׳אם נא מצאתי חן בעיניך׳
שבועת יעקב לבניו על גאולה עתידה
יעקב חוקר את בניו ומבשר צרות עתידות ורחמים עליונים
׳וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךְ׳ (בראשית מז, כט) - חָקַר אֶת בָּנָיו כֻּלָּם וְאָמַר לָהֶם: צָרוֹת רַבּוֹת, רָעוֹת גְּדוֹלוֹת, אֲנִי רוֹאֶה לָבֹא עַל בְּנֵיכֶם נִמְצְאוּ רַחֲמִים עֶלְיוֹנִים.
בלשון הזוהר
׳וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ׳ (בראשית מז, כט) - חָקַר יַת בְּנוֹהִי כֻּלְּהוֹן, וְאָמַר לְהוֹן, עַקְתָן סַגִּיאִין, בִּישִׁין רַבְרְבִין, חָמִית לְמֵיעַל לִבְרֵיכוֹן אַשְׁכְּחָן רַחֲמֵי עִלָּאֵי.
שבועת אמת ודין כאבותיהם - מוצא מכל צרה הבאה
וְאִם אַתֶּם רוֹצִים לָצֵאת מִכָּל צָרָה, הִשָּׁבְעוּ לִי וּתְנוּ בֵינֵינוּ רִבּוֹן הָעוֹלָם, וְתַעֲשׂוּ אֱמֶת וְדִין, וְתִהְיוּ כַאֲבוֹתֵיכֶם, וְצַוּוּ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר שֶׁיָּבוֹא אַחֲרֵיכֶם, וְאִם אַתֶּם רוֹצִים לַעֲשׂוֹת כָּךְ, תֵּצְאוּ מִכָּל צָרָה שֶׁתָּבֹא עֲלֵיכֶם.
בלשון הזוהר
וְאִי אַתּוּן בָּעָאן לְמֵיפַּק מִכָּל עָקְתָא, קַיְימוּ לִי, וְהֲבוּ בֵּינָנָא רִבּוֹן עָלְמָא וְתַעַבְדוּן קְשׁוֹט וְדִינָא, וְתֶהוֵי כַּאֲבָהַתְכוֹן, וּפַקִּידֵי בְּכָל דָּר וְדָר דְּיֵיתֵי בַּתְרֵיכוֹן, וְאִי אַתּוּן בָּעָאן לְמֶעְבַּד הָכִי, תִּפְקוּן מִכָּל עַקְתָא דְּיֵיתֵי עֲלֵיכוֹן.
רבי שמעון מביא פסוק שארית יוסף לחיזוק ההבטחה
רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, ׳וְהַצִּיגוּ בַשַּׁעַר מִשְׁפָּט אוּלַי יֶחֱנַן ה' אֱלֹהֵי צְבָאוֹת שְׁאֵרִית יוֹסֵף׳ (עמוס ה, טו). וְאִם תַּעֲשׂוּ כָּךְ, לֹא תִקְבְּרוּ אֶחָד מִן בָּנַי, אֶלָּא אִתִּי תָּשׁוּבוּ לְאַרְצְכֶם בְּשָׁלוֹם.
בלשון הזוהר
רִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, ׳וְהַצִּיגוּ בַשַּׁעַר מִשְׁפָּט אוּלַי יֶחנַן ה' אֱלֹהֵי צְבָאוֹת שְׁאֵרִית יוֹסֵף׳ (עמוס ה, טו). וְאִי תַעַבְדוּן הָכִי, לָא תִקְבְּרוּן חַד מִן בְּנִי, אֶלָּא אִתִּי תְּתוּבוּן לְאַרְעֲכוֹן בִּשְׁלָמָא.
יד יעקב חרב חסד ואמת - תלות ההבטחה בהתנהגות הבנים
זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳שִׂים נָא יָדְךְ תַּחַת יְרֵכִי׳ (בראשית כד, ב) - מַהוּ ׳יָדְךְ׳? פָּתַח וְאָמַר, ׳חֲגוֹר חַרְבְּךְ עַל יָרֵךְ גִּבּוֹר הוֹדְךְ וַהֲדָרֶךְ׳ (תהלים מה, ד) - חֶרֶב שֶׁיֵּשׁ בָּהּ חֶסֶד וֶאֱמֶת, שְׁתֵּי סְפִירוֹת, וְלֹא עוֹזְבִים זֶה אֶת זֶה. וְלָכֵן אָמַר, ׳חֶסֶד וֶאֱמֶת יְקַדְּמוּ פָנֶיךְ׳ (תהלים פט, טו), ׳פְּנֵי ה' חִלְּקָם׳. וְאִם הָיוּ בָנָיו טוֹבִים וְעָשׂוּ מַה שֶּׁנִּשְׁבְּעוּ, לֹא מֵת אֶחָד מִבְּנֵיהֶם בְּמִצְרַיִם, שֶׁכָּל טוֹב וְטוֹב שֶׁגָּזַר שֵׁם הָאֱלוֹהַּ עַל אֲנָשִׁים, אֵינוֹ אֶלָּא עַל שֶׁיִּהְיוּ טוֹבִים, וְאִם לֹא - לֹא. כְּמוֹ שֶׁאָמַר דָּוִד ׳לְמַעַן יָקִים ה' אֶת דְּבָרוֹ אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלַי לֵאמֹר אִם יִשְׁמְרוּ בָנֶיךְ אֶת דַּרְכָּם לָלֶכֶת לְפָנַי בֶּאֱמֶת׳ (מלכים א ב, ד) - וְאִם לֹא - לֹא.
בלשון הזוהר
הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי׳ (בראשית כד, ב) - מַהוּ ׳יָדְךָ׳. פָּתַח וְאָמַר, ׳חֲגוֹר חַרְבְּךָ עַל יָרֵךְ גִּבּוֹר הוֹדְךָ וַהֲדָרֶךָ׳ (תהילים מה, ד), סַיְיפָא דְקָאי בָּהּ ׳חֶסֶד וְאֱמֶת׳, תְּרֵין סְפִירָן, וְלָא שָׁבְקִין דָּא לְדָא. וְעַל דָּא אָמַר, ׳חֶסֶד וֶאֱמֶת יְקַדְמוּ פָנֶיךָ׳ (תהילים פט, טו), ׳פְּנֵי ה' חִלְּקָם׳ (איכה ד, טז). וְאִי הֲווּ טָבָאן בְּנוֹהִי, וְעֲבִידוּ מַה דְּקָיְימוּ, לָא מִית חַד מִבְּנַיְיהוּ בְּמִצְרָאֵי, דְּכָל טַב וְטַב דְּגָזִיר שְׁמָא דֵּאלָהָא עַל אֵינָשָׁא, לָא הֲוֵי אֶלָּא עַל דִּיהוֹן טָבִין. וְאִי לָא, לָא. כְּמָה דְּאָמַר דָוִד, ׳לְמַעַן יָקִים ה' אֶת דְּבָרוֹ אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלַי לֵאמֹר אִם יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ אֶת דַּרְכָּם לָלֶכֶת לְפָנַי בֶּאֱמֶת׳ (מלכים א ב, ד). וְאִי לָא, לָא.
עדיפות רוח האב על רוח הבן וסכנת אוויר זר
בֹּא רְאֵה כַּמָּה הוּא עָדִיף רוּחַ הָאָב מֵרוּחַ הַבֵּן, שֶׁרוּחַ הָאָב הוּא רוּחַ הַבֵּן, רוּחַ מֵרוּחַ עוֹלֶה. וְאִם סִיֵּעַ אֲוִיר אַחֵר בָּרוּחַ, לֹא יוֹצֵא שָׁלֵם, שֶׁהֲרֵי הוּא חָסֵר בָּאֲוִיר הַזֶּה, וְהַיְנוּ ׳פֶּרֶא לִמֻּד מִדְבָּר בְּאַוַּת נַפְשָׁהּ שָׁאֲפָה רוּחַ׳ (ירמיה ב, כד).
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, כַּמָּה הוּא עָדִיף רוּחָא דְּאַבָּא מֵרוּחָא דְּבָרָא. דְּרוּחָא דְּאַבָּא הוּא רוּחָא דִבְרָא, רוּחָא מֵרוּחָא סָלְקָא. וְאִי סַיְיעַת אֲוִירָא אָחֳרָא בְּרוּחָא, לָא נָפִיק שְׁלִים. דְּהָא חָסִיר הוּא בְּהַאי אֲוִירָא. וְהַיְינוּ ׳פֶּרֶה לִמֻּד מִדְבָּר בְּאַוַּת נַפְשָׁהּ שָׁאֲפָה רוּחַ׳ (ירמיהו ב, כד).
מעשה ברב המנונא ורב ייסא - תשובה מבטלת ירושת טומאה
לָמַדְנוּ, רַב הַמְנוּנָא סָבָא הָלַךְ לְקַפּוֹטְקִיָּא. נִכְנַס לִפְנֵיהֶם רַב יֵיסָא סָבָא. אָמַר לוֹ, בַּמָּה עֲסַקְתֶּם? אוֹי לוֹ אוֹי לְנַפְשׁוֹ אִם נִשְׁלְפָה רוּחַ טֻמְאָה שֶׁנִּמְצֵאת עִמּוֹ וְהוֹרִישׁ אוֹתָהּ לִבְנוֹ. וְזֶהוּ שהקב"ה אֵין לוֹ חֵלֶק, מַשְׁאִיר לוֹ חֵלֶק וּמַשְׁאִיר אוֹתוֹ לְהִשָּׁמֵד מִן הָעוֹלָם הַבָּא. אָמַר לוֹ, מִנַּיִן לְךְ זֶה? אָמַר לוֹ, כָּאן לָמַדְתִּי, שֶׁהַיְרֻשָּׁה הָרָעָה הַזּוֹ יוֹרְשִׁים כָּל בָּנָיו אִם לֹא יָשׁוּבוּ, שֶׁהֲרֵי אֵין דָּבָר הָעוֹמֵד בִּפְנֵי הַתְּשׁוּבָה. וַאֲנִי כָּךְ לָמַדְתִּי, שֶׁהֲרֵי רְפוּאָה זוֹ נָתְנוּ לִי פַּעַם אַחַת שֶׁהָיִיתִי רָשׁוּם בְּפָנַי, וְיוֹם אֶחָד הָיִיתִי הוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ וּפָגַשְׁתִּי צַדִּיק אֶחָד, וְעַל יָדוֹ עָבַר מִמֶּנִּי אוֹתוֹ הָרֹשֶׁם. אָמַר לוֹ, מַה שִּׁמְךְ? אָמַר לוֹ, אֶלְעָזָר, וְקָרָאתִי לוֹ אֶלְעָזָר אַחֵר. אָמַר לוֹ, בָּרוּךְ הָרַחֲמָן שֶׁרָאִיתִי אוֹתְךְ, אַשְׁרֵי חֶלְקְךְ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא.
בלשון הזוהר
תָּנָא, רַב הַמְנוּנָא סָבָא אֲזַל לְקַפּוֹטְקִיָּיא, עָאל לְקַמַּייהוּ רַב ייִסָא סָבָא. אָמַר לֵיהּ, בְּמַאי עַסְקִיתוּ. וַוי לֵיהּ, וַוי לְנַפְשֵׁיהּ. אִי אִשְׁתְּלַף רוּחָא דִּמְסָאֲבָא דְּאִשְׁתַּכַּח עִמֵּיהּ וְאוֹרִית לֵיהּ לִבְרֵיהּ. וְהַאי אִיהוּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לֵית לֵיהּ חוּלָקָא. שָׁבִיק לֵיהּ חוּלָקָא שָׁבִיק לֵיהּ לְשֵׁיצָאָה לֵיהּ לְעַלְמָא דְאָתֵי. אָמַר לֵיהּ, מְנָא לָךְ הָא. אָמַר לֵיהּ, הָכָא אוֹלִיפְנָא, דְּהַאי יְרוּתָא בִּישְׁתָּא, אַחְסְנִין כֻּלְּהוּ בְּנוֹי אִי לָא יְתוּבוּן, דְהָא לֵית מִלָּה קָיְימָא קַמֵי תְּשׁוּבָה. וַאֲנָא הָכִי אוֹלִיפְנָא, דְּהָא אַסְוָותָא דָא יַהֲבוּ לִי זִמְנָא חָדָא, דְּהֲוֵינָא רְשִׁים בְּאַנְפִּי, וְיוֹמָא חַד הֲוֵינָא אָזִיל בְּאָרְחָא וְעַרְעָנָא בְּחַד זַכָּאָה, וְעַל יְדוֹי אִתְעֲבַר מִנָאי הַהוּא רְשִׁימָא. אָמַר לֵיהּ מַה שְּׁמָךְ, אָמַר לֵיהּ אֶלְעָזָר, וְקָרֵינָא לֵיהּ אֶלְעָזָר אָחֳרָא. אָמַר לֵיהּ בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּחָמֵינָא לָךְ, זַכָּאָה חוּלָקָךְ בְּעַלְמָא דֵין, וּבְעַלְמָא דְאָתֵי:
הקב"ה נשבע להוציא ישראל מהגלות ולא לעזבם בארץ שונאיהם
׳וַיֹּאמֶר הִשָּׁבְעָה לִּי וְגוֹ'׳ (בראשית מז, לא). רַבִּי חִזְקִיָּה פָּתַח וְאָמַר, ׳נִשְׁבַּע ה' בִּימִינוֹ וּבִזְרוֹעַ עֻזּוֹ׳ (ישעיה סב, ח) - נִשְׁבַּע הקב"ה שֶׁיּוֹצִיא אֶת יִשְׂרָאֵל מֵהַגָּלוּת שֶׁלָּהֶם, וְזֶה נִשְׁבַּע לָהֶם שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא יַעֲזֹב אוֹתָם בְּאֶרֶץ שׂוֹנְאֵיהֶם. ׳וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךְ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי׳ (בראשית לב, כז) -. כב] כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי. ויש לשאול מַה זֶּה ׳בֵּרַכְתָּנִי׳ ומה הברכה שבירכו, וע"ז משיב ש? - נָתַן לָהֶם גָּלוּת, וְנִשְׁבַּע לָהֶם שֶׁיֵּצְאוּ מִמֶּנָּה.וכפשנ"ת בהך לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם 'ישראל' ששם 'ישראל' כולל דין ורחמים שהוא גלות וגאולה,
בלשון הזוהר
׳וַיֹּאמֶר הִשָּׁבְעָה לִי וְגוֹ'׳ (בראשית מז, לא). רִבִּי חִזְקִיָּה פָּתַח וְאָמַר, ׳נִשְׁבַּע ה' בִּימִינוֹ וּבִזְרוֹעַ עֻזּוֹ׳ (ישעיהו סב, ח) - קִּיֵּים קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְּיִפּוּק לְיִשְׂרָאֵל מִן גָּלוּתָא דִלְהוֹן, וְדָא קִּיֵּים לְהוֹן, קְיָים, דְּלָא יִשְׁבּוֹק לוֹן בְּאַרַע שַׂנְאֵיהוֹן. ׳וַיֹּאמֶר שַׁלְחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי׳ (בראשית לב, כז). מַאן ׳בֵּרַכְתָּנִי׳ - יָהַב לוֹן גָּלוּתָא, וְקִּיֵּים לוֹן דְּיִפְקוּן מִנֵּיהּ.
עתיד ישראל תחת כסא הכבוד - קץ המשיח בסוף המניין
שָׁנִינוּ, עָתִידלעשות לעת"ל הקב"ה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁיִּהְיוּ כָּל אֶחָד וְאֶחָד תַּחַת כִּסְאוֹ השייך לו לפי שורשי כוחותיו ומעשיו וְיִהְיוּ מְעֻלִּים מִכָּל הָעֶלְיוֹנִים, בִּשְׁבִיל זֶה תִּמְצָא וָא"ו אֲרֻכָּה. כגון ו' דהולך על גחון, הרומזת ש נִשְׁבַּע הקב"ה לַשְּׁלֵמוּת שֶׁל שִׁשָּׁה דוֹרוֹת, בסוד אברהם יצחק יעקב משה אהרון ויוסף בסוד חג"ת נה"י וּבִשְׁבִיל שֵׁשׁספירות אלו שהם בסוד ז"א ׳וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל עַל רֹאשׁ הַמִּטָּה׳ - הִשְׁתַּחֲוָה יִשְׂרָאֵלרמז בזה שכ שֶׁיָּבֹא הַמָּשִׁיחַ בְּסוֹף הַמִּנְיָן הַזֶּההיינו בסוף שית אלפי שנין הרומזים על שש ספירות דחג"ת נה"י מצד הלבשתו לאו"א עלאין וְתִשְׁרֶה שְׁכִינָה עִמָּם.
בלשון הזוהר
תָּנָא, זַמִּין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לִבְרֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל, דִּיהוֹן כָּל חַד וְחַד תְּחוֹת כָּרְסֵיהּ, וִיהוֹן מַעַלְיָין מִכָּל עִלָּאֵי, בְּגִין דָּא תִּשְׁכַּח וא"ו אֲרִיכָא. קִּיֵּים קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לִשְׁלֵמוּתָא דְּו' דְּר"א וּבְגִין שִׁתָּא ׳וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל עַל רֹאשׁ הַמִּטָּה׳ - סְגִיד יִשְׂרָאֵל דְּלֵיתֵי מְשִׁיחָא בְּסוֹף מִנְיָינָא דָא, וְתִשְׁרֵי שְׁכִינְתָּא עִמְּהוֹן.
׳הנה אביך חולה׳
סוד קץ הגלות וגאולת ישראל בזכות האבות
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.