ימצאהו בארץ מדבר ובתהו
סוד ספר קרטנא הרופא ורפואת החולה כמשל לנשמה, וסודות בלעם שמצא בו רבי אלעזר
לבסוף עשה לכל הקלפות שיהיו משתעבדות לו - עד כאן היה כתוב בספר קרטנא הרופא, ומכאן רשום בפסוק כל שמירה שנצרך רופא חכם לעשות לחולה
ובזה יתבאר כי יש ענין וסיבה מיוחדת לכך שנתגלגלו הסיבות שאברהם אבינו יגיע מרחוק כל כך, ושעם ישראל יצטרך להשלים את תיקונו במדבר ארבעים שנה, שע"ז הכתוב אומר ׳יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר וּבְתֹהוּ׳ענין הספר של הרופא הגדול המכונה 'קרטנא' [בלשון פרסי יקר] וכשמו היה יודאן דקסרי (השמטות שה:) נתבאר ענינו בזוה"ח סז: ובתוספות יא.. ועניני רפואותיו הם משל לרפואת הנפש מתחלואיה. שאותו החכם הרופא היה עושה בתפילתו יותר ממה שהיה עושה בידיו, והיה צדיק מופלג וירא חטא, ונתן משלו, ואמרו עליו שלא היה חכם כמותו, וספרו היה כולו מיוסד על סודות התורה, שאסור להשתמש בהם אלא רק ע"י יראי חטא, והיו בו הרבה מתיקונין קדישין וסודות סתומים, ומילי דחסידות, ותפילות ובקשות להקב"ה. ואמרו התנאים כי אף שכל פעולתיו של בלעם לקחם מתוך אותו הספר והשתמש בהם ע"י כוחות הטומאה - בריך רחמנא שביטל מן העולם הכישופים שלא יטעו בהם בני אדם מאחר יראתו של הקב"ה.וכעת יביא הזוה"ק ענין הקשור לצורת הריפוי של הרופא הנ"ל שהיה דורש את פסוקי התורה. ובזה יבאר עומק נוסף בביאור הכתוב. (דברים לב, י) - וַדַּאידווקא בארץ מדבר ששם שולטים כל הקליפות וכוחות הס"א, ואעפ"כ מצאם נאמנים לו כמו שנאמר לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה, שקיבלו עליהם על מלכות שמים ועול תורה ומצוות. ו לְבַסּוֹףמתוך נאמנותן של ישראל להקב"ה עָשָׂה לְכָל אוֹתָן קְלִפּוֹת שֶׁיִּהְיוּ כֻלָּן מִשְׁתַּעְבְּדוֹת לוֹ. להיותם כפופים למידת טובו לגלות יחודו. עַד כָּאן הָיָה כָתוּב בְּאוֹתוֹ סֵפֶר שֶׁל קַרְטָנָא הָרוֹפֵא. לְבַסּוֹףדהיינו בסוף הספר שהיה כתוב בו חכמות הרבה הָיָה רָשׁוּם ענין יסודי העומד ביסוד הרפואה הנדרש בְּזֶה הַפָּסוּק, של ימצאהו בארץ מדבר ובתוהו ילל ישימון, ש כָּל שְׁמִירָה שֶׁנִּצְרָךְ רוֹפֵא חָכָםלא רק במשמעות רופא חכם אלא החכם הרמוז בענין 'הרופא' מצד שממציא רפואה לחולי הנפשות לסור מעוונותיהם לַעֲשׂוֹת לְחוֹלֶה שֶׁשּׁוֹכֵב בְּבֵית חָלְיוֹ,שהוא בֵּית אֲסִירֵי הַמֶּלֶךְהיינו אותם החולים שהם כאסירים שאינם יכולים לעשות את עבודתם למלך - לַעֲבֹד לַאֲדוֹן הָעוֹלָם. הוא מלכו של עולם.
בלשון הזוהר
׳יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר וּבְתֹהוּ׳ (דברים לב, י) - וַדַּאי לְבָתַר עָבֵד לְכָל אִינּוּן קְלִיפִין, דִּיהוֹן כֻּלְּהוּ מִשְׁתַּעְבְּדִין לֵיהּ. עַד הָכָא הֲוָה כְּתִיב בְּהַהוּא סִפְרָא, דְּקָרְטָנָא אַסְיָא. לְבָתַר הֲוָה רָשִׁים בְּהַאי קְרָא, כָּל נְטוּרָא דְּאִצְטְרִיךְ אַסְיָא חַכִּים לְמֶעְבַּד לִמְרַע דְּשָׁכִיב בְּבֵי מַרְעֵיהּ, בֵּי אֲסִירֵי דְּמַלְכָּא - לְמִפְלַח לְמָארֵי עָלְמָא.
אף שהחולה במאסר המלך - ׳אשרי משכיל אל דל׳, וברכות לרופא המשתדל בו
ולפ"ז כעת ידרוש את המשך הפסוק, כי בשעה ששֶׁכַּאֲשֶׁר הוֹלֵךְ רוֹפֵא חָכָם אֶצְלוֹ, לבחון מחלתו למצוא לו מזור ׳יִמְצָאֵהוּלחולה בְּאֶרֶץ מִדְבָּר מצד שנתון לשליטת מרעין בישין וּבְתֹהוּ יְלֵלמצד מיני יְשִׁמֹן׳ (דברים לב, י) - מַחֲלוֹת הַשּׁוֹרוֹת עָלָיו, מוֹצֵא אוֹתוֹ בְּמַאֲסַר הַמֶּלֶךְ.ואז יסובבנו יבוננהו יצרנהו כאישון עינו. אִם תֹּאמַר, לשאול הוֹאִיל והקב"ה (ס"א: פּוֹקֵד) יִפְקֹדגוזר לִתְפֹּס אוֹתוֹ, את החולה בחליו, א"כ אין טעם לנסות לרפאותו, וא"כ שֶׁלֹּא יִשְׁתַּדֵּל אָדָם אַחֲרָיו לרפאותו, אחר שיצאה הגזירה מאת המלך? וע"ז משיב - לֹא כָּךְ, אין הדברים כן, שֶׁהֲרֵי אָמַר דָּוִד, המלך בתהילים ׳אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל וְגוֹ'׳ ביום רעה ימלטהו ה', ומה היא תיבת (תהלים מא, ב) - ׳דָּל׳הדל הוּא אוֹתוֹהחולה שֶׁשּׁוֹכֵב בְּבֵית חָלְיוֹ. שהוא דל בכוחו ובזכויותיו, ועליו הכתוב אומר אשרי 'משכיל' הפועל בחכמתו לרפא את ה'דל', וְאִם רוֹפֵא חָכָם הוּא, שמשתמש בחכמתו כדי לרפא את הדל הקב"ה נוֹתֵן לוֹ בְּרָכוֹת,ושפע לְאוֹתוֹהרופא שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל בּוֹ. באותו הדל להצליח למצוא מזור לתחלואיו, וכהסיפא של הפסוק - ביום רעה ימלטהו ה' מאותו ארץ מדבר ותוהו ילל ישימון.
בלשון הזוהר
דְּכַד אָזִיל אַסְיָא חַכִּים לְגַבֵּיהּ, ׳יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר וּבְתֹהוּ יְלֵיל יְשִׁימוֹן׳ (דברים לב, י) - מַרְעִין דְּשַׁרְיָין עָלֵיהּ, אַשְׁכַּח לֵיהּ בַּאֲסִירוּ דְּמַלְכָּא. אִי תֵּימָא הוֹאִיל וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא (ס"א: פָּקִיד) יִפְקוֹד לְתַפְשָׂא לֵיהּ, דְּלָא יִשְׁתְּדַל בַּר נָשׁ אֲבַּתְרֵיהּ - לָאו הָכִי, דְּהָא דָּוִד אָמַר, ׳אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל וְגוֹ'׳ (תהילים מא, ב) - ׳דָּל׳ הַהוּא דְּשָׁכִיב בְּבֵי מַרְעֵיהּ. וְאִי אַסְיָא חַכִּים הוּא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָהִיב לֵיהּ בִּרְכָאן, לְהַהוּא דְּיִשְׁתְּדַּל בֵּיהּ.
ארבע פעולות הרופא נדרשות מן הפסוק - יסובבנהו, יבוננהו ויצרנהו כאישון עינו
וְאוֹתוֹ רוֹפֵא, ׳יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר׳וכפני שנתבאר שהיינו שימצאהו (דברים לב, י), בְּבֵית חָלְיוֹ שׁוֹכֵב. ׳וּבְתֹהוּ יְלֵל יְשִׁמֹן׳ שהחולה מיילל מחמת כל , שֶׁאוֹתָן מַחֲלוֹתש מְצֵרוֹת לוֹ.אז מַה צָּרִיךְהרופא לוֹ לַעֲשׂוֹת?ע"ז דורש את המשך הפסוק ׳יְסוֹבְבֶנְהוּ׳ - יְסוֹבֵבהרופא סִבּוֹת וְיָבִיא עִלּוֹת, כְּדֵי שֶׁיִּמְנַע מִמֶּנּוּ אוֹתָם דְּבָרִים שֶׁמַּזִּיקִים לוֹ. כלומר לא רק את הדברים המזיקים לו אלא את הסיבות המביאות לנפילתו, ב. יַקִּיז לוֹ, וְיוֹצִיא מִמֶּנּוּ דָם רַע. כי אין די רק שישוב לדרך טובה אלא עליו לעזוב דרכו הרעה. ג. ׳יְבוֹנְנֵהוּ׳על הרופא להראות להחולה עצמו ש - יִסְתַּכֵּל וְיָבִין אוֹתוֹ חֹלִי מִמַּה הָיָה, ואיך היתה נפילתו, כדי להימנע ממנה, שלא יחלה שוב, ע"י כן החולה להתבונן כיצד לעזוב סיבות תחלואיו, וְיִסְתַּכֵּל כְּדֵי שֶׁלֹּא יִכְבַּד עָלָיוהחולי, וע"י הסתכלות והתבוננות זו וִימַעֵט אוֹתוֹ. את אותו החולי. ד. לְבַסּוֹף - ׳יִצְּרֶנְהוּהרופא לחולה כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ׳, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶההחולה שָׁמוּר א. כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ בְּאוֹתָם מַשְׁקִים,ב. בְּאוֹתָן רְפוּאוֹת שֶׁצְּרִיכוֹת לוֹ, וְלֹא יִטְעֶה (ס"א: מֵהֶם) בֵּינֵיהֶן. שֶׁאִם יִטְעֶה אֲפִלּוּ בְדָבָר אֶחָד, הקב"ה חוֹשֵׁב עַל אוֹתוֹ רוֹפֵא כְּאִלּוּ שָׁפַךְ דָּמִים וַהֲרָגוֹ. ודינו כטבח אומן שקלקל (ב"ק לה:).
בלשון הזוהר
וְהַהוּא אַסְיָא, ׳יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר׳ (דברים לב, י), בְּבֵי מַרְעֵיהּ שְׁכִיב. ׳וּבְתֹהוּ יְלֵיל יְשִׁימוֹן׳, דְּאִינּוּן מַרְעִין דַּחֲקִין לֵיהּ. מַאי אִצְטְרִיךְ לֵיהּ לְמֶעְבַּד. ׳יְסוֹבְבֶנְהוּ׳ - יְסוֹבֵב סִבּוֹת, וְיֵיתֵי עִלּוֹת, בְּגִין דְּיִמְנַע מִנֵּיהּ אִינּוּן מִלִּין דְּנַזְקִין לֵיהּ. יַקִּיז לֵיהּ, וְיַפִּיק מִנֵּיהּ דָּמָא בִּישָׁא. ׳יְבוֹנֵנֶהוּ׳ - יִסְתְּכַּל וְיָבִין הַהוּא מַרְעָא מִמָּה הֲוֵי, וְיִסְתְּכַּל בְּגִין דְּלָא יִתְרַבֵּי עֲלוֹי, וְיַמְאִךְ לֵיהּ. לְבָתַר - ׳יִצְּרֶנְהוּ כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ׳, בְּגִין דִּיְהֵא נָטִיר כַּדְּקָא יָאוּת, בְּאִינּוּן מַשְׁקֵי, בְּאִינּוּן אַסְוָותָא דְּאִצְטְרִיכוּ לֵיהּ, וְלָא יִטְעֵי (ס"א: מִנַּיְיהוּ) בֵּינַיְיהוּ. דְּאִלְמָלֵי יִטְעֵי, אֲפִילּוּ בְּמִלָּה חַד, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חָשִׁיב עַל הַהוּא אַסְיָא, כְּאִלּוּ שָׁפִיךְ דָּמָא וְקַטְלֵיהּ.
רצון הקבה שישתדלו להוציא את החולה ממאסרו - וסוגי הדין: מיתה, שירוש ועונש ממון
מִשּׁוּם שהקב"ה רוֹצֶה, שֶׁאַף עַל גַּב שֶׁאוֹתוֹ אָדָםהחולה הוּא בְּבֵית אֲסִירֵי הַמֶּלֶךְ וְהוּא אָסוּר בְּבֵית הָאֲסוּרִים,עם כל זאת שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל אָדָם עָלָיו וְיַעֲזֹר לוֹ לְהוֹצִיאוֹ מִבֵּית הָאֲסוּרִים.אותו הרופא החכם מקרטנא וְהָיָה אוֹמֵר כָּךְ: הקב"ה דָּן דִּינִים שֶׁל בְּנֵי הָעוֹלָם לְמַעְלָה,א. ׳הֵן לְמָוֶת,ב. הֵן לְשָׁרְשׁוֹ׳ היינו שירד מנכסיו לגמרי [ב. ערירות אותו ואת בניו לגמרי. ע"פ עזרא ז], ג. (עזרא ז, כו) - הֵן לַעֲקֹר, כמה מאבריו או אחד מהם, ד. ׳הֵן לַעֲנֹשׁ בִּנְכָסָיו, אף בהפסד מועט, ה. וְלֶאֱסֹר אוֹתוֹ׳ובכך להשבית ממנו כח יצירתו. . מִימצד דינו שראוי לו שֶׁרָאוּי לַעֲנֹשׁ נְכָסִים, נוֹפֵל בְּבֵית חָלְיוֹ, וְלֹא יִתְרַפֵּא עַד שֶׁיִּתֵּן כָּל מַה שֶּׁנִּגְזַר עָלָיו. כֵּיוָן שֶׁנֶּעֱנָשׁ בְּמָמוֹנוֹ וְנוֹתֵן כָּל מַה שֶּׁנִּגְזַר עָלָיו, יִתְרַפֵּא, וְיוֹצֵא מִבֵּית הָאֲסוּרִים. וְעַל זֶה צָרִיךְ לְהִשְׁתַּדֵּל עָלָיו שֶׁיִּתֵּן עָנְשׁוֹשיתן צדקה לפי חובתו וענינו, ועי"כ וְיֵצֵא. לחופשי. והיינו שכל זה מחובתו של הרופא החכם לראות כיצד יוכל להוציא את החולה שנגזר עליו להפסיד ממון וכדו' ע"י שיתן ענשו באופן הראוי ועי"כ ינצל.
בלשון הזוהר
בְּגִין דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בָּעֵי, דְּאַף עַל גַּב דְּהַהוּא בַּר נַשׁ אִיהוּ בְּבֵי אֲסִירֵי דְּמַלְכָּא, וְאִיהוּ אָסִיר בְּבֵי אֲסִירֵי, דְּיִשְׁתְּדַּל בַּר נַשׁ עָלֵיהּ, וִיסַיֵּיעַ לֵיהּ לְאַפָּקָא לֵיהּ מִבֵּי אֲסִירֵי. וַהֲוָה אָמַר הָכִי: קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דָּן דִּינִין דִּבְנֵי עָלְמָא לְעֵילָּא, ׳הֵן לַמָּוֶת הֵן לְשָׁרוּשֵׁי׳ - הֵן לַעֲקוֹר, ׳הֵן לַעֲנוֹשׁ נְכָסִין, וּלְאָסוּרִין׳. מַאן דְּאִתְחֲזֵי לַעֲנוֹשׁ נְכָסִין, נָפַל בְּבֵי מַרְעֵיהּ, וְלָא יִתְסֵּי, עַד דְּיִתֵּן כָּל מַה דְּאִתְגְּזַר עָלֵיהּ. כֵּיוָן דְּאִתְעֲנָשׁ בְּמָמוֹנֵיהּ, וְיָהִיב כָּל מַה דְּאִתְגְּזַר עָלֵיהּ, אִתְּסֵי, וְנָפַק מִבֵּי אֲסִירֵי. וְעַל דָּא אִצְטְרִיךְ לְאִשְׁתַּדְּלָא עָלֵיהּ דְּיִתֵּן עוֹנְשֵׁיהּ וְיִפּוּק.
מי שראוי לשרשו נתפס בבית האסורים עד שישתרש מהכל ולפעמים מאיבריו - והראוי למות, כל כפר וממון שבעולם לא יצילוהו
א. מִי שֶׁרָאוּי לְשָׁרְשׁוֹ, מצד הפסד הממון המוחלט [ב. לערירות - בעה"ס], יִתְפְּסוּ אוֹתוֹ, וְיִתְּנוּ אוֹתוֹ בְּבֵית הָאֲסוּרִים עַד שֶׁיִּשְׁתָּרֵשׁ מֵהַכֹּל. מכל ממונו, [ב. צאצאיו], ורק אז ישלים עונשו ותיקונו. ב. וְלִפְעָמִים מִשְׁתָּרֵשׁ כמה מ מֵאֵיבָרָיו אוֹ מֵאֶחָד מֵהֶם, או מצד שיתוק ומיתת אחד האברים או מצד כח היצירה התלוי באותו אברים שנגזר עליו להפסיד כח שניתן לו, וּלְבַסּוֹףרק אחר שישלים תיקונו יוֹצִיאוּ אוֹתוֹ מִבֵּית הָאֲסוּרִים.ג. מִי שֶׁרָאוּי לְמָוֶת - כָּךְ הוּא, שאין לו דרך לינצל בשום צורה שֶׁאִלּוּשאפילו אם יִתֵּן כָּל הַכֹּפֶר וְכָל מָמוֹן שֶׁבָּעוֹלָם, לֹא יִנָּצֵל.
בלשון הזוהר
מַאן דְּיִתְחֲזֵי לְשָׁרוּשֵׁי, יִתְפְסוּן לֵיהּ, וְיָהֲבֵי לֵיהּ בְּבֵי אֲסִירֵי, עַד דְּיִשְׁתְּרַשׁ מִכֹּלָּא. וּלְזִמְנִין דְּיִשְׁתְּרַשׁ מִשַּׁיְיפֵי, אוֹ מֵחַד מִנַּיְיהוּ, וּלְבָתַר יַפְּקוּן לֵיהּ מִבֵּי אֲסִירֵי. מַאן דְּיִתְחֲזֵי לַמָוֶת - הָכִי הוּא, דְּאִילּוּ יִתֵּן כָּל כּוּפְרָא, וְכָל מָמוֹנָא דְּעָלְמָא לָא יִשְׁתְּזִיב.
לא עלתה רפואת הגוף - יתן רפואה לנשמה, וזה הרופא שהקבה משתדל עליו בשני העולמות
וְעַל זֶה צָרִיךְ לְרוֹפֵא חָכָם שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל עָלָיו. אִם יָכוֹל לָתֵת לוֹ רְפוּאָה מִן הַגּוּףלמצוא לו תחלואה לחולי הגוף - מוּטָב. וְאִם לֹאאז יטרח הרופא ל - יִתֵּן לוֹ רְפוּאָה לְנִשְׁמָתוֹ, וְיִשְׁתַּדֵּל בִּרְפוּאַת נִשְׁמָתוֹ. אף שההשתדלות ברפואת הנשמה קשה מן ההשתדלות ברפואת הגוף - אך זו עיקר התכלית. וְזֶהוּ רוֹפֵא שהקב"ה יִשְׁתַּדֵּל עָלָיו בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. להיטיב עמו לברכו בכל מה שהוא צריך.
בלשון הזוהר
וְעַל דָּא אִצְטְרִיךְ לְאַסְיָא חַכִּים, לְאִשְׁתַּדְּלָא עָלֵיהּ, אִי יָכִיל לְמֵיהַב לֵיהּ אַסְוָותָא מִן גּוּפָא - יָאוּת. וְאִי לָאו - יִתֵּן לֵיהּ אַסְוָותָא לְנִשְׁמָתֵיהּ, וְיִשְׁתְּדַל עַל אַסְוָותָא דְּנִשְׁמְתָא. וְדָא הוּא אַסְיָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יִשְׁתְּדַל עָלֵיהּ בְּהַאי עָלְמָא וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי.
רבי אלעזר לא שמע מרופא זה ומספר זה - רק מסוחר אחד ששמע מאביו על רופא שהיה אומר זה חי וזה מת, ובתפלתו עושה יותר מבידיו
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, עַד עַתָּה לֹא שָׁמַעְתִּי מֵרוֹפֵא זֶה וּמִסֵּפֶר זֶה. חוּץ מִפַּעַם אַחַת שֶׁאָמַר לִי סוֹחֵר אֶחָד, שֶׁשָּׁמַע מֵאָבִיו שֶׁרוֹפֵא אֶחָד הָיָה בְיָמָיו, שֶׁכַּאֲשֶׁר הָיָה מִסְתַּכֵּל בְּבֶן אָדָם כַּאֲשֶׁר הוּא בְּבֵית חָלְיוֹ, הָיָה אוֹמֵר, זֶה חַי וְזֶה מֵת. וְהָיוּ אוֹמְרִים עָלָיו שֶׁהוּא צַדִּיק אֲמִתִּי, יְרֵא חֵטְא. וְכָל מַה שֶּׁלֹּא יָכֹל לְהַשִּׂיג מַה שֶּׁנִּצְרָךְ, הוּא הָיָה קוֹנֶה וְנוֹתֵן מִשֶּׁלּוֹ. וְהָיוּ אוֹמְרִים שֶׁאֵין חָכָם בָּעוֹלָם כָּמוֹהוּ. וּבִתְפִלָּתוֹ הָיָה עוֹשֶׂה יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהָיָה עוֹשֶׂה בְיָדָיו. וְכִמְדֻמֶּה לָנוּ, זֶה הָיָה אוֹתוֹ רוֹפֵא.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, עַד הַשְׁתָּא לָא שְׁמַעְנָא מֵאַסְיָא דָּא, וּמִסִּפְרָא דָּא. בַּר מִזִּמְנָא חֲדָא, דְּאָמַר לִי טַיְּיעָא חֲדָא, דְּשָׁמַע לַאֲבוֹי, דְּאַסְיָא חַד הֲוָה בְּיוֹמוֹי, דְּכַד הֲוָה מִסְתְּכַּל בְּבַּר נָשׁ, כַּד אִיהוּ בְּבֵי מַרְעֵיהּ, הֲוָה אָמַר, דָּא חַי וְדָא מֵת. וַהֲווּ אַמְרִין עָלֵיהּ דְּהוּא זַכָּאָה קְשׁוֹט, דְּחִיל חַטָּאָה. וְכָל מַה דְּלָא יָכִיל (אצ"ל למזבן) לְמִדְבַּק מַה דְּאִצְטְרִיךְ, אִיהוּ הֲוָה קָנֵי, וְיָהִיב מִדִּילֵיהּ. הֲוָה אַמְרִין, דְּלֵית חַכִּים בְּעָלְמָא כְּגִינֵיהּ. וּבִצְלוֹתֵיהּ הֲוָה עָבִיד יַתִּיר, מִמָּה דְּהֲוָה עָבִיד בִּידוֹי. וּכְדְדָמֵי לָן, דָּא הֲוָה הַהוּא אַסְיָא.
ספרו של הרופא ביד הסוחר בירושה מאבי אביו, וכל דבריו מיסדים על סודות התורה - ודברים של רפואה רבים שאין ראוי לעשותם אלא לירא חטא
אָמַר אוֹתוֹ סוֹחֵר, וַדַּאי סִפְרוֹ בְיָדִי הוּא, שֶׁיָּרַשְׁתִּי אוֹתוֹ מֵאֲבִי אַבָּא. וְכָל דְּבָרָיו שֶׁל אוֹתוֹ סֵפֶר, כֻּלָּם מְיֻסָּדִים עַל סוֹדוֹת הַתּוֹרָה, וְסוֹדוֹת נֶעְלָמִים מָצָאתִי בוֹ. וּדְבָרִים שֶׁל רְפוּאָה רַבִּים, שֶׁהוּא אָמַר שֶׁלֹּא רָאוּי לַעֲשׂוֹת אוֹתָם חוּץ [ אִם ] הוּא יְרֵא חֵטְא.
בלשון הזוהר
אָמַר הַהוּא טַיְּיעָא, וַדַּאי סִפְרָא דִּילֵיהּ בִּידִי אִיהוּ, דְּקָא יָרִיתְנָא מֵאָבִי אַבָּא. וְכָל מִלּוֹי דְּהַהוּא סִפְרָא, כֻּלְּהוּ אִתְיַיסְּדוּן עַל רָזִין דְּאוֹרַיְיתָא, וְרָזִין סְתִימִין אַשְׁכַּחְנָא בֵּיהּ. וּמִלִּין דְּאַסְוָּותָא סַגִּיאִין, דְּאִיהוּ אָמַר דְּלָא יָאוּת לְמִפְעַל לוֹן, בַּר (אי) אִיהוּ דְּחִיל חַטָּאָה.
לחשי בלעם על החולה - הספר מברר איזה אסור ואיזה מתר ליראי חטא
וְהֵם מִמַּה שֶּׁהָיָה עוֹשֶׂה בִּלְעָם, שֶׁהָיָה לוֹחֵשׁ לְחָשִׁים עַל חוֹלֶה, וְהָיָה אוֹמֵר בְּפִיו וּמִתְרַפֵּא מִיָּד. וְכֻלָּם מְבָרֵר אוֹתָם בְּאוֹתוֹ סֵפֶר. וְאָמַר, זֶה אָסוּר, וְזֶה מֻתָּר לְמִי שֶׁיְּרֵא חֵטְא. מִשּׁוּם שֶׁחֳלָאִים רַבִּים אָמַר, שֶׁתְּלוּיָה רְפוּאָתָם בִּלְחִישַׁת הַפֶּה. וְאֵלּוּ מִצַּד הַנָּחָשׁ, וּמֵהֶם מִצַּד שֶׁל קֶסֶם. וְכָל אוֹתָם שֶׁאָסוּר לוֹמַר בַּפֶּה וְאָסוּר לַעֲשׂוֹת בְּמַעֲשֶׂה הָיָה אוֹמֵר. עַד שֶׁמָּצָאתִי עַל חֳלָאִים יְדוּעִים שֶׁצָּרִיךְ לוֹמַר כָּךְ, וּלְנַדּוֹת בְּנִדּוּי וּבְשַׁמְתָּא עַל אוֹתוֹ חֹלִי. וְהוּא תְמִיהָה גְדוֹלָה אֶצְלֵנוּ.
בלשון הזוהר
וְאִינּוּן מִמַּה דְּהֲוָה עָבִיד בִּלְעָם, דְּהֲוָה לָחִישׁ לְחִישִׁין עַל מְרָע, וַהֲוָה אָמַר בְּפוּמוֹי וְאִתְסֵּי מִיַּד. וְכֻלְּהוּ בָּרִיר לוֹן בְּהַהוּא סִפְרָא. וְאָמַר, דָּא אָסוּר, וְדָא מוּתָּר לְמַאן דִּדְחִיל חַטָּאָה. בְּגִין דְּמַרְעִין סַגִּיאִין אָמַר, דְּתַלְיָיא אַסְוָותָא דִּלְהוֹן, בִּלְחִישׁוּ דְּפוּמָא. וְאִינּוּן מִסִּטְרָא דְּנָחָשׁ, וּמִנְּהוֹן מִסִּטְרָא דְּקֶסֶם. וְכָל אִינּוּן דְּאָסוּר לוֹמַר בְּפוּמָא, וְאָסוּר לְמֶעְבַּד בְּעוֹבָדָא, הֲוָה אָמַר. עַד דְּאַשְׁכַּחְנָא עַל מַרְעִין יְדִיעָאן דְּאִצְטְרִיךְ לוֹמַר כַּךְ, וּלְנַדּוּיי בְּנִדּוּי וּבְשַׁמָתָא, עַל הַהוּא מְרָע. וְאִיהוּ תַּוָּוהָא סַגִּי לְגַבָּן.
שמח רבי אלעזר ושמחו החברים - הספר היה בידו שנים עשר חדש ומצא בו אורות עליונים, ותמה על סודות בלעם
שָׂמַח רַבִּי אֶלְעָזָר, וְשָׂמְחוּ הַחֲבֵרִים. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, אִם אוֹתוֹ סֵפֶר הָיָה אֶצְלֵנוּ, הָיִינוּ רוֹאִים מַה הוּא אוֹמֵר. אֲנִי אֶמְסֹר בִּמְסִירָה עַל מְנָת לְהַרְאוֹת לְבוּצִינָא קַדִּישָׁא. וְלָמַדְנוּ, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, אוֹתוֹ הַסֵּפֶר הָיָה בְיָדִי שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, וּמָצָאתִי בוֹ אוֹרוֹת עֶלְיוֹנִים וַחֲשׁוּבִים. כַּאֲשֶׁר הִגַּעְתִּי לְאוֹתָם סוֹדוֹת שֶׁהָיוּ מִבִּלְעָם, תָּמַהְתִּי.
בלשון הזוהר
חַדֵי רִבִּי אֶלְעָזָר, וְחַדוּ חַבְרַיָּיא. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, אִי הַהוּא סִפְרָא הֲוָה לְגַבָּן נֶחְמֵי מַה אִיהוּ אָמַר. אֲנָא אִמְסַר בִּמְסִירָה, עַל מְנַת לְאַחְזָאָה לְבוּצִינָא קַדִישָׁא. וְתָנֵינָן, אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, הַהוּא סִפְרָא הֲוָה בִּידִי תְּרֵיסָר יַרְחֵי, וְאַשְׁכַּחְנָא בֵּיהּ נְהוֹרִין עִלָּאִין וְיַקִירִין. כַּד מָטֵינָא לְאִינּוּן רָזִין דְּהֲוָה מִבִּלְעָם תַּוַּוהְנָא.
בלחשו עלו האותיות וירדו, ובחלום נאמר לו מה לך להכנס בתחום שאינו שלך - ושלח את הספר לרבי יוסי ברבי יהודה
יוֹם אֶחָד לָחַשְׁתִּי בְּמָקוֹם אֶחָד, וְהָיוּ הָאוֹתִיּוֹת עוֹלוֹת וְיוֹרְדוֹת. עַד שֶׁרָאִיתִי בַחֲלוֹם וְאָמַר לִי, מַה לְּךָ לְהִכָּנֵס בִּתְחוּם שֶׁאֵינוֹ שֶׁלְּךָ וְשֶׁאֵינוֹ נִצְרָךְ לְךָ? הִתְעוֹרַרְתִּי. וְרַע בְּעֵינַי עַל סוֹדוֹת סְתוּמִים שֶׁהָיוּ שָׁם. שָׁלַחְתִּי לְאוֹתוֹ יְהוּדִי, וְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה שְׁמוֹ, וְנָתַתִּי לוֹ אֶת הַסֵּפֶר.
בלשון הזוהר
יוֹמָא חַד לָחִישְׁנָא בַּאֲתָר חַד, וַהֲווּ אַתְוָון סַלְקָן וְנַחְתָּן. עַד דַּחֲמֵינָא בְּחֶלְמָא, וְאָמַר לִּי, מַה לָךְ לְמֵיעַל בִּתְחוּמָא דְּלָא דִּילָךְ, וְלָא אִצְטְרִיךְ לָךְ. אִתְּעַרְנָא, וְאַבְאִישׁ קַמָּאי, עַל רָזִין סְתִימִין דַּהֲווֹ תַּמָּן. שָׁדַרְנָא לְהַהוּא יוּדָאִי, וְרִבִּי יוֹסֵי בַּרִבִּי יְהוּדָה שְׁמֵיהּ, וְיָהִיבְנָא לֵיהּ סִפְרָא.
שמות המלאכים לא נסתדרו כתקונם - אבל מיני הרפואה שבספר מתקנים על סודות התורה
וּבַסּוֹדוֹת שֶׁל בִּלְעָם מָצָאתִי מֵאוֹתָם שֵׁמוֹת שֶׁל מַלְאָכִים שֶׁשָּׁלַח לוֹ בָּלָק, וְלֹא הָיוּ מִסְתַּדְּרִים עַל תִּקּוּנָם כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ. אֲבָל כַּמָּה מִינֵי רְפוּאָה מָצָאתִי בוֹ שֶׁהֵם מְתֻקָּנִים עַל תִּקּוּנֵי הַתּוֹרָה וְסוֹדוֹת סְתוּמִים שֶׁלָּהּ. וְרָאִיתִי שֶׁהֵם בַּחֲסִידוּת, וּתְפִלּוֹת וּבַקָּשׁוֹת לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְאִם תֹּאמַר שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה רְפוּאָה בִּפְסוּקֵי הַתּוֹרָה אוֹ בְסוֹדוֹת הַתּוֹרָה - חַס וְשָׁלוֹם. אֶלָּא הָיָה אוֹמֵר סוֹדוֹת הַתּוֹרָה, וְעַל אוֹתוֹ סוֹד הוֹצִיא סוֹדוֹת שֶׁל רְפוּאָה שֶׁלֹּא רָאִיתִי בְּאֹפֶן זֶה לְעוֹלָם. אָמַרְתִּי, בָּרוּךְ הָרַחֲמָן שֶׁהֶחְכִּים לִבְנֵי אָדָם מֵחָכְמָה שֶׁל מַעְלָה.
בלשון הזוהר
וּבְרָזִין דְּבִלְעָם אַשְׁכַּחְנָא, מֵאִינּוּן שְׁמָהָן דְּמַלְאָכִין דְּשָׁדַר לֵיהּ בָּלָק, וְלָא הֲווֹ מִסְתַּדְּרָן עַל תִּקּוּנַיְיהוּ כַּדְּקָא יָאוּת. אֲבָל כַּמָה זִינֵי אַסְוָותָא אַשְׁכַּחְנָא בֵּיהּ, דְּקָא מִתְתַּקְּנֵי עַל תִּקּוּנֵי אוֹרַיְיתָא, וְרָזִין סְתִימִין דִּילָהּ. וַחֲמֵינָא דְּאִינּוּן בַּחֲסִידוּתָא, וּצְלוֹתִין וּבָעוּתִין לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְאִי תֵּימָא, דְּהֲוָה עָבִיד אַסְוָותָא בִּפְסוּקֵי אוֹרַיְיתָא, אוֹ בְּרָזִין דְּאוֹרַיְיתָא - חַס וְשָׁלוֹם. אֶלָּא הֲוָה אָמַר רָזִין דְּאוֹרַיְיתָא, וְעַל הַהוּא רָזָא אַפִּיק רָזִין דְּאַסְוָּותָא, דְּלָא חֲמֵינָא כְּהַהוּא גַּוְונָא לְעָלְמִין. אֲמֵינָא בְּרִיךְ רַחֲמָנָא, דְּאַחְכִּים לִבְנֵי נָשָׁא מֵחָכְמָתָא דִּלְעֵילָּא.
לא היה בעולם חכם בכשפים כבלעם - וברוך שבטל הקבה את הכשפים שלא יטעו אחריהם
וּמֵאֵלּוּ הַדְּבָרִים שֶׁל בִּלְעָם לָקַחְתִּי, וְרָאִיתִי בָהֶם שֶׁלֹּא הָיָה בָעוֹלָם חָכָם בְּכִשּׁוּפִים כְּדֻגְמָתוֹ. אָמַרְתִּי, בָּרוּךְ הָרַחֲמָן שֶׁבִּטֵּל מֵהָעוֹלָם הַכִּשּׁוּפִים, שֶׁלֹּא יִטְעוּ בְּנֵי אָדָם מֵאַחֲרֵי יִרְאָתוֹ שֶׁל הקב"ה יִתְבָּרַךְ וְיִתְעַלֶּה שְׁמוֹ אָמֵן. (ע"כ) בָּרוּךְ יהו"ה לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן, יִמְלוֹךְ יהו"ה לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן.
בלשון הזוהר
וּמֵאִינּוּן מִלִּין דְּבִלְעָם נָסִיבְנָא, וַחֲמֵינָא בְּהוּ דְּלָא הֲוָה בְּעָלְמָא חַכִּים בַּחֲרָשִׁין כְּגִינֵיהּ. אֲמֵינָא, בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּבִטֵּל מֵעָלְמָא חַרְשִׁין, דְּלָא יִטְעוּן בְּנֵי נָשָׁא מִבָּתַר דַּחַלְתָּא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יִתְבָּרַךְ וְיִתְעַלֶּה שְׁמוֹ אָמֵן. (ע"כ) בָּרוּךְ יהו"ה לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן, יִמְלוֹךְ יהו"ה לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן.
סיימתם את המאמר
אפשר לחזור ולבחור פיסקה נוספת.
לטעום מן הזוהרהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.