׳ומטך אשר הכית בו את היאור קח בידך׳
סוד הצור לדורותיו
מטה משה חקוק בשם הקדוש - מנחש לצור
׳וּמַטְּךָ אֲשֶׁר הִכִּיתָ בּוֹ אֶת הַיְאֹר קַח בְּיָדְךְ וְהָלָכְתָּ׳ (שמות יז, ה) - מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁהָיָה חָקוּק בְּנִסִּים, וְרָשׁוּם בּוֹ הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ הָעֶלְיוֹן. בַּתְּחִלָּה לְנָחָשׁ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳דֶּרֶךְ נָחָשׁ עֲלֵי צוּר׳ (משלי ל, יט) - נָחָשׁ, הֲרֵי נוֹדָע שֶׁמְּעוֹרֵר צוּר. (נ"א: וְנֶאֱמַר צוּר) בְּאֵיזֶה מָקוֹם הִתְגַּלָּה? כָּאן הוּא הִתְגַּלָּה, שֶׁכָּתוּב ׳הִנְנִי עֹמֵד לְפָנֶיךְ שָּׁם עַל הַצּוּר׳ (שמות יז, ו). וּמַה זֶּה ׳צוּר׳? - כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ׳ (דברים לב, ד). וְשָׁם יָדַע מֹשֶׁה אֵיךְ עוֹמֵד ׳נָחָשׁ עֲלֵי צוּר׳ - וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ אֶת הַדְּבָרִים.
בלשון הזוהר
׳וּמַטְּךָ אֲשֶׁר הִכִּיתָ בּוֹ אֶת הַיְאוֹר קַח בְּיָדְךָ וְהָלָכְתָּ׳ (שמות יז, ה) - מַאי טַעְמָא. מִשּׁוּם דִּמְחַקֵּק בַּנִּסִּין הֲוָה, וּשְׁמָא קַדִּישָׁא עִלָּאָה רְשִׁימָא בֵּיהּ. בְּקַדְמִיתָא נָחָשׁ, כְּמָה דְּאִתְּמַר, ׳דֶּרֶךְ נָחָשׁ עֲלֵי צוּר׳ (משלי ל, יט) - נָחָשׁ, הָא אִתְיְדַע דְּאִתְּעַר צוּר. (נ"א: וְאִתְּמַר צוּר) בְּאָן אֲתָר אִתְגְּלֵי. הָכָא אִתְגְּלֵי, דִּכְתִּיב ׳הִנְנִי עוֹמֵד לְפָנֶיךָ שָׁם עַל הַצּוּר׳. וּמַאן ׳צוּר׳ - כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳הַצּוּר תָמִים פָּעֳלוֹ׳ (דברים לב, ד). וְתַמָּן יָדַע מֹשֶׁה הֵיךְ קָאִים ׳נָחָשׁ עָלֵי צוּר׳ - וְהָא אוֹקִימְנָא מִלֵּי.
כל שם קדוש עושה נסים - כל שכן להוציא מים
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אִם הָיָה הַכָּתוּב שׁוֹתֵק - יָפֶה שָׁאַלְתָּ. אֶלָּא הֲרֵי כָּתוּב, ׳וְהִכִּיתָ בַצּוּר וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם׳ (שמות יז, ו). אָמַר לוֹ, וַדַּאי כָּךְ הוּא, שֶׁאֵין לְךְ כָּל שֵׁם וְשֵׁם מֵאוֹתָם שֵׁמוֹת קְדוֹשִׁים שֶׁל הקב"ה שֶׁלֹּא עוֹשֶׂה נִסִּים וּגְבוּרוֹת וּמוֹצִיא כָּל מַה שֶּׁצָּרִיךְ לָעוֹלָם, כָּל שֶׁכֵּן לְהוֹצִיא כָּאן מַיִם.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, אִי לִישְׁתִּיק קְרָא - יֵאוֹת שָׁאִילְתָּא. אֶלָּא הָא כְּתִיב, ׳וְהִכִּיתָ בַצּוּר וַיָּצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם׳. אָמַר לֵיהּ, וַדַּאי הָכִי הוּא, דְּלֵית לָךְ כָּל שְׁמָא וּשְׁמָא, מֵאִינּוּן שְׁמָהָן קַדִּישִׁין דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּלָא עָבֵד נִסִּין וּגְבוּרָאן, וְאַפִּיק כֹּלָּא דְּאִצְטְרִיךְ לְעָלְמָא, כָּל שֶׁכֵּן לְאַפָּקָא הָכָא מַיָּא.
גבורה מכה בצור ומלקה - ורק אז נובעים מים
צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי. דברי רבי חייא בתשובתו לרבי יהודה אָמַר לוֹ, אִם כָּךְ, הֲרֵי כָּתוּב ׳הֵן הִכָּה צוּר וַיָּזוּבוּ מַיִם׳ (תהלים עח, כ) - מִי מַכֶּה אֶת שְׁמוֹ? אָמַר לוֹ, פַּטִּישׁ חָרִיף יָדוּעַ בִּקְשָׁרָיו, וְאַתָּה שׁוֹאֵל אֶת זֶה? אֶלָּא בֹּא רְאֵה, בְּכָל מָקוֹםשכתוב ׳צוּר׳מורה על מידת ה זֶה גְּבוּרָה, דמלכות [ב. גבורה דז"א] וּכְשֶׁרוֹצֶה הקב"ה לְהַכּוֹת אוֹ לְהַלְקוֹת, מִתְעוֹרֶרֶת גְּבוּרָה זוֹ, וְאוֹתָהּ הַגְּבוּרָההנקראת 'צור' היא אשר מַכָּה וּמַלְקָה. וְזֶהוּפירוש הַכָּתוּב ׳הֵן הִכָּה צוּר וַיָּזוּבוּ מַיִם׳ היינו בכח אותו צור הכה, כך גם הצור הוא זה שמכה, ועי"ז יזובו מים (תהלים עח, כ) - וְאִם לֹא שֶׁמִּתְעוֹרֵר צוּרהיינו הגבורה העליונה וּמַלְקֶה בְּמָקוֹם שֶׁצָּרִיךְללקות - לֹא נוֹבְעִים מַיִם. מחמת שהחיצונים מונעים וחוסמים את יציאת המים. ורק ע"י אותו הכח שמשפיעה הנהגת הגבורה בכח ובחוזק במלכות [היא האבן] - היא תתן מימיה.
בלשון הזוהר
אֲמַר לֵיהּ, אִי הָכִי, הָא כְּתִיב, ׳הֵן הִכָּה צוּר וַיָּזוּבוּ מַיִם׳ (תהלים עח, כ) - מַאן מָחֵי לִשְׁמֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ, פַּטִּישָׁא חֲרִיפָא, בְּקִטְרוֹי יְדִיעַ, וְאַתְּ שָׁאִיל דָּא. אֶלָּא תָּא חֲזֵי, בְּכָל אֲתָר ׳צוּר׳ גְּבוּרָה, וְכַד בָּעֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמַחֲאָה, אוֹ לְאַלְקָאָה, אִתְּעַר גְּבוּרָה דָּא, וְהַהוּא גְּבוּרָה מָחֵי וְלָקֵי. וְדָא הוּא דִּכְתִּיב, ׳הֵן הִכָּה צוּר וַיָּזוּבוּ מַיִם׳ - וְאִי לָאו דְּאִתְּעַר צוּר, וְלָקֵי בְּאֲתָר דְּאִצְטְרִיךְ - לָא נַבִיעִין מַיָּא.
צור ילדך תשי - הרשעים אינם חוששים מפני הצור המחליש
אָמַר לוֹ, רבי יהודה לרבי חייא, אִם כָּךְ,יש להבין הֲרֵי כָּתוּב ׳צוּר יְלָדְךְ תֶּשִׁי׳ (דברים לב, יח). וְשָׁנִינוּ, מַה זֶּה ׳תֶּשִׁי׳? - כְּלוֹמַר הֶחֱלַשְׁתָּ אוֹתוֹ. וא"כ קשה דאם חטאו אז אדרבה ביותר היה צריך מידת הגבוה שבצור להתעורר מצד הדין. אָמַר לוֹ,רבי חייא להשיב לרבי יהודה, וַדַּאי כָּךְ זֶה, שֶׁאִלְמָלֵא יָדְעוּ הָרְשָׁעִים שֶׁהַצּוּר הַזֶּה עָתִיד לְהִתְעוֹרֵר כְּנֶגְדָּם וּלְהַלְקוֹת אוֹתָם, יִמָּנְעוּ מִלַּחֲטֹא לְפָנָיו, אֶלָּא חַלָּשׁ הוּא בְּעֵינֵיהֶם, היינו שחלשה בעיניהם הידיעה וההכרה בענין שכר ועונש, הוֹאִיל וְאֵינָם מִתְבּוֹנְנִים בּוֹ וְלֹא מִסְתַּכְּלִים בְּדַרְכֵיהֶם (ס"א: בְּכִסְאוֹתֵיהֶם), וְעַל זֶה ׳צוּר יְלָדְךְ תֶּשִׁי׳.
בלשון הזוהר
אֲמַר לֵיהּ, אִי הָכִי, הָא כְּתִיב, ׳צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי׳ (דברים לב, יח). וְתָנֵינָן, מַאי ׳תֶּשִׁי׳ - כְּלוֹמַר חַלָּשְׁת לֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ, וַדַּאי הָכִי הוּא, דְּאִלְמָלֵי יִנְדְּעוּן חַיָּיבַיָּא, דְּהַאי צוּר זְמִינָא לְאִתְּעָרָא לָקֳבְלַיְיהוּ, וּלְאַלְקָאָה לוֹן, יִמָּנְעוּן מִלְּמֵיחָב קָמֵיהּ, אֶלָּא חַלְשָׁא אִיהִי בְּעֵינַיְיהוּ, הוֹאִיל וְלָא מִסְתַּכְּלֵי בָּהּ, וְלָא מִסְתַּכְּלֵי בְּאֹרְחַיְּיהוּ (ס"א: בְּכֻרְסַיְיהוּ), וְעַל דָּא ׳צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי׳.
צור העליון וצור התחתון - הולדת ישראל מצד הגבורה
רַבִּי אַבָּא אָמַר, יֵשׁ צוּר וְיֵשׁ צוּר. מִצַּד הַצּוּר הָעֶלְיוֹן יוֹצֵא צוּר אַחֵר. וּמַה זֶּה ׳צוּר הָעֶלְיוֹן׳? - צוּר שֶׁל כָּל הַצּוּרִים. וּמַהוּ? - אוֹתָהּ שֶׁהוֹלִידָה אֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁכָּתוּב ׳צוּר יְלָדְךְ תֶּשִׁי׳. שֶׁהֲרֵי מִצַּד שֶׁל הַצּוּר הָעֶלְיוֹן שֶׁלְּמַעְלָה יוֹצֵא צוּר אַחֵר. מִצַּד הָאֵם יוֹצֵאת גְּבוּרָה.
בלשון הזוהר
ר׳ אַבָּא אָמַר, אִית צוּר, וְאִית צוּר. מִסִּטְרָא דְּצוּר עִלָּאָה, נָפַק צוּר אַחֲרָא. וּמַאי ׳צוּר עִלָּאָה׳ - צוּר דְּכָל צוּרִים. וּמַאי אִיהוּ - הַהוּא דְּאוֹלִידַת לְיִשְׂרָאֵל, דִּכְתִּיב ׳צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי׳. דְּהָא מִסִּטְרָא דְּצוּר עִלָּאָה דִּלְעֵילָּא, נָפְקָא צוּר אַחֲרָא. מִסִּטְרָא דְּאִימָא, נָפְקָא גְּבוּרָה.
הכללת האם העליונה בשם הצור - וחסד אבא במחוללך
וְזֶה הוֹלֵךְ כְּמוֹ מַה שֶּׁאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר. כָּתוּב ׳מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹת יהו"ה׳ (תהלים קו, ב). מַה זֶּה ׳גְּבוּרוֹת יהו"ה׳? - לְהַכְלִיל אֶת הָאֵם הָעֶלְיוֹנָה שֶׁל הַכֹּל. שֶׁאַף עַל גַּב שֶׁאֵינָהּ דִּין, נִמְצָא מִצִּדָּהּ, שֶׁהֲרֵי הַגְּבוּרָה נִמְצֵאת מִצִּדָּהּ, וְלָכֵן נִקְרֵאת הַצּוּר הָעֶלְיוֹן. ׳וַתִּשְׁכַּח אֵל מְחֹלְלֶךָ׳ (דברים לב, יח) - זֶה אוֹר שֶׁל אַבָּא. מַה הוּא? חֶסֶד עֶלְיוֹן, שֶׁהוּא אוֹר שֶׁל אַבָּא.
בלשון הזוהר
וְאַזְלָא הָא כְּהָא דְּאָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, כְּתִיב ׳מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹת יהו"ה׳ (תהילים קו, ב). מַאי ׳גְּבוּרוֹת יהו"ה׳ - לְאַכְלְלָא אִימָא עִלָּאָה דְּכֹלָּא, דְּאַף עַל גַּב דְּלָאו אִיהִי דִּינָא, מִסִּטְרָהָא אִשְׁתְּכַח, דְּהָא מִסִּטְרָהָא גְּבוּרָה אִשְׁתְּכַח, וּבְגִינֵי כַּךְ צוּר עִלָּאָה אִקְרֵי. ׳וַתִּשְׁכַּח אֵל מְחוֹלְלֶךָ׳ (דברים לב, יח) - דָּא נְהִירוּ דְּאַבָּא. מַאי נִיהוּ. חֶסֶד עִלָּאָה, דְּאִיהוּ נְהִירוּ דְּאַבָּא.
ז) היפוך טבע הצור לאגם מים - אות ונס של הקב"ה
עוֹד אָמַר רַבִּי אַבָּא, מַיִם בְּכָל מָקוֹם, הֲרֵי יָדוּעַ, והקב"ה מִתְעוֹרֵר בַּצּוּר הַזֶּה לְהָרִיק מַיִם, שֶׁהֲרֵי לֹא רָאוּי (אֶלָּא מגדלה), וְזֶהוּ אוֹת וָנֵס שֶׁל הקב"ה, וְעַל זֶה שִׁבַּח דָּוִד וְאָמַר, ׳הַהֹפְכִי הַצּוּר אֲגַם מָיִם וְגוֹ'׳ (תהלים קיד, ח). וּמַשְׁמָע ׳הַהֹפְכִי׳, שֶׁהֲרֵי אֵין דֶּרֶךְ הַצּוּר בְּכָךְ. וְעַל זֶה בַּצּוּר הָעֶלְיוֹן הוֹצִיא מַיִם מִמָּקוֹם שֶׁלְּמַטָּה. וּמַה שְּׁמוֹ שֶׁל אוֹתוֹ שֶׁלְּמַטָּה? סֶלַע, שֶׁכָּתוּב ׳וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן הַסֶּלַע׳ (במדבר כ, ח). וּבַמָּה הוֹצִיא הַסֶּלַע הַזֶּה מַיִם? בְּכֹחַ הַצּוּר שֶׁלְּמַעְלָה.
בלשון הזוהר
תּוּ אָמַר רִבִּי אַבָּא, מַיִם בְּכָל מָקוֹם, הָא יְדִיעָא, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּהַאי צוּר אִתְּעַר לְאַרְקָא מַיָּא, דְּהָא לָא אִתְחָזֵי, (אלא מגדולה) וְדָא הוּא אָת וְנִיסָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְעַל דָּא שָׁבַח דָּוִד וְאָמַר, ׳הַהֹפְכִי הַצּוּר אֲגַם מָיִם וְגוֹ'׳ (תהילים קיד, ח). וּמַשְׁמַע ׳הַהֹפְכִי׳, דְּהָא לָאו אָרְחוֹי דְּצוּר בְּכַךְ. וְעַל דָּא, בְּצוּר עִלָּאָה, אַפִּיק מַיָּא מֵאֲתָר דִּלְתַתָּא. וּמַה שְׁמֵיהּ דְּהַהוּא דִּלְתַתָּא. סֶלַע, דִּכְתִּיב, ׳וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן הַסֶּלַע׳ (במדבר כ, ח). וּבַמֶּה אַפִּיק הַאי סֶלַע מַיָּא. בְּחֵילָא דְּצוּר דִּלְעֵילָּא.
הצור תמים פעלו - הפיכת הצור לפעולת אברהם התמים
ה] הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ ענין הנהגת הצור התבאר בארוכה בסוף פרשת בשלח בכמה וכמה אופנים. ובכאן רשב"י מסייע לדברי ר' אבא כי יש הנהגה גבוהה ומיוחדת בזמן שראויים לה - שצד הדין שבבינה הוא עצמו נהפך לחסד, ולפ"ז הדין הרמוז בענין ה'צור' הוא עצמו פועל פעולת חסד שנקרא 'תמים', רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, ׳הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ׳ויש להתבונן (דברים לב, ד) - מַה מַּשְׁמָעוֹ שֶׁל ׳הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ׳וע"ז משיב ? שֶׁהִתְהַפֵּךְ הַצּוּר היינו שורש הנהגת הדין לַעֲשׂוֹת פָּעֳלוֹ שֶׁל תָּמִים.היינו שהגבורה שהיא משורש הדין ואין בה מים, היא עצמה נהפכה לחסד להוציא פעלו - פעולתו למים - אוה"ח. גבורה דזעיר שהיא אותה הוי"ה שבהכאה נתהפכה ונעשית חסד - מקד"מ. וּמִיהוּ הַתָּמִים?שעליו נאמר שהצור נתהפך להוציא פעלו של תמים - הוא אַבְרָהָם, שֶׁכָּתוּב בּוֹ ׳הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים׳ שהיה בקומת תמים לרום מעלתו מצד החסד בנבראים (בראשית יז, א). וְזֶהוּשאמר הכתוב ׳הַהֹפְכִי הַצּוּר אֲגַם מָיִם׳היינו שבאותה שעה, ההנהגה הגבוהה היתה שהדין עצמו נהפך לחסד, והדבר בא לידי ביטוי בהוצאת המים, (תהלים קיד, ח) - וּמַשְׁמָע ׳תָּמִים פָּעֳלוֹ׳, וְזֶה אַבְרָהָם. שהוא מרכבה לחסד.
בלשון הזוהר
רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, ׳הַצּוּר תָמִים פָּעֳלוֹ׳ (דברים לב, ד) - מַאי מַשְׁמַע ׳הַצּוּר תָמִים פָּעֳלוֹ׳. דְּאִתְהַפָּךְ צוּר, לְמֶעְבַּד פָּעֳלוֹ דְּתָמִים. וּמַאי אִיהוּ. אַבְרָהָם, דִּכְתִּיב בֵּיהּ ׳הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים׳ (בראשית יז, א). וְדָא הוּא ׳הַהֹפְכִי הַצּוּר אֲגַם מָיִם׳ - וּמַשְׁמַע ׳תָמִים פָּעֳלוֹ׳, וְדָא אַבְרָהָם.
מי מריבה - הצור לא שב לתמים בעוון ישראל
בְּשָׁעָה זוֹכשצמאו ישראל למים בחורב חָזַר הַצּוּר לְתָמִים.אבל בְּשָׁעָה שְׁנִיָּהבמי מריבה, אַחֶרֶת, כְּשֶׁרָצָה (כשנענש) מֹשֶׁה לְהוֹצִיא מַיִם בַּצּוּר הַזֶּה,לא הצליח לעשות כן, גלל בַּחֲטָאֵי יִשְׂרָאֵל, לֹא חָזַר הנהגת הצור להיות היות בהנהגת לְתָמִים כְּמוֹ שהדין עצמו פעל חסד. בַּהַתְחָלָה. בְּאוֹתוֹ זְמַןבמי מריבה הִתְרַעֵם מֹשֶׁה וְאָמַר, ׳צוּר יְלָדְךְ תֶּשִׁי׳. כְּלוֹמַר, הֶחֱלַשְׁתָּ אוֹתוֹאת הנהגת ה'צור' המשתלשלת מן הבינה מִמַּה שֶּׁהָיָה בַּתְּחִלָּה, שהיה יכול להתהפך לחסד, שֶׁבִּשְׁבִילְךְ לֹא נִמְצָא עַכְשָׁו תָּמִים,מצד הנהגת חסד, וְנַעֲשֶׂה (בּוֹ) דִּין, מַה שֶּׁלֹּא הָיָה בִּימֵי ׳יְלָדְךְ׳, כְּלוֹמַרבימי עֲלוּמֶיךְ. בימי נעוריך שאז נתהפך הצור לחסד, אבל עתה מחמת העוונות גרמת שלא היה בו הכח להפוך עצמו לחסד, ומשה רבנו נכנס בכל זאת להפכה ע"י שהיכה את הסלע וע"ז נענש שיצא מזה חילול ה' - רמ"ק. ובזה נתבאר עומק הכתוב צור 'ילדך' היינו בימים שהיית 'בילדותך' אז היית בקומה שהיית מונהג אפי' על ידי ה'צור' שאם היה צריך הוא עצמו היה נהפך לחסד. אבל עכשיו מחמת עוונתיך - 'תשי' - ואין הדין יכול להיהפך לחסד.
בלשון הזוהר
בְּשַׁעֲתָא דָּא, אִתְהַדַּר הַצּוּר, תָמִים. בְּשַׁעֲתָא אַחֲרָא תִּנְיָינָא, כַּד (אתענש) בָּעָא מֹשֶׁה לְאַפָּקָא מַיָּא בְּהַאי צוּר, בְּחוֹבַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל, לָא אִתְהַדַּר תָמִים, כְּקַדְמִיתָא. בֵּיהּ זִמְנָא, אִתְרָעַם מֹשֶׁה וְאָמַר, ׳צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי׳. כְּלוֹמַר, חַלָּשְׁת לֵיהּ מִמַּה דְּהֲוָה בְּקַדְמִיתָא, דִּבְגִינָךְ לָא אִשְׁתְּכַח תָּמִים הַשְׁתָּא, וְאִתְעָבִיד (ביה) דִּינָא, מַה דְּלָא הֲוָה בְּיוֹמֵי ׳יְלָדְךָ׳, כְּלוֹמַר עוּלֵימָךְ.
׳היש ה' בקרבנו אם אין׳
בין עתיק לזעיר אנפין, וענשם על הפירוד
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.