ודבר הוי אל משה פנים אל פנים
סוד מעלת משה על שאר הנביאים ומשל השמש שאחז פקדון המלך
ודבר הוי אל משה פנים אל פנים - בכמה דרגות עליונות נפרד משה מכל שאר הנביאים שהיו כקוף לפני אדם
פָּתַח וְאָמַר, ׳וְדִבֶּר יהו"ה אֶל מֹשֶׁה פָּנִים אֶל פָּנִים׳ (שמות לג, יא) - בְּכַמָּה דְרָגוֹת עֶלְיוֹנוֹת וְנִכְבָּדוֹת נִפְרָד מֹשֶׁה הַנָּבִיא הַנֶּאֱמָן עַל כָּל שְׁאָר נְבִיאֵי הָעוֹלָם. שֶׁהֲרֵי כֻּלָּם כְּנֶגְדּוֹ כְּמוֹ קוֹף בִּפְנֵי בְּנֵי אָדָם. שְׁאָר הַנְּבִיאִים הָיוּ מִסְתַּכְּלִים בְּאַסְפַּקְלַרְיָה שֶׁאֵינָהּ מְאִירָה, וְעִם כָּל זֶה לֹא הָיוּ זוֹקְפִים פָּנִים לְמַעְלָה לְהִסְתַּכֵּל, אֶלָּא כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ׳וַאֲנִי הָיִיתִי נִרְדָּם עַל פָּנַי וּפָנַי אָרְצָה׳ (דניאל י, ט). וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁהַדְּבָרִים לֹא הָיוּ אֲלֵיהֶם בְּגָלוּי.
בלשון הזוהר
פָּתַח וְאָמַר, ׳וְדִבֶּר יהו"ה אֶל מֹשֶׁה פָּנִים אֶל פָּנִים׳, בְּכַמָּה דַּרְגִּין עִלָּאִין וְיַקִּירִין, אִתְפְּרַשׁ מֹשֶׁה נְבִיאָה מְהֵימָנָא, עַל כָּל שְׁאַר נְבִיאֵי דְּעָלְמָא. דְּהָא כֻּלְּהוּ לָקֳבְלֵיהּ, כְּקוֹף בִּפְנֵי בְּנֵי נָשָׁא. שְׁאַר נְבִיאֵי הֲווֹ מִסְתַּכְּלֵי בְּאַסְפָּקָלַרְיָא דְּלָא נָהִיר, וְעִם כָּל דָּא לָא הֲווֹ זַקְפָן אַנְפִּין לְעֵילָּא לְאִסְתַּכְּלָא, אֶלָּא כְּמָה דִּכְתִּיב, ׳וַאֲנִי הָיִיתִי נִרְדָּם עַל פָּנַי וּפָנַי אָרְצָה׳ (דניאל י, ט). וְלֹא עוֹד אֶלָּא דְּמִלִּין לָא הֲווֹ גַּבַּיְיהוּ בְּאִתְגַּלְיָיא.
ומשה הנביא הנאמן היה מסתכל באספקלריא המאירה - זוקף ראש בלי פחד ולא כשאר הנביאים שהשתנה זיו פניהם
וּמֹשֶׁה הַנָּבִיא הַנֶּאֱמָן לֹא כָּךְ, שֶׁהוּא הָיָה מִסְתַּכֵּל בְּאַסְפַּקְלַרְיָה הַמְּאִירָה וְעוֹמֵד בְּקִיּוּמוֹ. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁהָיָה זוֹקֵף רֹאשׁ לְהִסְתַּכֵּל, כְּמִי שֶׁאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: זְקֹף רֹאשְׁךְ, וְיִסְתַּכְּלוּ פָנֶיךְ בְּפָנַי, כְּדֵי שֶׁתֵּדַע הַדְּבָרִים שֶׁלִּי. כָּךְ ׳מֹשֶׁה, פָּנִים אֶל פָּנִים׳ (שמות לג, יא) - זוֹקֵף רֹאשׁ, בְּלִי פַחַד, פָּנִים זְקוּפוֹת, וּמִסְתַּכֵּל בְּזִיו הַכָּבוֹד הָעֶלְיוֹן, וְלֹא הִשְׁתַּנְּתָה דַעְתּוֹ וּפָנָיו כְּמוֹ שְׁאָר הַנְּבִיאִים, שֶׁכְּשֶׁהָיוּ מִתְנַבְּאִים [ רוֹצִים ] לְהִסְתַּכֵּל, יָצְאוּ מֵרְשׁוּתָם וּמִדַּעְתָּם וְהִשְׁתַּנָּה זִיו פְּנֵיהֶם, וְלֹא הָיוּ יוֹדְעִים מֵהָעוֹלָם הַזֶּה כְּלוּם.
בלשון הזוהר
וּמֹשֶׁה נְבִיאָה מְהֵימָנָא לָאו הָכִי, דְּהוּא הֲוָה מִסְתָּכַּל בְּאַסְפָּקָלַרְיָא דְּנַהֲרָא, וְקָאִים בְּקִיּוּמֵיהּ. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא דְּהֲוָה זָקִיף רֵישָׁא לְאִסְתַּכְּלָא, כְּמַאן דְּאָמַר לְחַבְרֵיהּ, זָקוֹף רֵישָׁךְ, וְיִסְתַּכְּלוּן אַנְפָּךְ בְּאַנְפִּי (באנפאי), בְּגִין דְּתִנְדַּע מִלֵּי. כַּךְ ׳מֹשֶׁה, פָּנִים אֶל פָּנִים׳ זָקִיף רֵישָׁא, בְּלָא דְּחִילוּ, אַנְפּוֹי זַקְפָאן וּמִסְתְּכַּל בְּזִיו יְקָרָא עִלָּאָה, וְלָא אִשְׁתַּנֵי דַּעְתּוֹי וְאַנְפּוֹי, כִּשְׁאַר נְבִיאִין, דְּכַד הֲווֹ (מתנבאן) נַבְאָן (ס"א: בעאן) לְאִסְתַּכְּלָא, נַפְקָא מֵרְשׁוּתַיְיהוּ וּמִדַּעֲתַּיְיהוּ, וְאִשְׁתָּנֵי זִיו אַנְפַּיְיהוּ, וְלָא הֲווֹ יַדְעֵי מֵהַאי עָלְמָא כְּלוּם.
ומשה לא כך היה מסתכל ממש בדרגה העליונה ולא יצא מרשותו - ושב אל המחנה, ומשרתו יהושע בן נון ינק מתוך האהל
וּמֹשֶׁה לֹא כָּךְ, שֶׁמֹּשֶׁה הָיָה מִסְתַּכֵּל מַמָּשׁ בַּדַּרְגָּה הָעֶלְיוֹנָה הַהִיא, וְלֹא יָצָא מֵרְשׁוּתוֹ וּמִדַּעְתּוֹ, שֶׁהֲרֵי בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה מִסְתַּכֵּל בְּזִיו הַכָּבוֹד הָעֶלְיוֹן, מִיָּד ׳וְשָׁב אֶל הַמַּחֲנֶה׳ - לְדַבֵּר עִמָּהֶם בְּכָל מַה שֶּׁהִצְטָרְכוּ, וְדַעְתּוֹ מִתְיַשֶּׁבֶת בּוֹ כְּבָרִאשׁוֹנָה, וְיוֹתֵר. וְזֶהוּ ׳וְשָׁב אֶל הַמַּחֲנֶה׳. ׳וּמְשָׁרֲתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן נַעַר׳ (שמות לג, יא) - וַדַּאי שֶׁהָיָה יוֹנֵק ׳מִתּוֹךְ הָאֹהֶל׳, לָמַד לְהִסְתַּכֵּל בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וְהַנַּעַר שְׁמוּאֵל מְשָׁרֵת אֶת יהו"ה׳ (שמואל א ג, א).
בלשון הזוהר
וּמֹשֶׁה לָאו הָכִי, דְּמֹשֶׁה בְּהַהוּא דַּרְגָּא עִלָּאָה מַמָּשׁ הֲוָה מִסְתָּכַּל, וְלָא נָפַק מֵרְשׁוּתֵיהּ וּמִן דַּעְתֵּיהּ, דְּהָא בְּשַׁעֲתָא דְּהֲוָה מִסְתָּכַּל בְּזִיו יְקָרָא עִלָּאָה, מִיַּד ׳וְשָׁב אֶל הַמַּחֲנֶה׳, לְמַלְּלָא עִמְּהוֹן בְּכָל מַה דְּאִצְטְרִיכָאן, וְדַעְתּוֹי מִתְיַשְּׁבָא בֵּיהּ כְּקַדְמִיתָא, וְיַתִּיר. וְדָא הוּא ׳וְשָׁב אֶל הַמַּחֲנֶה׳. ׳וּמְשָׁרַתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן נַעַר׳, וַדַּאי דְּהֲוָה יָנִיק ׳מִתּוֹךְ הָאֹהֶל׳, אוֹלִיף לְאִסְתַּכְּלָא בְּרוּחַ קוּדְשָׁא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳וְהַנַּעַר שְׁמוּאֵל מְשָׁרֵת אֶת יהו"ה׳ (שמואל א ג, א).
כל זמן שהיה יהושע אצל משה היה יונק מתוך האהל ולא פוחד - אחר שנפרד ממנו ויפל יהושע אל פניו ארצה
בֹּא וּרְאֵה, כָּל זְמַן שֶׁהָיָה יְהוֹשֻׁעַ אֵצֶל מֹשֶׁה, הָיָה לוֹמֵד וְיוֹנֵק מִתּוֹךְ הָאֹהֶל וְלֹא פוֹחֵד. אַחַר שֶׁנִּפְרַד מִמֹּשֶׁה וְהָיָה לְבַדּוֹ, מַה כָּתוּב? ׳וַיִּפֹּל יְהוֹשֻׁעַ אֶל פָּנָיו אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ׳ (יהושע ה, יד) - שֶׁלֹּא הָיָה יָכוֹל לְהִסְתַּכֵּל. וְזֶה מִשָּׁלִיחַ אֶחָד, כָּל שֶׁכֵּן מִמָּקוֹם אַחֵר.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, כָּל זִמְנָא דְּהֲוָה יְהוֹשֻׁעַ לְגַבֵּי דְּמֹשֶׁה, הֲוָה אוֹלִיף (ויניק) וְאָנִיק מִתּוֹךְ הָאוֹהֶל, וְלָא דָּחִיל. בָּתַר דְּאִתְפְּרַשׁ מִמֹּשֶׁה, וַהֲוָה בִּלְחוֹדוֹי, מַה כְּתִיב, ׳וַיִּפּוֹל יְהוֹשֻׁעַ עַל פָּנָיו אַרְצָה וְיִשְׁתָּחוּ׳ (יהושע ה, יד) - דְּלָא הֲוָה יָכִיל לְאִסְתַּכָּל. וְהַאי מֵחַד שְׁלִיחָא, כָּל שֶׁכֵּן מֵאֲתָר אַחֲרָא.
משל לאדם שהפקיד אצלו המלך כלי זהב ואבנים יקרות - כל זמן שנמצאים אצלו השמש אוחז בהם ומסתכל בהם
לְאָדָם אֶחָד שֶׁהִפְקִיד אֶצְלוֹ הַמֶּלֶךְ כְּלֵי זָהָב וַאֲבָנִים יְקָרוֹת. כָּל זְמַן שֶׁנִּמְצָאִים אֶצְלוֹ, הַשַּׁמָּשׁ שֶׁל בֵּיתוֹ אוֹחֵז בָּהֶם וּמִסְתַּכֵּל בָּהֶם. כֵּיוָן שֶׁהִסְתַּלֵּק אוֹתוֹ אָדָם מֵהָעוֹלָם, לֹא הִשְׁאִיר הַמֶּלֶךְ אֵצֶל הַשַּׁמָּשׁ כְּלוּם, וְאָחַז אֶת פִּקְדוֹנוֹ. אָמַר אוֹתוֹ שַׁמָּשׁ: אוֹי עַל מַה שֶּׁאִבַּדְתִּי. בִּימֵי אֲדוֹנִי הָיוּ כָּל אֵלֶּה בְּיָדִי.
בלשון הזוהר
לְבַר נָשׁ, דְּאַפְקִיד מַלְכָּא גַּבֵּיהּ מָאנֵי דְּהָב וְאַבְנֵי יְקָר, כָּל זִמְנָא דְּמִשְׁתַּכַּח גַּבֵּיהּ, שַׁמָּשָׁא דְּבֵיתֵיהּ, אָחִיד בְּהוּ וְאִסְתְּכַּל בְּהוּ. כֵּיוָן דְּסָלִיק הַהוּא בַּר נָשׁ מֵעָלְמָא, לָא שָׁבִיק מַלְכָּא לְגַבֵּי שַׁמָּשָׁא כְּלוּם, וְאָחִיד פִּקְדּוֹנָא דִּילֵיהּ. אָמַר הַהוּא שַׁמָּשָׁא, וַוי דְּאָבָדִית. בְּיוֹמוֹי דְּמָארִי, כָּל אִלֵּין הֲווֹ בִּידִי.
כך יהושע בימי משה היה יונק בכל יום ולא פוחד - ואני משום שאני מצוי בתוככם אסתכל בדברי התורה ולא אפחד
כָּךְ יְהוֹשֻׁעַ, בִּימֵי מֹשֶׁה הָיָה יוֹנֵק בְּכָל יוֹם מִתּוֹךְ הָאֹהֶל וְלֹא פוֹחֵד. אַחַר שֶׁנִּפְטַר, וַיִּפֹּל יְהוֹשֻׁעַ עַל פָּנָיו. וַאֲנִי, מִשּׁוּם שֶׁאֲנִי מָצוּי בְּתוֹכֲכֶם, אֶסְתַּכֵּל בְּדִבְרֵי הַתּוֹרָה וְלֹא אֶפְחַד. אַחַר שֶׁאֶפָּרֵד מִכֶּם, וְלֹא אוּכַל לְהִסְתַּכֵּל לְבַדִּי.
בלשון הזוהר
כַּךְ יְהוֹשֻׁעַ, בְּיוֹמוֹי דְּמֹשֶׁה הֲוָה יָנִיק בְּכָל יוֹמָא מִתּוֹךְ הָאֹהֶל, וְלָא דָּחִיל. בָּתַר דְּשָׁכִיב, וַיִּפּוֹל יְהוֹשֻׁעַ עַל פָּנָיו. וַאֲנָא בְּגִין דַּאֲנָא שְׁכִיחַ בְּגַּוַויְיכוּ, אֶסְתָּכַּל בְּמִלֵי דְּאוֹרַיְיתָא, וְלָא אֱהֵא דָּחִיל. בָּתַר דְּאֶתְפְּרַשׁ מִנַּיְיכוּ, וְלָא אִיכוּל לְאִסְתַּכְּלָא בִּלְחוֹדָאי.
ושננתם לבניך ודברת בם
סוד חידוד דברי תורה כחרב וששת התנאים בבית בדרך ובקימה ובשכיבה
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.