׳ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו׳
סוד חברון ומלכות שבע השנים
עבדי כלב עקב היתה רוח אחרת - פרישתו מהמרגלים לחברון
וְלוֹ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר דָּרַךְ בָּהּ.רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ. רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי חִיָּיא הָיוּ הוֹלְכִים בַּדֶּרֶךְ. אָמַר רַבִּי חִיָּיא, כְּשֶׁחֲבֵרִיםתלמידי חכמיםתלמידי חכמים הוֹלְכִים בַּדֶּרֶךְ, צְרִיכִים לָלֶכֶת בְּלֵב אֶחָד. וְאִם נִפְגְּשׁוּבעל כרחםבעל כרחם אוֹ שֶׁהוֹלְכִים עִמָּם הָרְשָׁעִים שֶׁל הָעוֹלָם, אוֹ בְּנֵי אָדָםשאף שאינם רשעים אך שֶׁאֵינָם מֵהֵיכַל הַמֶּלֶךְ, צְרִיכִים לְהִפָּרֵד מֵהֶם.שעצם ההליכה עמם מזיקה להם.שעצם ההליכה עמם מזיקה להם מִנַּיִן לָנוּ?שכך ראוי לנהוגשכך ראוי לנהוג מִכָּלֵב, שֶׁכָּתוּב ׳וְעַבְדִּי כָלֵב עֵקֶב הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ וַיְמַלֵּא אַחֲרָי׳לשון (במדבר יד, כד). מַה זֶּההלשון שהזכיר הכתוב ׳רוּחַ אַחֶרֶת׳? - שֶׁנִּפְרַד מֵאוֹתָם מְרַגְּלִים,והלך לרוח אחרת כפשוטו כלומר לצד אחר, וזהווהלך לרוח אחרת כפשוטו כלומר לצד אחד שֶׁכָּתוּב ׳וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן׳מהו 'ויבא' בלשון יחיד? אלא לימדנו הכתוב ומדוע הזכיר הכתוב ויבא בלשון יחיד, אלא שלימדנו הכתוב בזה (במדבר יד, כד) - שֶׁנִּפְרַד מֵאוֹתָם מְרַגְּלִים וּבָא לְבַדּוֹ לְחֶבְרוֹן לְהִשְׁתַּטֵּחַולבקש רחמיםולבקש רחמים עַל קִבְרֵי הָאָבוֹת.
בלשון הזוהר
רִבִּי יְהוּדָה וְרִבִּי חִיָּיא, הֲווֹ אַזְלֵי בְּאוֹרְחָא. אָמַר רִבִּי חִיָּיא, חַבְרַיָּיא כַּד אִינּוּן בְּאוֹרְחָא, בַּעְיָין לְמֵהַךְ בְּלִבָּא חַד. וְאִי אִיעֲרָעוּ, אוֹ אַזְלֵי בְּגַוַויְיהוּ חַיָּיבֵי עָלְמָא, אוֹ בְּנֵי נָשָׁא דְּלָאו אִינּוּן מֵהֵיכָלָא דְּמַלְכָּא, בָּעוּ לְאִתְפָּרְשָׁא מִנַּיְיהוּ. מְנָא לָן. מִכָּלֵב, דִּכְתִּיב, ׳וְעַבְדִּי כָלֵב עֵקֶב הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ וַיְמַלֵּא אַחֲרָי׳ (במדבר יד, כד). מַאי ׳רוּחַ אַחֶרֶת׳ - דְּאִתְפְּרַשׁ מֵאִינוּן מְאַלְּלִין, דִּכְתִּיב, ׳וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן׳ (במדבר יד, כד). דְּאִתְפְּרַשׁ מֵאִינוּן מְאַלְּלִין וְאָתָא אִיהוּ בִּלְחוֹדוֹי לְחֶבְרוֹן, לְאִשְׁתַּטְּחָא עַל קִבְרֵי אֲבָהָן.
ולו אתן את הארץ אשר דרך בה - קושיא על מתן חברון
וְחֶבְרוֹן נִתְּנָה לוֹ חֵלֶק יְרֻשָּׁה לְהַחֲזִיק בָּהּ,בזכות האבות הקבורים שם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וְלוֹ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר דָּרַךְ בָּהּ׳ויש להתבונן (דברים א, לו). לָמָּה נָתְנוּ לוֹ אֶת חֶבְרוֹן? אִם מִשּׁוּם שֶׁהִשְׁתַּטַּח בְּקִבְרֵי הָאָבוֹת לְהִנָּצֵל מֵאוֹתָהּ עֵצָה שֶׁלָּהֶם שֶׁנִּצַּל - לֹא!שאין זה רק הטעם שבעבורו קיבל את חברון לירושה.
בלשון הזוהר
וְחֶבְרוֹן, אִתְיְהִיב לֵיהּ חוּלָק אַחֲסָנָא לְאִתַּתְקְפָא בֵּיהּ, כְּמָה דְּאַתְּ אָמֵר, ׳וְלוֹ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר דָּרַךְ בָּהּ׳ (דברים א, לו). אֲמַאי יָהִיבוּ לֵיהּ חֶבְרוֹן. אִי בְּגִין דְּאִשְׁתָּטַּח בְּקִבְרֵי אֲבָהָן לְאִשְׁתְּזָבָא מֵהַהוּא עֵיטָא דִּילְהוֹן דְּאִשְׁתְּזִיב. לָא.
וישאל דוד בה' ויאמר חברונה - קושיית שבע שנות ההמתנה
אֶלָּא, סוֹד הַדָּבָרשאין זה טעם מספיק מצד פשוטו ונזקקים אנו לסוד הדבר [- אוה"ח] שָׁמַעְתִּי, כְּמוֹ זֶה כָּתוּב ׳וַיִּשְׁאַל דָּוִד בַּיהו"ה לֵאמֹר הַאֶעֱלֶה בְּאַחַת עָרֵי יְהוּדָה וַיֹּאמֶר יהו"ה אֵלָיו עֲלֵה וַיֹּאמֶר דָּוִד אָנָה אֶעֱלֶה וַיֹּאמֶר חֶבְרֹנָה׳ (שמואל ב ב, א). כָּאן יֵשׁ לְהִסְתַּכֵּל,בפסוק זה יש להתבונן, כֵּיוָן שֶׁהֲרֵי מֵת שָׁאוּל, וְדָוִד נִמְשַׁח בִּימֵי שָׁאוּל לְקַבֵּל מַלְכוּת, כֵּיוָן שֶׁמֵּת שָׁאוּל לָמָּה לֹא הִמְלִיכוּמיד אֶת דָּוִד וְלֹא קִבֵּל מַלְכוּת עַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וּבָא לְחֶבְרוֹן וְקִבֵּל מַלְכוּת עַל יְהוּדָה לְבַדָּהּ שֶׁבַע שָׁנִים, וְהִתְעַכֵּב שָׁם כָּל שֶׁבַע הַשָּׁנִים הַלָּלוּ,רק וְאַחַר שֶׁמֵּת אִישׁ בֹּשֶׁת קִבֵּל מַלְכוּת עַל כָּל יִשְׂרָאֵל בִּירוּשָׁלַיִם?
בלשון הזוהר
אֶלָּא, רָזָא דְּמִלָּה שְׁמַעְנָא. כְּגַוְונָא דָּא כְּתִיב, ׳וַיִּשְׁאַל דָּוִד בַּיהו"ה לֵאמֹר הַאֶעֱלֶה בְּאַחַת עָרֵי יְהוּדָה וַיֹּאמֶר יהו"ה אֵלָיו עֲלֵה וַיֹּאמֶר דָּוִד אָנָּה אֶעֱלֶה וַיֹּאמֶר חֶבְרוֹנָה׳ (שמואל ב ב, א). הָכָא אִית לְאִסְתַּכְּלָא, כֵּיוָן דְּהָא מִית שָׁאוּל, וְדָוִד בְּיוֹמֵי דְּשָׁאוּל אִתְמְשַׁח לְקַבְּלָא מַלְכוּ. כֵּיוָן דְּמִית שָׁאוּל אֲמַאי לָא אַמְלִיכוּ לֵיהּ לְדָוִד, וְלָא קַבִּיל מַלְכוּ עַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאָתָא לְחֶבְרוֹן, ומַלְכוּ קַבִּיל עַל יְהוּדָה בִּלְחוֹדוֹי שֶׁבַע שָׁנִים, וְאִתְעַכָּב תַּמָּן כָּל הָנֵי שֶׁבַע שָׁנִים. וּלְבָתַר דְּמִית אִישׁ בּוֹשֶת, קַבִּיל מָלְכוּ עַל כָּל יִשְׂרָאֵל בִּירוּשָׁלַיִם.
מלכות שלמה תלויה בהתחברות באבות - סוד שבע השנים
אֶלָּא הַכֹּל הוּאכל ענין זהכל ענין זה סוֹד לִפְנֵי הקב"ה. בֹּא רְאֵה, הַמַּלְכוּת הַקְּדוֹשָׁהאשר בהנהגתה מושרש ענינו של דוד המלךאשר בהנהגתה מושרש ענינו של דוד המלך לֹא קִבְּלָה מַלְכוּת שְׁלֵמָה עַד שֶׁהִתְחַבְּרָה בָּאָבוֹת, שהם מרכבה שלימה [חגת"ם] ואז שורה עליהם אימא עילאה בינה וּכְשֶׁהִתְחַבְּרָה בָהֶם,במשך כל אותם שבע שנים שהיה בחברון,במשך כל אותם שבע שנים שהיה בחברון נִבְנָה בִּנְיָן שָׁלֵםבקיום תמידי מֵעוֹלָם הָעֶלְיוֹן,בהנהגה מספירת בינה,שמצד בנינו מונהג בהנהגה מספירת בינה וְהָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן נִקְרָא ׳שֵׁבַע שָׁנִים׳, מִשּׁוּם שֶׁכֻּלָּם בּוֹ.שכל הנהגת ז' הספירות נשלמו בו, באותם שבע שנים שנדרש להיות בחברון להתחבר בהארת ג' אבות הקבורים שם, ועי''כ לבנות קומת המלכות בשלמות. שכל שורש הנהגת ז' הספירות נמצאים בו וצריכים להתחבר עם הג' אבות, שכל אלו נדרשים לבניית המלכות הקדושה בשלמות
בלשון הזוהר
אֶלָּא, כֹּלָּא הוּא רָזָא קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. תָּא חֲזֵי, מַלְכוּתָא קַדִּישָׁא לָא קַבִּיל מַלְכוּ שְׁלֵימָתָא, עַד דְּאִתְחֲבָּר בַּאֲבָהָן. וְכַד אִתְחֲבָּר בְּהוּ, אִתְבְּנִי בְּבִנְיָינָא שְׁלִימוּ, מֵעָלְמָא עִלָּאָה, וְעָלְמָא עִלָּאָה אִקְרֵי ׳שֶׁבַע שָׁנִים׳, בְּגִין דְּכֻלְּהוּ בֵּיהּ.
ויבנהו שבע שנים - אברהם הנקרא ששת ימים
וְסִימָנְךָ - ׳וַיִּבְנֵהוּ שֶׁבַע שָׁנִים׳ (מלכים א ו, לח) - זֶהוּ הָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן. וְלֹא כָתוּב וַיִּבְנֵהוּ בְּשֶׁבַע שָׁנִים,שכך לכאו' היה צריך לכתוב, אלא ביאור הדבר הוא כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ׳ולא נאמר 'בששת' ימים עשה ה' וגו', אלא ששת ימים, ומכאן משמע שיש הופעת הנהגה 'לששת הימים' לא רק כנקודת יחס לזמן אלא כהנהגה משורש ענינם. וגם שם לא נאמר בששת ימים עשה ה' וגו' אלא ששת ימים (שמות לא, יז). מִי אֵלּוּ ׳שֵׁשֶׁת הַיָּמִים׳? - זֶה אַבְרָהָם, שֶׁכָּתוּב ׳אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם, ואותיות 'בהבראם' זה ונוטריקון של תיבת 'בהבראם' זה בְּאַבְרָהָם׳הדבר מורה על כך שיש קשר בין סדרי הבריאה לענינו של אברהם אבינו (כמבואר בהקדמת הזוה''ק).הדבר מורה על כך שיש קשר בין סדרי הבריאה לענינו של אברהם אבינו (בראשית ב, ד). וְאַבְרָהָם נִקְרָא ׳שֵׁשֶׁת יָמִים׳, וּמִשּׁוּם (נ"א: וּבוֹ) שֶׁהוּא שֵׁשֶׁת יָמִים,מצד הארת הספירות בו' קצוות שבהםמצד הספירות בו' קצוות שבהם נִבְנָה הָעוֹלָםבהארת חסד מידתו של אברהם כמו שנא' עולם חסד יבנה, וכן הוא אותו הדבר בסוד הנרמז כאן בהארת חסד ממידתו של אברהם כשנ'א עולם חסד יבנה וכן הוא אותו הדבר בסוד הנרמז כאן בְּאוֹתוֹ (נ"א: בָּזֶה) גָוֶן, ׳וַיִּבְנֵהוּ שֶׁבַע שָׁנִים׳עם הג' רישין בסוד הג' אבות להשלים המלכות דקדושה.ששבע השנים הללו נדרשו כדי לחבר את הז' ספירות עם הג' אבות בשביל שלמות מלכות הקדושה..
בלשון הזוהר
וְסִימָנִיךָ - ׳וַיִּבְנֵהוּ שֶׁבַע שָׁנִים׳ (מלכים א ו, לח) - דָּא עָלְמָא עִלָּאָה. וְלָא כְּתִיב וַיִּבְנֵהוּ בְּשֶׁבַע שָׁנִים. כְּמָה דְּאַתְּ אָמֵר, ׳כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ׳ (שמות לא, יז). מַאן ׳שֵׁשֶׁת יָמִים׳ - דָּא אַבְרָהָם, דִּכְתִּיב ׳אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם, בְּאַבְרָהָם׳ (בראשית ב, ד). וְאַבְרָהָם ׳שֵׁשֶׁת יָמִים׳ אִקְרֵי. וּבְגִין (נ"א: וביה) דְּאִיהוּ שֵׁשֶׁת יָמִים, אִתְבְּנֵי עָלְמָא. בְּהַהוּא (נ"א: בהאי) גַּוְונָא ׳וַיִּבְנֵהוּ שֶׁבַע שָׁנִים׳.
מלכות דוד שלמה בחברון - וירושת כלב במקומו
וּבֹא רְאֵה,כמו ש דָּוִד רָצָה לְהִבָּנוֹת בְּמַלְכוּת שְׁלֵמָה לְמַטָּה כְּמוֹ שֶׁלְּמַעְלָה, וְלֹא נִבְנָהלא נבנתה שלמות מלכותו עַד שֶׁבָּא וְהִתְחַבֵּר בָּאָבוֹת. וְעָמַד שֶׁבַע שָׁנִים לְהִבָּנוֹת בְּתוֹכָם. אַחַר שֶׁבַע שָׁנִים נִבְנָה בַּכֹּל,בכל השלמויות הנדרשות להעמדת המלכות הקדושה הכוללת את כולם, וכך נִמְשְׁכָה מַלְכוּתוֹבאופן שֶׁלֹּא תַעֲבֹר לְעוֹלָמִים. וְאִם לֹא שֶׁנַּעֲשָׂהאותו התיקון למלכות בְּחֶבְרוֹן לְהִתְחַבֵּר בִּמְקוֹמוֹ, לֹא נִבְנְתָה מַלְכוּתוֹ לְהִמָּשֵׁךְ כָּרָאוּי. כְּמוֹ כֵןקדם לו כָּלֵב,שהיה נשיא שבט יהודה, הֵאִירָה בּוֹ רוּחַ חָכְמָה, וּבָא לְחֶבְרוֹן לְהִתְחַבֵּר בָּאָבוֹת וְלִמְקוֹמוֹ הָלַךְ.שכל"ב בגימ' ב"ן וזהו מקום תיקונו מצד הבנין. אַחַר כָּךְואחר שבאו לא"י מחמת ש מְקוֹמוֹ הָיָה,משום כך וְיָרַשׁ אוֹתוֹ. והיינו שלא רק מחמת שנפרד מהמרגלים והשתטח על קברי האבות בחברון זכה לחברון, אלא סוד הדבר מפני ששם השלים תיקונו דייקא ונתברר שזהו מקומו.
בלשון הזוהר
וְתָא חֲזֵי, דָּוִד בָּעָא לְאִתְבְּנָאָה בְּמַלְכוּ שְׁלֵימָתָא לְתַתָּא, כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא, וְלָא אִתְבְּנֵי, עַד דְּאָתָא וְאִתְחֲבָּר בַּאֲבָהָן. וְקָאִים שֶׁבַע שָׁנִים לְאִתְבְּנָאָה בְּגַוַויְיהוּ. לְבָתַר שֶׁבַע שָׁנִים, אִתְבְּנֵי בְּכֹלָּא, אִתְמַשְּׁכָא מַלְכוּתֵיהּ דִּי לָא תַּעְדֵּי לְעָלְמִין. וְאִי לָאו דְּאִתְעָבַד בְּחֶבְרוֹן לְאִתְחַבְּרָא בְּדוּכְתֵּיהּ, לָא אִתְבְּנִי מַלְכוּתֵיהּ לְאִתְמַשְׁכָא כְּדְקָא יֵאוֹת. כְּהַאי גַּוְונָא כָּלֵב, אִתְנְהִיר בֵּיהּ רוּחָא דְּחָכְמְתָא, וְאָתָא לְחֶבְרוֹן, לְאִתְחַבְּרָא בַּאֲבָהָן, וּלְדוּכְתֵּיהּ אָזִל, וּלְבָתַר, דּוּכְתֵּיהּ הֲוָה, וְיָרִית לֵיהּ.
׳דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום׳
נועם העולם הבא ושלום הברית
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.