לה, א). אָהֲדָר לוֹן כְּמִלְּקַדְּמִין, עוֹבָדָא דְּמַשְׁכְּנָא. אָמַר רִבִּי חִיָּיא, כֹּלָּא כְּמָה דְּאִתְּמַר. וְעוֹבָדָא דְּמַשְׁכְּנָא לָא אִתְעָבִיד אֶלָּא מִיִשְׂרָאֵל בִּלְחוֹדַיְיהוּ, וְלָא מֵאִינּוּן עֵרֶב רַב, בְּגִין דְּאִינּוּן עֵרֶב רַב אַמְשִׁיכוּ לֵיהּ לְמַלְאַךְ הַמָּוֶת לְנַחְתָּא לְעָלְמָא. כֵּיוָן דְּאִסְתָּכַּל מֹשֶׁה בֵּיהּ, אַשְׁדֵּי לְאִינּוּן עֵרֶב רַב, לְבַר, וְכָנִישׁ לוֹן לְיִשְׂרָאֵל בִּלְחוֹדַיְיהוּ, הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב ׳וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה וְגוֹ'׳.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו
המאמר הבא

מי עלה שמים וירד

סוד אליהו הנביא ומרכבת השמים

להמשיך לקרוא

הודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.

להצטרף לקבוצת הזוהר היומי

המייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.