׳ויאסף רגליו אל המטה׳
הסתלקות יעקב כהתכנסות השמש אל הלבנה
ויאסף רגליו אל המטה - הסתלקות יעקב מהעולם למקום חיים
׳וַיֶּאֱסֹף רַגְלָיו אֶל הַמִּטָּה׳ (בראשית מט, לג) - מִשּׁוּם שֶׁהֲרֵי הוּא יוֹשֵׁב בְּמָקוֹם שֶׁל חַיִּים. כְּשֶׁרָצָה לְהִסְתַּלֵּק מֵהָעוֹלָם, הוֹרִיד ׳רַגְלָיו אֶל הַמִּטָּה׳ - וְהִתְכַּנֵּס וְהִסְתַּלֵּק מִן הָעוֹלָם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וַיִּגְוַע וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו׳.
בלשון הזוהר
׳וַיֶּאֱסוֹף רַגְלָיו אֶל הַמִּטָּה׳ (בראשית מט, לג) - בְּגִין דְּהָא אִיהוּ בְּאֲתַר דְּחַיִּין יָתִיב. כַּד בָּעָא לְאִסְתַּלָּקָא מֵעַלְמָא, נָחִית רַגְלוֹי לְגַבֵּי מִטָּה, וְאִתְכְּנִישׁ וְאִסְתְּלַק מֵעַלְמָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וַיִּגְוַע וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו׳.
מדורים עליונים הנקראים חצרות ה' עמידה בתשוקה לנוקבא
פָּתַח וְאָמַר, ׳נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשִׁי לְחַצְרוֹת ה'׳ (תהילים פד, ג) - דָּבָר זֶה הֲרֵי בֵּאֲרוּהוּ הַחֲבֵרִים. אֲבָל בֹּא רְאֵה, יֵשׁ מְדוֹרִים תַּחְתּוֹנִים וְיֵשׁ מְדוֹרִים עֶלְיוֹנִים. בָּעֶלְיוֹנִים לֹא (מְדוֹרִים) שׁוֹרִים שָׁם, וּמִי הֵם? אוֹתָם בָּתִּים פְּנִימִיִּים וּבָתִּים חִיצוֹנִיִּים הֵם נִקְרָאִים ׳חַצְרוֹת ה'׳, מִשּׁוּם שֶׁהֵם עוֹמְדִים בְּאַהֲבָה וּתְשׁוּקָה אֶל הַנּוּקְבָּא. בֹּא רְאֵה, כְּשֶׁנְּשָׁמָה עוֹלָה, הַכֹּל מִתְעוֹרֵר לַנּוּקְבָּא, שֶׁהֲרֵי הִיא אֲחוּזָה בִּתְשׁוּקָה שְׁלֵמָה וְנִקְשֶׁרֶת בּוֹ.
בלשון הזוהר
פְּתָח וְאָמַר, ׳נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשִׁי לְחַצְרוֹת ה'׳ (תהילים פד, ג), מִלָּה דָא הָא אוּקְמוּהָ חַבְרַיָיא. אֲבָל תָּא חֲזֵי, אִית מָדוֹרִין תַּתָּאִין, וְאִית מָדוֹרִין עִלָּאִין. בְּעִלָּאִין לָאו (מדורין) שָׁרְיָין תַּמָּן, וּמַאן אִינוּן, אִינוּן בָּתֵּי גַוָאֵי, וּבָתֵּי בְּרָאֵי. אִינוּן אִקְרוּן ׳חַצְרוֹת ה'׳, בְּגִין דְּאִינוּן קָיְימֵי בִּרְחִימוּ וְתִיאוּבְתָּא לְגַבֵּי נוּקְבָא. תָּא חֲזֵי, כַּד נִשְׁמָתָא סָלְקָא אִתְעַר כֹּלָּא לְגַבֵּי נוּקְבָא, דְּהָא אִיהִי אִתְאַחֲדַת בְּתִיאוּבְתָּא שְׁלֵימָתָא וְאִתְקַשְּׁרַת בֵּיהּ.
יעקב לא מת - התכנסות השמש אל הלבנה בהסתלקותו
יַעֲקֹב לֹא מֵת, מִשּׁוּם כָּךְ לֹא נֶאֱמַר בּוֹ מָוֶת, אֶלָּא ׳וַיִּגְוַע וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו׳ (בראשית מט, לג). רְאֵה מַה כָּתוּב, ׳וַיֶּאֱסֹף רַגְלָיו אֶל הַמִּטָּה׳ - שֶׁהִתְכַּנֵּס הַשֶּׁמֶשׁ אֶל הַלְּבָנָה, הַשֶּׁמֶשׁ לֹא מֵת, אֶלָּא מִתְכַּנֵּס מִן הָעוֹלָם וְהוֹלֵךְ לַלְּבָנָה.
בלשון הזוהר
יַעֲקֹב לָא מִית, בְגִין כָּךְ לָא אִתְּמָר בֵּיהּ מוֹתָא, אֶלָּא ׳וַיִּגְוַע וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו׳ (בראשית מט, לג). חָמֵי מַה כְּתִיב, ׳וַיֶּאֱסוֹף רַגְלָיו אֶל הַמִּטָּה׳, דְּאִתְכְּנִישׁ שִׁמְשָׁא לְגַבֵּי סִיהֲרָא, שִׁמְשָׁא לָא מִית, אֶלָּא אִתְכְּנִישׁ מֵעַלְמָא, וְאָזִיל לְגַבֵּי סִיהֲרָא.
התכנסות יעקב מאירה הלבנה - תשוקת השמש העליון מתעוררת
בֹּא רְאֵה, בְּשָׁעָה שֶׁהִתְכַּנֵּס יַעֲקֹב, הֵאִירָה הַלְּבָנָה, וּתְשׁוּקַת הַשֶּׁמֶשׁ הָעֶלְיוֹן הִתְעוֹרְרָה אֵלֶיהָ, מִשּׁוּם שֶׁכַּאֲשֶׁר הַשֶּׁמֶשׁ עוֹלֶה, מִתְעוֹרֵר שֶׁמֶשׁ אַחֵר, וְנִדְבָּקִים זֶה בָּזֶה וְהַלְּבָנָה מְאִירָה.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעְתָּא דְּאִתְכְּנִישׁ יַעֲקֹב, אִתְנְהִיר סִיהֲרָא, וְתִיאוּבְתָּא דְשִׁמְשָׁא עִלָּאָה אִתְעַר לְגַבָּהּ, בְּגִין דְּשִׁמְשָׁא כַּד סָלִיק, אִתְעַר שִׁמְשָׁא אָחֳרָא, וְאִתְדָּבַּק דָּא בְּדָא, וְאִתְנְהִיר סִיהֲרָא.
תשובת רבי שמעון - העליון והתחתון נקשרים זה בזה כאחד
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, יָפֶה אָמַרְתָּ, אֲבָל הֲרֵי נִתְבָּאֵר שֶׁהָעֶלְיוֹן, עוֹלַם הַזָּכָר, נִקְשָׁר בַּתַּחְתּוֹן, שֶׁהוּא עוֹלַם הַנּוּקְבָּא, וְהַתַּחְתּוֹן נִקְשָׁר לָעֶלְיוֹן, וְהַכֹּל זֶה כְּמוֹ זֶה.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, שַׁפִּיר קָא אֲמַרְתְּ, אֲבָל הָא אִתְּמָר, דְּעִלָּאָה עַלְמָא דִּדְכוּרָא, אִתְקַשַּׁר בְּתַתָּאָה דְּאִיהוּ עַלְמָא דְנוּקְבָא, וְתַתָּאָה אִתְקַשַּׁר בְּעִלָּאָה, וְכֹלָּא דָּא כְּגַוְונָא דָא.
שני עולמות ושתי נקבות - שבע ובת שבע אם שלמה
וַהֲרֵי נֶאֱמַר שְׁנֵי עוֹלָמוֹת הֵם, כַּכָּתוּב ׳מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם׳ (דברי הימים א טז, לו). וְאַף עַל גַּב שֶׁשְּׁתֵּי נְקֵבוֹת הֵן - אֶחָד מְתֻקָּן בַּזָּכָר וְאֶחָד בַּנּוּקְבָּא. זֶה שֶׁבַע (שַׁבָּת), וְזֶה בַּת שֶׁבַע. זוֹ אֵם וְזוֹ אֵם. זוֹ נִקְרֵאת אֵם הַבָּנִים, וְזוֹ נִקְרֵאת אֵם שְׁלֹמֹה. כַּכָּתוּב ׳צְאֶינָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וְגוֹ'׳ (שיר השירים ג, יא). ׳בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה׳ - בַּמֶּלֶךְ שֶׁכָּל הַשָּׁלוֹם שֶׁלּוֹ, זוֹ אֵם שְׁלֹמֹה. כַּכָּתוּב ׳בַּת שֶׁבַע אֵם שְׁלֹמֹה׳ (מלכים א א, יא).
בלשון הזוהר
וְהָא אִתְּמָר תְּרֵין עָלְמִין נִינְהוּ, כְּדִכְתִיב, ׳מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם׳ (דברי הימים א טז, לו). וְאַף עַל גַּב דִּתְרֵין נוּקְבֵי נִינְהוּ, חַד מִתְתַּקַּן בִּדְכוּרָא, וְחַד בְּנוּקְבָא. דָּא שֶׁבַע (שבת), וְדָא ׳בַּת שֶׁבַע׳. דָּא אֵם, וְדָא אֵם, דָּא אִקְרֵי אֵם הַבָּנִים, וְדָא אִקְרֵי ׳אֵם שְׁלמֹה׳. כְּדִכְתִיב, ׳צְאֶנָה וּרְאֶנָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וְגו'׳ (שיר השירים ג, יא). ׳בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה׳ - בַּמֶּלֶךְ דְּכָל שְׁלָמָא דִילֵיהּ. דָּא ׳אֵם שְׁלמֹה׳. כְּדִכְתִיב, ׳בַּת שֶׁבַע אֵם שְׁלמֹה׳ (מלכים א א, יא).
ותרב חכמת שלמה - סוד דברי למואל מלך על אמו
וְכָתוּב ׳וַתֵּרֶב חָכְמַת שְׁלֹמֹה׳ (מלכים א ה, י). ׳חָכְמַת שְׁלֹמֹה׳ - זוֹ אֵם שְׁלֹמֹה. שֶׁכָּתוּב ׳דִּבְרֵי לְמוּאֵל מֶלֶךְ מַשָּׂא אֲשֶׁר יִסְּרַתּוּ אִמּוֹ׳ (משלי לא, א). ׳דִּבְרֵי לְמוּאֵל מֶלֶךְ׳ - פָּסוּק זֶה לֹא נוֹדָע מַהוּ הַסֵּתֶר שֶׁלּוֹ. אֶלָּא, ׳דִּבְרֵי לְמוּאֵל מֶלֶךְ׳ - דְּבָרִים שֶׁנֶּאֶמְרוּ מִשּׁוּם אֵל שֶׁהוּא מֶלֶךְ, וּמִיהוּ זֶה? ׳וְאֵל זֹעֵם בְּכָל יוֹם׳ (תהלים ז, יב). וְאֵל שַׁדַּי, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר. לְמוּאֵל, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳לְמוֹ פִי׳ (איוב מ, ד). ׳לְמוּאֵל מֶלֶךְ׳, שֶׁהִיא בַּת שֶׁבַע. ׳מַשָּׂא אֲשֶׁר יִסְּרַתּוּ אִמּוֹ׳ - כְּשֶׁהִתְגַּלָּה עָלָיו בְּגִבְעוֹן בַּחֲלוֹם הַלַּיְלָה.
בלשון הזוהר
וּכְתִיב, ׳וַתֵּרֶב חָכְמַת שְׁלֹמֹה׳ (מלכים א ה, י). ׳חָכְמַת שְׁלֹמֹה׳ - דָּא אֵם שְׁלמֹה. דִּכְתִיב, ׳דִּבְרֵי לְמוּאֵל מֶלֶךְ מַשָּׂא אֲשֶׁר יִסְרַתּוּ אִמּוֹ׳ (משלי לא, א). ׳דִּבְרֵי לְמוּאֵל מֶלֶךְ׳ - הַאי קְרָא לָאו אִתְיְידַע מַהוּ סְתִימָא דִילֵיהּ. אֶלָּא, ׳דִּבְרֵי לְמוּאֵל מֶלֶךְ׳ - דְּבָרִים דְּאִתְּמָר בְּגִין אֵל דְּאִיהוּ מֶלֶךְ, וּמַאן אִיהוּ. דָּא ׳אֵל זוֹעֵם בְּכָל יוֹם׳ (תהלים ז, יב). וְאֵל שַׁדַּי, כְּמָה דְאִתְּמָר. לְמוּאֵל כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, ׳לְמוֹ פִי׳ (איוב מ, ד). ׳לְמוּאֵל מֶלֶךְ׳, דְאִיהוּ בַּת שֶׁבַע. ׳מַשָּׂא אֲשֶׁר יִסְרַתּוּ אִמּוֹ׳ - כַּד אִתְגְּלִי עֲלוֹי בְּגִבְעוֹן, בְּחֶלְמָא דְלֵילְיָא.
התכנסות יעקב ללבנה עושה פרי בכל דור ודור
בֹּא רְאֵה, יַעֲקֹב הִתְכַּנֵּס לַלְּבָנָה וְעָשָׂה בָּהּ פֵּרוֹת לָעוֹלָם. וְאֵין לְךָ דּוֹר בָּעוֹלָם שֶׁאֵין בּוֹ פְּרִי שֶׁל יַעֲקֹב, מִשּׁוּם שֶׁהֲרֵי הוּא עוֹרֵר הִתְעוֹרְרוּת לְמַעְלָה, מִשּׁוּם שֶׁכָּתוּב ׳וַיֶּאֱסֹף רַגְלָיו אֶל הַמִּטָּה׳ - שֶׁהִיא מִטָּתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב וַדַּאי.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, יַעֲקֹב אִתְכְּנִישׁ לְגַבֵי סִיהֲרָא, וְעָבִיד בָּהּ פֵּירִין לְעַלְמָא. וְלֵית לָךְ דָּרָא בְּעַלְמָא, דְלָא אִית בֵּיהּ אִיבָּא דְיַעֲקֹב, בְּגִין דְּהָא אִיהוּ אִתְעַר אִתְעֲרוּתָא לְעֵילָא, בְּגִין דִּכְתִיב, ׳וַיֶּאסוֹף רַגְלָיו אֶל הַמִּטָּה׳ - דְּאִיהוּ מִטָּתֵיהּ דְּיַעֲקֹב וַדַּאי.
אשרי חלקו של יעקב - השתלמותו למעלה ולמטה כאחד
אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, שֶׁהֲרֵי הִשְׁתַּלֵּם לְמַעְלָה וּלְמַטָּה, שֶׁכָּתוּב ׳וְאַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב נְאֻם ה' וְגוֹ'׳ (ירמיהו ל, י) ׳כִּי אִתְּךְ אָנִי׳. ׳כִּי׳ - אִתִּי אַתָּה לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא ׳כִּי אִתְּךְ אָנִי׳ - וַהֲרֵי נִתְבָּאֵר.
בלשון הזוהר
זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ דְּיַעֲקֹב, דְּהָא אִשְׁתְּלִים לְעֵילָא וְתַתָּא, דִּכְתִיב, ׳וְאַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב נְאֻם ה' וְגו'׳ (ירמיהו ל, י) ׳כִּי אִתְּךָ אָנִי׳. ׳כִּי׳ - אִתִּי אַתָּה לָא אִתְּמָר, אֶלָּא ׳כִּי אִתְּךָ אָנִי׳, וְהָא אִתְּמָר.
׳ויבאו עד גורן האטד׳
סוד גבורות הדין ואבל מצרים על יעקב
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.