בוראך יעקב ויוצרך ישראל
׳בוראך יעקב ויוצרך ישראל׳ - בזכות יעקב התקיים העולם, ואף אברהם בזכותו
בֹּא רְאֵה, בִּשְׁבִיל יַעֲקֹב הִתְקַיֵּם הָעוֹלָם, וְאִם תֹּאמַר, הִנֵּה בִּשְׁבִילוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּהִבָּרְאָם, אַל תִּקְרֵי בְּהִבָּרְאָם אֶלָּא בְּאַבְרָהָם. אֶלָּא מִשּׁוּם יַעֲקֹב הִתְקַיֵּם אַבְרָהָם, שֶׁכָּתוּב כֹּה אָמַר יהו"ה אֶל בֵּית יַעֲקֹב אֲשֶׁר פָּדָה אֶת אַבְרָהָם (ישעיה כט, כב). וּמִקֹּדֶם לָכֵן הָיָה הקב"ה בּוֹנֶה עוֹלָמוֹת וּמַחֲרִיבָם, כֵּיוָן שֶׁבָּא יַעֲקֹב, הִשְׁתַּכְלְלוּ מִמֶּנּוּ הָעוֹלָמוֹת, וְלֹא נֶחֶרְבוּ כְּבָרִאשׁוֹנָה, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב כֹּה אָמַר יהו"ה בֹּרַאֲךָ יַעֲקֹב וְיֹצֶרְךָ יִשְׂרָאֵל וגו' (ישעיה מג, א).
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, בְּגִינֵיהּ דְּיַעֲקֹב אִתְקַיַּים עַלְמָא, וְאִי תֵימָא הָא בְגִינֵיהּ דְּאַבְרָהָם, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳בְּהִבָּרְאָם׳, אַל תִּקְרֵי בְּהִבָּרְאָם אֶלָּא בְּאַבְרָהָם. אֶלָּא בְּגִינֵיהּ דְּיַעֲקֹב אִתְקַיַּים אַבְרָהָם, דִּכְתִיב, ׳כֹּה אָמַר ה' אֶל בֵּית יַעֲקֹב אֲשֶׁר פָּדָה אֶת אַבְרָהָם׳ (ישעיה כט, כב). וּמִקַּדְּמַת דְּנָא הֲוָה קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בָּנֵי עָלְמִין וְחָרִיב לוֹן, כֵּיוָן דַּאֲתָא יַעֲקֹב, מִנֵּיהּ אִשְׁתַּכְלָלוּ עָלְמִין, וְלָא אִתְחָרָבוּ כְּקַדְמִיתָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳כֹּה אָמַר ה' בֹּרַאֲךָ יַעֲקֹב וְיֹצֶרְךָ יִשְׂרָאֵל וגו'׳ (ישעיה מג, א).
׳בני בכרי ישראל׳ - ישראל נקרא בן להקב"ה משום שנדבק בו
בֹּא רְאֵה מַה כָּתוּב, בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל (שמות ד, כב), וְכָתוּב שַׁלַּח אֶת בְּנִי וְיַעַבְדֵנִי (שמות ד, כג), יִשְׂרָאֵל נִקְרָא בֵּן לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מִשּׁוּם שֶׁנִּדְבָּק בּוֹ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר מַה שְּׁמוֹ וּמַה שֶּׁם בְּנוֹ כִּי תֵדָע (משלי ל, ד).
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי מַה כְּתִיב, ׳בְּנִי בְכוֹרִי יִשְׂרָאֵל׳ (שמות ד, כב), וּכְתִיב ׳שַׁלַּח אֶת בְּנִי וְיַעַבְדֵנִי׳ (שמות ד, כג), יִשְׂרָאֵל אִקְרֵי בֵּן לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בְּגִין דְּאִתְדַּבַּק בֵּיהּ, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳מַה שְּׁמוֹ וּמַה שֶּׁם בְּנוֹ כִּי תֵדָע׳ (משלי ל, ד).
ראובן סתם - נכלל בשמעון ולוי, ולוי מלשון ׳ליות׳ חיבור הצדדים
כְּשֶׁלֵּאָה הוֹלִידָה אֶת רְאוּבֵן, מַה כָּתוּב? וַתִּקְרָא שְׁמוֹ רְאוּבֵן (בראשית כט, לב). רְאוּבֵן סְתָם, מִשּׁוּם שֶׁנִּכְלָל בִּשְׁלֹשָׁה צְדָדִים מְחֻבָּרִים יַחַד - שִׁמְעוֹן וְלֵוִי. מָה הַטַּעַם לֵוִי? כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר לֹיוֹת - הַחִבּוּר שֶׁל כָּל הַצְּדָדִים.
בלשון הזוהר
לֵאָה, כַּד אוֹלִידַת לִרְאוּבֵן מַה כְּתִיב. ׳וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ רְאוּבֵן׳ (בראשית כט, לב). רְאוּבֵן סְתָם, בְּגִין דְּאִתְכְּלִיל בִּתְלַת סִטְרִין מִתְחַבְּרָן כַּחֲדָא, שִׁמְעוֹן וְלֵוִי. מַאי טַעְמָא לֵוִי. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳לֹיוֹת׳, חִבּוּרָא דְכָל סִטְרִין.
׳יתר שאת ויתר עז׳ - בכורה כהונה ומלכות בצד הגבורה
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, מִכָּאן שֶׁכָּתוּב יֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז (בראשית מט, ג) - כְּתַרְגּוּמוֹ בְּכוֹרָה, כְּהֻנָּה וּמַלְכוּת. וְהַמַּלְכוּת הִיא בְּצַד הַגְּבוּרָה, וְעַל כֵּן רְאוּבֵן סְתָם.
בלשון הזוהר
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, מֵהָכָא, דִּכְתִיב, ׳יֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז׳ (בראשית מט, ג), כְּתַרְגּוּמוֹ בְּכֵירוּתָא, כְּהוּנְתָּא, וּמַלְכוּתָא. וּמַלְכוּ בְּסִטְרָא דִגְבוּרָה אִיהוּ, וְעַל דָּא רְאוּבֵן סְתָם.
׳הפעם ילוה אישי אלי׳ - כוונת לאה לשלושה בנים המתחברים יחד
אָמַר רַבִּי אַבָּא, רְאוּ בֵן סְתָם, שֶׁנִּכְלָל בְּשִׁמְעוֹן וְלֵוִי. כָּךְ הָיְתָה דַעְתָּהּ (ס"א: רְצוֹנָהּ) שֶׁל לֵאָה, שֶׁכָּתוּב הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי כִּי יָלַדְתִּי לוֹ שְׁלֹשָׁה בָנִים (בראשית כט, לד), מִשּׁוּם שֶׁהָיוּ שְׁלֹשָׁה שֶׁמִּתְחַבְּרִים יַחַד.
בלשון הזוהר
אָמַר רַבִּי אַבָּא, רְאוּ בֵן סְתָם, דְּאִתְכְּלִיל בְּשִׁמְעוֹן וְלֵוִי. לֵאָה הָכִי הֲוָה דַעְתָּהּ (ס"א: רְעוּתָא), דִּכְתִיב, ׳הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי כִּי יָלַדְתִּי לוֹ שְׁלֹשָׁה בָנִים׳ (בראשית כט, לד), בְּגִין דַּהֲוָה תְּלָתָא דְּמִתְחַבְּרָן כַּחֲדָא.
ראובן שמעון לוי ויהודה - האבות ודוד, ארבע מרכבות עליונות, סוד השם הקדוש
וּבֹא וּרְאֵה, שֶׁכָּאן הוּא. שֶׁהֲרֵי הַמֶּרְכָּבָה הָעֶלְיוֹנָה - הָאָבוֹת, וְדָוִד הַמֶּלֶךְ שֶׁהִתְחַבֵּר עִמָּם, וְכָל הָאַרְבַּע הֵם מֶרְכָּבוֹת עֶלְיוֹנוֹת, הַסּוֹד שֶׁל הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ. וְעַל כֵּן רְאוּבֵן שִׁמְעוֹן וְלֵוִי, אַחַר כָּךְ יְהוּדָה שֶׁיָּרַשׁ מַלְכוּת, וְעַל כֵּן כֻּלָּם בַּמָּקוֹם הַזֶּה.
בלשון הזוהר
וְתָא חֲזֵי, דְּהָכָא הוּא. דְּהָא רְתִיכָא עִלָּאָה, אֲבָהָן וְדָוִד מַלְכָּא דְּאִתְחַבַּר בְּהוּ, וְכֻלְּהוּ אַרְבַּע אִינוּן רְתִיכִין עִלָּאִין, רָזָא דִשְׁמָא קַדִּישָׁא. וְעַל דָּא, רְאוּבֵן שִׁמְעוֹן לֵוִי, לְבָתַר יְהוּדָה דְּיָרִית מַלְכוּ, וְעַל דָּא, כֻּלְּהוּ בַּאֲתַר דָּא.
׳הפעם אודה את ה'׳ - ביהודה נשלמו ארבעת עמודי הכיסא, ולכן ׳ותעמד מלדת׳
וְכָתוּב הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת יהו"ה וגו' וַתַּעֲמֹד מִלֶּדֶת (בראשית כט, לה) - מִשּׁוּם שֶׁכָּאן נִשְׁלְמוּ אַרְבָּעָה עַמּוּדִים. הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת יהו"ה - מָה הַטַּעַם אָמְרָה אוֹדֶה אֶת יהו"ה בְּזֶה, וְלֹא בְכֻלָּם? אֶלָּא מִכָּאן, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל בַּגָּלוּת, הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ אֵינוֹ שָׁלֵם. בֹּא רְאֵה, אַף עַל גַּב שֶׁשְּׁלֹשָׁה בָנִים הָיוּ עַד שֶׁהוֹלִידָה אֶת יְהוּדָה, הַכִּסֵּא לֹא נִשְׁלַם. וּמִשּׁוּם כָּךְ הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת יהו"ה, וְלֹא בְכֻלָּם. וְעַל כֵּן וַתַּעֲמֹד מִלֶּדֶת. מַה זֶּה וַתַּעֲמֹד? שֶׁעָמַד הַכִּסֵּא עַל תּוֹמְכָיו.
בלשון הזוהר
וּכְתִיב ׳הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת ה' וגו'׳ ׳וַתַּעֲמֹד מִלֶּדֶת׳ (בראשית כט, לה), בְּגִין דְּהָכָא אִשְׁתַּכְלָלוּ אַרְבַּע סָמְכִין. ׳הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת ה'׳, מַאי טַעֲמָא אָמְרָה ׳אוֹדֶה אֶת ה'׳ בְּהַאי, וְלָאו בְּכֻלְּהוּ. אֶלָּא מֵהָכָא, כָּל זִמְנָא דִּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל בְּגָלוּתָא, שְׁמָא קַדִּישָׁא לָאו שְׁלִים הוּא. תָּא חֲזֵי, אַף עַל גַּב דִּתְלַת בְּנִין הֲווּ עַד דְּאוֹלִידַת לִיהוּדָה, לָא שְׁלִים כֻּרְסְיָיא. וּבְגִינֵי כָּךְ ׳הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת ה'׳, וְלָא בְּכֻלְּהוּ. וְעַל דָּא ׳וַתַּעֲמֹד מִלֶּדֶת׳. מַאי ׳וַתַּעֲמֹד׳, דְּקָיְימָא כֻּרְסְיָיא עַל סַמְכוֹהִי.
׳ותעמד׳ - עד כאן ייחוד אחד, ומכאן עולם הפירוד, ושני הבנים האחרונים התחברו
(וַתַּעֲמֹד עַד כָּאן) וַתַּעֲמֹד, שֶׁהִנֵּה עַד כָּאן וַתַּעֲמֹד בְּיִחוּד אֶחָד. מִכָּאן וּלְמַטָּה הוּא עוֹלַם הַפֵּרוּד. וְאִם תֹּאמַר, אוֹתָם שְׁנֵי הַבָּנִים שֶׁהוֹלִידָה אַחַר כָּךְ כְּמוֹ זֶה? לֹא, שֶׁהֲרֵי אוֹתָם הַשְּׁנַיִם הִתְחַבְּרוּ עִם אֵלּוּ, מִשּׁוּם שֶׁשֵּׁשֶׁת הַצְּדָדִים שֶׁל הָעוֹלָם הֵם יַחַד.
בלשון הזוהר
(וַתַּעֲמֹד עַד הָכָא) ׳וַתַּעֲמֹד׳, דְּהָא עַד הָכָא וַתַּעֲמֹד בְּיִחוּדָא חַד. מִכָּאן וּלְתַתָּא עַלְמָא דְפִירוּדָא אִיהוּ. וְאִי תֵימָא אִינוּן תְּרֵין בְּנִין דְּאוֹלִידַת לְבָתַר, כְּגַוְונָא דָּא. לָא, דְּהָא אִינוּן תְּרִין בְּאִלֵּין אִתְחַבְּרוּ, בְּגִין דְּשִׁית סִטְרִין דְּעָלְמָא כַּחֲדָא אִינוּן.
שנים עשר השבטים - תיקון האור העליון והשלמת העולם התחתון
וּבֹא וּרְאֵה, כָּל שְׁנֵים עָשָׂר הַשְּׁבָטִים הֵם תִּקּוּנֶיהָ שֶׁל כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל בָּעוֹלָם הַזֶּה, לְתַקֵּן הָאוֹר הָעֶלְיוֹן הַשָּׁחֹר כְּמוֹ שֶׁרָאוּי, וּלְהָשִׁיב אֶת עִקַּר הַכֹּל לִמְקוֹמוֹ. כָּל הָעוֹלָמוֹת כְּמוֹ אֶחָד עוֹמְדִים, וּבָזֶה נִשְׁלָם הָעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן כְּמוֹ הָעוֹלָם שֶׁלְּמַעְלָה.
בלשון הזוהר
וְתָא חֲזֵי, כֻּלְּהוּ תְּרֵיסַר שִׁבְטִין, תִּקּוּנֵי דִכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל בְּהַאי עַלְמָא נִינְהוּ, לְאִתְתַּקְּנָא נְהוֹרָא עִלָּאָה אוּכְמָא כְּמָה דְאִתְחֲזֵי, וְלַאֲתָבָא עִקְּרָא דְכֹלָּא לְאַתְרֵיהּ. כֻּלְּהוּ עָלְמִין כְּגַוְונָא חַד קָיְימֵי, וּבְהַאי אִשְׁתַּכְלַל עַלְמָא תַּתָּאָה כְּגַוְונָא דְּעַלְמָא דִלְעֵילָא.
יששכר וזבולון - נשלמו ששת צדדי העולם, ובני השפחות ארבעה קשרים המתחברים בהם
יִשָּׂשכָר זְבֻלוּן, כָּאן נִשְׁלְמוּ שִׁשָּׁה בָנִים, שֵׁשֶׁת הַצְּדָדִים שֶׁל הָעוֹלָם. כְּמוֹ כֵן בְּנֵי הַשְּׁפָחוֹת הֵם אַרְבָּעָה, וְהִתְחַבְּרוּ עִם אֵלּוּ. וְאֵלּוּ אַרְבַּעַת הַקְּשָׁרִים שֶׁמִּתְחַבְּרִים בָּהֶם, וּבֵאֲרוּהָ. וְעַל כֵּן כָּתוּב וְכָל אֲחֹרֵיהֶם בָּיְתָה (מלכים א ז, כה) - אַף עַל גַּב שֶׁבְּנֵי שְׁפָחוֹת הֵם - בָּיְתָה.
בלשון הזוהר
יִשָּׂשׂכָר זְבוּלוּן, הָכָא אִשְׁתַּכְלָלוּ שִׁית בְּנִין, שִׁית סִטְרִין דְּעַלְמָא. כְּגַוְונָא דָא, בְּנֵי הַשְּׁפָחוֹת אִינוּן אַרְבַּע, וְאִתְחַבְּרוּ בְּאִלֵּין. וְאִלֵּין אַרְבַּע קִשְׁרִין דְּמִתְחַבְּרָן בְּהוּ, וְאוּקְמוּהָ. וְעַל דָּא כְּתִיב, ׳וְכָל אֲחֹרֵיהֶם בָּיְתָה׳ (מלכים א ז, כה), אַף עַל גַּב דִּבְנֵי שְׁפָחוֹת נִינְהוּ, בָּיְתָה.
׳ומשם יפרד׳ - מה שהוליד העולם התחתון הוא פירוד, ומה ביוסף ובנימין
לט] וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ כִּי מֵתָה. אחר שביאר כי כמו שיש י''ב שבטים למעלה באצילות שהם מרכבה לבינה כן יש י''ב שבטים למטה שהם מרכבה למלכות רַבִּי חִזְקִיָּה אָמַר, אִם כָּךְ, שע''י לידת יששכר וזבולון שנשרשו בנצח והוד נשלמו הששה בנים דלאה ובני השפחות שהם בו''ק דז''א הֲרֵי נֶאֱמַר, כָּל מַה שֶּׁהוֹלִידמצד רחל שהיא בסוד הָעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן הוּא פֵּרוּד, שֶׁהֲרֵי כָּתוּב וּמִשָּׁם יִפָּרֵד (בראשית ב, י). מַה תֹּאמַר בְּיוֹסֵף וּבִנְיָמִין? וכי ח''ו הם בעולם הפירוד אִם תֹּאמַר שֶׁעוֹלָם אֶחָד בְּאֵלֶּהשהם נכללים בעולם אחד דאצילות יחד בין עשרת השבטים - זֶה אֵינוֹ. שהרי אינם דומים מצד שורש ענינם שֶׁהֲרֵי לֹא יָצְאוּ מִן הָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן, שהוא סוד לאה וְהָעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן - מַה שֶּׁהוֹלִיד, הוֹלִיד לְמַטָּהבעולם הבריאה וְלֹא לְמַעְלָה, בעולם האצילות וְאִם כָּךְ הוּא פֵּרוּד. ח''ו, ויקשה לפרש כן
בלשון הזוהר
רַבִּי חִזְקִיָה אָמַר, אִי הָכִי, הָא אִתְּמָר כָּל מַה דְּאוֹלִיד עַלְמָא תַּתָּאָה, פִּירוּדָא אִיהוּ, דְּהָא כְּתִיב, ׳וּמִשָּׁם יִפָּרֵד׳ (בראשית ב, י). מַה תֵּימָא בְּיוֹסֵף וּבִנְיָמִין. אִי תֵימָא דְּעַלְמָא חַד בְּהַנֵּי, לָאו אִיהוּ. דְּהָא לָא נָפְקוּ מֵעַלְמָא עִלָּאָה, וְעַלְמָא תַּתָּאָה מַה דְּאוֹלִידַת אוֹלִידַת לְתַתָּא וְלָא לְעֵילָא, וְאִי הָכִי פִּירוּדָא אִיהוּ.
הצדיק יוצא ונכנס בעולם התחתון - ולכן העיקר למעלה והעיקר למטה
בָּא רַבִּי אַבָּא וּנְשָׁקוֹ. להורות שבשאלתו כיון ליסוד עמוק יותר שבו טמון תירוצו- רמ''ק אף שכבר נתקנו ב' מיני התקונים תקון הימין ותקון השמאל בבני לאה ובבני השפחות, שה"ס תקון י"ב כנ"ל, אמנם תקון י"ב הזה הוא סתום, כלומר, שנמצאים תחת שליטת חסדים מכוסים, דהא עלמא עלאה, אתקן בתריסר דאנון מדיליה, שתקון י"ב של עולם העליון הם מבחינתו, דהיינו חסדים מכוסים. וכדי לגלות החסדים בהארת החכמה צריכים לתקון ב' עקרים, שה"ס ב' צדיקים, בעולם התחתון שהוא רחל, שה"ס חכמה תתאה. מטעם שמחכמה דא"א עד מדרגת רחל נמצאת החכמה, בהעלם. בכל זמן יש בחינת צדיק שהוא בנימין היוצא מעולם התחתון שהוא היסוד דמלכות, בסוד אתערותא דלתתא להעלות את המ''ן כנגד המ''ד הבא מחדש, ואח''כ חוזר ונכנס בו, שתחילה נכנס ביסוד דנוקבא זה הרוחא ע''י היסוד דז''א וממנו יוצא בסוד עליית המ''ן- מתומ"ד אָמַר לוֹ, דָּבָר זֶה הוּא נִסְתָּר, שֶׁהֲרֵי הָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן הִתְתַּקֵּן בִּשְׁנֵים עָשָׂר שֶׁהֵם מִשֶּׁלּוֹ. אֲבָל בֹּא רְאֵה סוֹד הַדָּבָר, בְּכָל זְמַן הַצַּדִּיק מֵהָעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן יוֹצֵא וְנִכְנָס, בּוֹ נִכְנָס וּמִמֶּנּוּ יוֹצֵא. וּמִשּׁוּם כָּךְ נִבְנֶה בַּמָּקוֹם הַזֶּה, וְהָעִקָּר היינו ביסוד דמלכות הוּא לְמַעְלָה, וְהָעִקָּר ביסוד דז''א הוּא לְמַטָּה, וְהוּא ביסוד דמלכות תָּמִיד בָּעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן לְעוֹלָם, כָּתוּב ביסוד דמלכות שם נשאר לעולם לפי שרוח זה הוא רוחה ונפשה של המלכות. וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ כִּי מֵתָה (בראשית לה, יח).
בלשון הזוהר
אֲתָא רַבִּי אַבָּא וּנְשָׁקֵיהּ. אָמַר לֵיהּ מִלָּה דָא סָתִים אִיהוּ, דְּהָא עַלְמָא עִלָּאָה אִתְתַּקַּן בִּתְרֵיסַר דְּאִינוּן מִדִּילֵיהּ. אֲבָל תָּא חֲזֵי, רָזָא דְמִלָּה, בְּכָל זִמְנָא צַדִּיק מֵעַלְמָא תַּתָּאָה נָפִיק וְעָיִיל, בֵּיהּ עָיִיל וּמִנֵּיהּ נָפִיק. וּבְגִין כָּךְ, אִתְבְּנֵי בַּאֲתַר דָּא, וְעִקָּרָא הוּא לְעֵילָא וְעִקָּרָא הוּא לְתַתָּא, וּבְעַלְמָא תַּתָּאָה אִיהוּ תָּדִיר לְעוֹלָם, כְּתִיב, ׳וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ כִּי מֵתָה׳ (בראשית לה, יח).
׳ויהי בצאת נפשה׳ - כשנכנס הצדיק הוא יוסף, וכשיוצא הוא בנימין
בֹּא רְאֵה, בָּעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן הַזֶּה, הַצַּדִּיק נִכְנָס בּוֹ וּמִמֶּנּוּ יוֹצֵא. כְּשֶׁנִּכְנָס הוּא בְּסוֹד שֶׁל יוֹסֵף הַצַּדִּיק, וּכְשֶׁיּוֹצֵא הוּא בְּסוֹד שֶׁל בִּנְיָמִין. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ כִּי מֵתָה (בראשית לה, יח) - מִי נַפְשָׁהּ? זֶה הַצַּדִּיק שֶׁיּוֹצֵא מִמֶּנָּה.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי בְּהַאי עַלְמָא תַּתָּאָה, צַדִּיק בֵּיהּ עָיִיל וּמִנֵּיהּ נָפִיק. כַּד עָיִיל, אִיהוּ בְּרָזָא דְיוֹסֵף הַצַּדִּיק, כַּד נָפִיק בְּרָזָא דְּבִנְיָמִין. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ כִּי מֵתָה׳ (בראשית לה, יח), מַאן ׳נַפְשָׁהּ׳. דָּא צַדִּיק דְּנָפִיק מִנָּהּ.
׳בן אוני׳ ו׳בנימין׳ - חשבה שילדה לעולם הפירוד, ואביו העלהו לעולם העליון
וְזֶה בִּנְיָמִין, נִקְרָא בֶּן אוֹנִי, שֶׁחָשְׁבָה שֶׁהוֹלִידָה לְמַטָּה בְּעוֹלַם הַפֵּרוּד, וְנִשְׁאֲרוּ אַחַד עָשָׂר בְּאוֹתָם לְמַעְלָה. מַה כָּתוּב? וְאָבִיו קָרָא לוֹ בִנְיָמִין (בראשית לה, יח) - בֶּן יָמִין, שֶׁהֲרֵי הִתְעַלָּה לְמַעְלָה בָּעוֹלָם הָעֶלְיוֹן. שֶׁכַּאֲשֶׁר נֶאֱבַד יוֹסֵף, בִּנְיָמִין הִשְׁלִים אֶת מְקוֹמוֹ. וְעַל כֵּן הַצַּדִּיק נִכְנָס וְיוֹצֵא בָּעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן. מִשּׁוּם כָּךְ יוֹסֵף וּבִנְיָמִין וְכָל הַשְּׁנֵים עָשָׂר, כְּמוֹ שֶׁלְּמַעְלָה בְּיִחוּד אֶחָד.
בלשון הזוהר
וְדָא בִּנְיָמִין, נִקְרָא ׳בֶּן אוֹנִי׳, דַּחֲשִׁיבַת דְּאוֹלִידַת לְתַתָּא בְּעַלְמָא דְּפִירוּדָא, וְאִשְׁתָּאֲרוּ חַד סָרֵי בְּאִינוּן לְעֵילָא. מַה כְּתִיב. ׳וְאָבִיו קָרָא לוֹ בִנְיָמִין׳ (בראשית לה, יח), בֶּן יָמִין, דְּהָא אִסְתַּלַּק לְעֵילָא בְּעַלְמָא עִלָּאָה. דְּכַד אִתְאֲבִיד יוֹסֵף, בִּנְיָמִין אַשְׁלִים אַתְרֵיהּ. וְעַל דָּא צַדִּיק בְּעַלְמָא תַּתָּאָה עָיִיל וְנָפַק. בְּגִין כָּךְ יוֹסֵף וּבִנְיָמִין וְכֻלְּהוּ תְּרֵיסַר, כְּגַוְונָא דִלְעֵילָא בְּיִחוּדָא חַד.
הפעם אודה את ה'
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.