עין רעה וצרעת
כל עוונותיה נמצאו בבלעם הרשע
הפלשתי בן ערפה - עין דוד הרעה מולידה צרעת
אָמַר רַבִּי אַבָּא, דָּבָר זֶה לֹא הִתְיַשֵּׁב, וְצָרִיךְ לְעַיֵּן בּוֹ. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, כָּךְ הוּא בְּוַדַּאי, פְּלִשְׁתִּי זֶה קָרוֹב לְיִחוּסוֹ שֶׁל דָּוִד הָיָה, וּבֶן עָרְפָּה הָיָה, וְהַיְנוּ מַה שֶּׁכָּתוּב ׳מִמַּעַרְכוֹת פְּלִשְׁתִּים׳ (שמואל א יז). אַל תִּקְרֵי מִמַּעַרְכוֹת, אֶלָּא מִמְּעָרוֹת פְּלִשְׁתִּים, שֶׁשָּׂמוּ אֶת אִמּוֹ כַּמְּעָרָה הַזּוֹ. וְכֵיוָן שֶׁכָּתוּב ׳וַיְקַלֵּל הַפְּלִשְׁתִּי אֶת דָּוִד בֵּאלֹהָיו׳ (שמואל א יז, מג) - הִסְתַּכֵּל בּוֹ דָּוִד בְּעַיִן רָעָה. וּבְכָל מָקוֹם שֶׁהָיָה מִסְתַּכֵּל בְּעַיִן רָעָה, כָּל מִינֵי צָרַעַת נִמְשְׁכוּ מֵעֵינֵי דָוִד. וְכָךְ הָיָה בְּיוֹאָב, כֵּיוָן שֶׁהִסְתַּכֵּל בּוֹ בְּדָוִד בְּעַיִן רָעָה, מַה כָּתוּב? ׳וְלֹא יִכָּרֵת מִבֵּית יוֹאָב זָב וּמְצֹרָע וְגוֹ'׳ (שם ב, ג).
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי אַבָּא, מִלָּה דָּא לָא אִתְיַישְׁבָא, וְאִצְטְרִיךְ לְעַיְּינָא בֵּיהּ. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, הָכִי הוּא וַדַּאי, פְּלִשְׁתִּי דָּא קָרִיב לְיִיחוּסָא דְּדָוִד הֲוָה, וּבְרָהּ דְּעָרְפָּה הֲוָה, וְהַיְינוּ דִּכְתִּיב, ׳מִמַעַרְכוֹת פְּלִשְׁתִּים. אַל תִּקְרֵי מִמַעַרְכוֹת, אֶלָּא מִמְּעָרוֹת פְּלִשְׁתִּים, דְּשַׁוְיוּהָ לְאִמֵּיהּ כִּמְעַרְתָּא דָּא׳ (שמואל א יז). וְכֵיוָן דִּכְתִּיב, ׳וַיְקַלֵּל הַפְּלִשְׁתִּי אֶת דָּוִד בֵּאלֹהָיו אִסְתָּכַּל בֵּיהּ דָּוִד בְּעֵינָא בִּישָׁא׳ (שמואל א יז, מג). וּבְכָל אֲתָר דְּהֲוָה מִסְתַּכֵּל בְּעֵינָא בִּישָׁא, כָּל זִינֵי צָרַעַת אִתְמַשְּׁכָן מְעֵינֵיהּ דְּדָוִד. וְהָכִי הֲוָה בְּיוֹאָב, כֵּיוָן דְּאִסְתָּכַּל בֵּיהּ דָּוִד בְּעֵינָא בִּישָׁא, מַה כְּתִיב, ׳וְלֹא יִכָּרֵת מִבֵּית יוֹאָב זָב וּמְצוֹרָע וְגוֹ'׳ (שמואל ב ג, כט).
האבן והצרעת שנשתקעו כאחת במצח הפלשתי
וְכָאן בַּפְּלִשְׁתִּי הַזֶּה, כֵּיוָן שֶׁקִּלֵּל אֶת הַשֵּׁם, הִסְתַּכֵּל בּוֹ בְּעַיִן רָעָה, וְרָאָה שֶׁהִצְטָרַע בְּמִצְחוֹ. מִיָּד - וַתִּטְבַּע הָאֶבֶן בְּמִצְחוֹ, וְדָבְקָה הַצָּרַעַת בְּמִצְחוֹ. וְהַכֹּל הָיָה, הִשְׁתַּקְּעָה עַיִן רָעָה שֶׁל צָרַעַת בְּמִצְחוֹ, וְהִשְׁתַּקְּעָה אֶבֶן מַמָּשׁ בִּמִצְחוֹ, וַדַּאי מְצֹרָע הָיָה.
בלשון הזוהר
וְהָכָא בְּפְּלִשְׁתִּי דָּא, כֵּיוָן שֶׁקִּלֵל אֶת הַשֵׁם, אִסְתָּכַּל בֵּיהּ בְּעֵינָא בִּישָׁא, וְחָמָא בְּמִצְחֵיהּ דְּאִצְטְרַע. מִיַּד ׳וַתִּטְבַּע הָאֶבֶן בְּמִצְחוֹ׳ (שמואל א יז, מט), וְאִתְדַּבְּקַת הַצָרַעַת בְּמִצְחוֹ. וְכֹלָּא הֲוָה אִשְׁתָּקָעַת עֵינָא בִּישָׁא דְּצָרַעַת בְּמִצְחוֹ, וְאִשְׁתְּקָעַת אַבְנָא מַמָּשׁ בְּמִצְחוֹ, וַדַּאי מְצוֹרָע הֲוָה.
עין דוד המרוקמת בכל הגוונים - אהבה ליראים
בִּלְעָם הָרָשָׁע עֵינוֹ הָיְתָה בְּהִפּוּךְ מֵעֵין דָּוִד. עֵין דָּוִד הָיְתָה מְרֻקֶּמֶת מִכָּל מִינֵי גְוָנִים. לֹא הָיְתָה עַיִן בָּעוֹלָם יָפָה לְמַרְאֶה כְּעֵין דָּוִד. כָּל גּוֹנֵי הָעוֹלָם נוֹצְצִים בָּהּ, וְהַכֹּל בְּאַהֲבָה לְמִי שֶׁיְּרֵא חֵטְא, שֶׁכָּתוּב ׳יְרֵאֶיךְ יִרְאוּנִי וְיִשְׂמָחוּ׳ (תהלים קיט, עד), שְׂמֵחִים כְּשֶׁרוֹאִים ׳אוֹתִי וְכָל׳ (תהלים קיט, עד) אוֹתָם רְשָׁעִים פּוֹחֲדִים מִפָּנָיו. אֲבָל עֵינוֹ שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע, עַיִן רָעָה בַּכֹּל. בְּכָל מָקוֹם שֶׁהָיָה מִסְתַּכֵּל, כְּשַׁלְהֶבֶת שׂוֹרֵף אוֹתוֹ. שֶׁהֲרֵי אֵין עַיִן רָעָה בָּעוֹלָם כְּעֵין אוֹתוֹ רָשָׁע, שֶׁהִיא בְּהִפּוּךְ מֵעֵינוּ שֶׁל דָּוִד.
בלשון הזוהר
רָשָׁע חַיָּיבָא דְּבִלְעָם, עֵינָא דִּילֵיהּ, הֲוָה בְּהִפּוּכָא מֵעֵינָא דְּדָוִד עֵינָא דְּדָוִד הֲוָה מְרֻקָּמָא מִכָּל זִינֵי גַּוְונִין, לָא הֲוָה עֵינָא בְּעָלְמָא שַׁפִּירָא לְמֵחזֵי, כְּעֵינָא דְּדָוִד. כָּל גַּוְונִין דְּעָלְמָא מְנַצְצָן בֵּיהּ, וְכֹלָּא בִּרְחִימוּ לְמַאן דְּדָחִיל חַטָאָה, דִּכְתִּיב, ׳יְרֵאֶיךָ יִרְאוּנִי וְיִשְׂמָחוּ׳ (תהילים קיט, עד). חַדָּאן כַּד חָמָאן לִי - וְכָל אִינּוּן חַיָּיבִין דַּחֲלִין מִקַמֵיהּ. אֲבָל עֵינוֹי דְּבִלְעָם חַיָּיבָא, עֵינָא בִּישָׁא בְּכֹלָּא, בְּכָל אֲתָר דְּהֲוָה מִסְתַּכָּל, כְּשַׁלְהוֹבָא שָׁצֵי לֵיהּ. דְּהָא לֵית עֵינָא בִּישָׁא בְּעָלְמָא, כְּעֵינָא דְּהַהוּא רָשָׁע, דְּאִיהוּ בְּהִפּוּכָא מְעֵינוֹי דְּדָוִד.
צרעת על גילוי עריות ועל הגניבה - כילוי עצים ואבנים
עֵל גִּלּוּי עֲרָיוֹת - שֶׁכָּתוּב ׳וְשִׂפַּח ה' קָדְקֹד בְּנוֹת צִיּוֹן׳ (ישעיה ג, יז), וְכָתוּב ׳וְלַשְׂאֵת וְלַסַּפַּחַת׳ (ויקרא יד, נו). עַל הַגְּנֵבָה - שֶׁכָּתוּב ׳הוֹצֵאתִיהָ נְאֻם ה' צְבָאוֹת וּבָאָה אֶל בֵּית הַגַּנָּב וְגוֹ׳ (זכריה ה, ד) ' - ׳וְכִלַּתּוּ וְאֶת עֵצָיו וְאֶת אֲבָנָיו׳ - מַהוּ הַדָּבָר שֶׁמְּכַלֶּה עֵצִים וַאֲבָנִים? זוֹ צָרַעַת, שֶׁכָּתוּב ׳וְנָתַץ אֶת הַבַּיִת אֶת אֲבָנָיו וְאֶת עֵצָיו׳ (ויקרא יד, מה).
בלשון הזוהר
עַל גִּלוּי עֲרָיוֹת, דִּכְתִּיב, ׳וְשִׂפַּח יהו"ה קָדְקוֹד בְּנוֹת צִיּוֹן׳ (ישעיהו ג, טז). וּכְתִיב ׳וְלַשְׂאֵת וְלַסַּפַּחַת׳ (ויקרא יד, נו). עַל הַגְּנֵבָה, דִּכְתִּיב, ׳הוֹצֵאתִיהָ נְאֻם יהו"ה צְבָאוֹת וּבָאָה אֶל בֵּית הַגַּנָּב וְגוֹ'׳ (זכריה ה, ד) ׳וְכִלַּתּוּ וְאֶת עֵצָיו וְאֶת אֲבָנָיו׳ - מַאן הוּא מִלָּה דִּמְכַלֶּה עֵצִים וַאֲבָנִים. דָּא צָרַעַת, דִּכְתִּיב, ׳וְנָתַץ אֶת הַבַּיִת אֶת אֲבָנָיו וְאֶת עֵצָיו׳ (ויקרא יד, מה).
לשון הרע ועדות שקר - צרעת ושילוח מן המחנה
עֵל לָשׁוֹן הָרָע - שֶׁכָּתוּב ׳וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה וְגוֹ'׳ (במדבר יב, א) - וְכָתוּב (שם) ׳וַיִּפֶן אַהֲרֹן אֶל מִרְיָם וְהִנֵּה מְצֹרָעַת׳ - עַל עֵדוּת שֶׁקֶר - מִשּׁוּם שֶׁהֵעִידוּ עֵדוּת שֶׁקֶר ׳וְאָמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךְ יִשְׂרָאֵל׳ (שמות לב, ד), בְּקוֹל חָזָק, שֶׁכָּתוּב (שם) ׳קוֹל מִלְחָמָה בַּמַּחֲנֶה׳. בִּגְלַל זֶה, ׳וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה כָּל צָרוּעַ וְכָל זָב וְגוֹ'׳ (במדבר ה, ב).
בלשון הזוהר
עַל לָשׁוֹן הָרָע, דִּכְתִּיב, ׳וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה וְגוֹ'׳ (במדבר יב, א), וּכְתִיב ׳וַיִּפֶן אַהֲרֹן אֶל מִרְיָם וְהִנֵּה מְצוֹרָעַת׳ (במדבר יב, י). עַל עֵדוּת שֶׁקֶר, בְּגִין דְּסָהִידוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁקֶר, ׳וְאָמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל׳ (שמות לב, ד), ׳בְּקַל תַּקִּיף׳, דִּכְתִּיב ׳קוֹל מִלְחָמָה בַּמַּחֲנֶה׳ (שמות לב, יז). בְּגִין דָּא, ׳וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה כָּל צָרוּעַ וְכָל זָב וְגוֹ'׳ (במדבר ה, ב).
מקלקלי דין, פורצי תחום ומשלחי מדנים - וכולם בבלעם
עַל דַּיָּן שֶׁמְּקַלְקֵל דִּין - שֶׁכָּתוּב ׳כֶּאֱכֹל קַשׁ לְשׁוֹן אֵשׁ וַחֲשַׁשׁ וְגוֹ׳ (ישעיה ה, כד) ' - ׳וּפִרְחָם כָּאָבָק יַעֲלֶה וְגוֹ'׳. מָה הַטַּעַם? ׳כִּי מָאֲסוּ אֵת תּוֹרַת ה' צְבָאוֹת׳ - וְאֵין פִּרְחָם אֶלָּא צָרַעַת, שֶׁכָּתוּב ׳וְאִם פָּרוֹחַ תִּפְרַח הַצָּרַעַת׳ (ויקרא יג, יב) - עַל שֶׁנִּכְנָס בִּתְחוּם חֲבֵרוֹ מִנַּיִן? מֵעֻזִּיָּהוּ, שֶׁנִּכְנַס בִּתְחוּם הַכְּהֻנָּה, שֶׁכָּתוּב ׳וְהַצָּרַעַת זָרְחָה בְמִצְחוֹ׳. וְעַל הַמְשַׁלֵּחַ מְדָנִים בֵּין אַחִים - שֶׁכָּתוּב ׳וַיְנַגַּע ה' אֶת פַּרְעֹה׳ (בראשית יב, יז) - שֶׁהוּא שָׁלַח מְדָנִים בֵּין אַבְרָהָם וְשָׂרָה. וְעַל עַיִן הָרָע, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר. וְכֻלָּם הָיוּ בְּאוֹתוֹ בִּלְעָם הָרָשָׁע.
בלשון הזוהר
עַל דַּיָּין דִּמְקַלְקֵל דִּינָא, דִּכְתִּיב, ׳כֶּאֱכוֹל קַשׁ לְשׁוֹן אֵשׁ וַחֲשַׁשׁ וְגוֹ'׳ (ישעיהו ה, כד) ׳וּפִרְחָם כָּאָבָק יַעֲלֶה וְגוֹ'׳, מַאי טַעֲמָא. ׳כִּי מָאֲסוּ אֵת תּוֹרַת יהו"ה צְבָאוֹת׳. וְאֵין פִּרְחָם, אֶלָּא צָרַעַת, דִּכְתִּיב, ׳וְאִם פָּרוֹחַ תִּפְרַח הַצָּרַעַת׳ (ויקרא יג, יב) - עַל דְּעָאל בִּתְחוּמָא דְּחַבְרֵיהּ מִנַּיִן. מֵעוּזִיָּהוּ, דְּעָאל בִּתְחוּמָא דִּכְהוּנָה, דִּכְתִּיב, ׳וְהַצָּרַעַת זָרְחָה בְמִצְחוֹ׳ (דברי הימים ב כו, יט). וְעַל דִּמְשַׁלֵּחַ מְדָנִים בֵּין אַחִים. דִּכְתִּיב, ׳וַיְנַגַּע יהו"ה אֶת פַּרְעֹה׳ (בראשית יב, יז) - דְּאִיהוּ שָׁלַּח מְדָנִים בֵּין אַבְרָהָם וְשָׂרָה. וְעַל עֵינָא בִּישָׁא, כְּמָה דְּאִתְּמַר. וְכֻלְּהוּ הֲווֹ בֵּיהּ בְּהַהוּא רָשָׁע דְּבִלְעָם.
׳על הנהר׳ - נתינת עין רעה בנהר העומד על ישראל
בֹּא וּרְאֵה מַה כָּתוּב, ׳פְּתוֹרָה אֲשֶׁר עַל הַנָּהָר׳ (במדבר כב, ה) - מַה זֶּה עַל הַנָּהָר? שֶׁנָּתַן עַיִן הָרָע עַל אוֹתוֹ נָהָר שֶׁעוֹמֵד עַל יִשְׂרָאֵל, שֶׁכָּתוּב ׳הִנְנִי נֹטֶה אֵלֶיהָ כְּנָהָר שָׁלוֹם׳ (ישעיה סו, יב) - וְהוּא בָּא בְּאוֹתוֹ שֻׁלְחָן וְהִתְגָּרָה בָהֶם.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, מַה כְּתִיב, ׳פְּתוֹרָה אֲשֶׁר עַל הַנָּהָר׳ (במדבר כב, ה) - מַאי עַל הַנָּהָר. דְּיָהַב עֵינָא בִּישָׁא, עַל הַהוּא נָהָר, דְּקַיְּימָא בְּהוּ בְּיִשְׂרָאֵל. דִּכְתִּיב, ׳הִנְנִי נוֹטֶה אֵלֶיהָ כְּנָהָר שָׁלוֹם׳ (ישעיהו סו, יב) - וְהוּא אָתָא בְּהַהוּא פְּתוֹרָא, וְאִגְרֵי בְּהוּ.
עריות, עדות שקר וקלקול הדין - כולם בבלעם מן הכתובים
הֵן הֵנָּה הָיוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. אָמַר רַבִּי אַבָּא, כָּל הַדְּבָרִים הַלָּלוּאותם י"א מיני פחיתויות ומדרגות קלקול שהזוה"ק מונה קודם לכן כסיבה לצרעת, כולם הָיוּ בְּוַדַּאי בְּבִלְעָם. אֲבָל גִּלּוּי עֲרָיוֹת מִנַּיִן?שגילוי עריות אינו רק עוד מדרגת קלקול אלא שורש עיקרי של קלקול, ומשיב: שֶׁכָּתוּב ׳הֵן הֵנָּה הָיוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל בִּדְבַר בִּלְעָם ע"פ עצתו להחטיא את ישראל בעריות לִמְסָר מַעַל בַּה ' וְגוֹ'׳שעל ידי כך יחטאו ישראל בפעור (במדבר לא, טז). הֲרֵי כָּאןרמוז ב' שורשי הקלקול שהיה בעצתו, עֲבוֹדָה זָרָהדפעור וְגִלּוּי עֲרָיוֹת.דבנות מדין. והמקור לכך שהיתה בו הפחיתות של עֵדוּת שֶׁקֶרהרי - שֶׁכָּתוּב ׳וְיֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹןויש להקשות הלא אף׳ (במדבר כד, טז) - וְדַעַת בְּהֶמְתּוֹ לֹא הָיָה יוֹדֵעַ.שלא ידע מדוע נטתה מן הדרך, ובהכרח הוא שאף שמצד כליו להיות יודע דעת עליון אך בפועל מחמת פחיתותו אף דעת בהמתו לא ידע, וממילא עדותו על דבר ה' היא עדות שקר. וקלקול נוסף שהיה בו פחיתות מוסרית של דיין ש קִלְקֵל אֶת הַדִּיןשהוא אחד מן הי"א הפחיתויות שבשליטת הס"א - עיוות הדין], והמקור לכך הוא ממה - שֶׁכָּתוּב לְךְ אִיעָצְךְ.ומה טעם יש לעצה אם לא מצד שֶׁהֲרֵי בְּדִין עוֹמֵד, שבערכאות מואב היו בלק ושריו והיה להם לדון לזכות [- אוה"ח], וְנָתַן עֵצָה רָעָה לְהַזִּיק, וְסָטָה מֵהַדִּין, וְיָּעַץ רָעוֹת עֲלֵיהֶם.לדונם לחובה
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי אַבָּא, כָּל הָנֵי מִלִּין הֲווֹ וַדַּאי בְּבִלְעָם. אֲבָל גִּלוּי עֲרָיוֹת מִנַּיִן, דִּכְתִּיב, ׳הֵן הֵנָּה הָיוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל בִּדְבַר בִּלְעָם לִמְסָר מַעַל בַּיהו"ה וְגוֹ'׳ (במדבר לא, טז). הָא הָכָא עֲבוֹדָה זָרָה וּגְלוּי עֲרָיוֹת. סַהֲדוּתָא דְּשִׁקְרָא, דִּכְתִּיב ׳וְיֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן וְדַעַת בְּהֶמְתּוֹ לָא הֲוָה יָדַע׳. קִלְקֵל יַת דִּינָא, דִּכְתִּיב ׳לְךָ אִיעָצְךָ׳. דְּהָא בְּדִינָא קַיְּימָא, וְיָהַב עֵיטָא בִּישָׁא לְאַבְאָשָׁא, וְסָטֵי מִן דִּינָא, וְאַמְלִיךְ בִּישִׁין עָלַיְיהוּ.
משלח מדנים בין ישראל לאביהם - ובני עמו הדבקים בו
נִכְנַס בִּתְחוּם שֶׁלֹּא שֶׁלּוֹ, שֶׁכָּתוּב ׳וָאַעַל פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ׳ (במדבר כג, ד) - וְכָתוּב ׳אֶת שִׁבְעַת הַמִּזְבְּחֹת עָרַכְתִּי׳ - מְשַׁלֵּחַ מְדָנִים בֵּין אַחִים, ׳בֵּין יִשְׂרָאֵל׳ לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם. לָשׁוֹן הָרָע לֹא הָיָה בָּעוֹלָם כְּמוֹתוֹ. קִלְלַל הַשֵּׁם, שֶׁכָּתוּב ׳וְאָנֹכִי אִקָּרֶה כֹּה׳ (במדבר כג, טו). וְכֻלָּם הָיוּ בוֹ. עַיִן רָעָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר. וְהַכֹּל עַל אוֹתוֹ נָהָר שֶׁל יִשְׂרָאֵל נָתַן עֵינוֹ לְהִתְגָּרוֹת בּוֹ. ׳אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹ׳, וְכִי לֹא יָדַעְנוּ שֶׁהִיא ׳אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹ׳? אֶלָּא סוֹד זֶה שֶׁכָּל ׳בְּנֵי עַמּוֹ׳ מִתְדַּבְּקִים בּוֹ, וַהֲרֵי נִתְבָּאֵר.
בלשון הזוהר
עָאל בִּתְחוּמָא דְּלָאו דִּילֵיהּ, דִּכְתִּיב ׳וָאַעַל פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ׳ (במדבר כג, ד), וּכְתִיב ׳אֶת שִׁבְעַת הַמִּזְבְּחוֹת עָרַכְתִּי׳. מְשַׁלֵּחַ מְדָנִים בֵּין אַחִים, ׳בֵּין יִשְׂרָאֵל׳ לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם. לָשׁוֹן הָרָע, לָא הֲוָה בְּעָלְמָא כְּגִינֵיהּ. קִלְּלַת הַשֵּׁם, דִּכְתִּיב ׳וְאָנֹכִי אִקָּרֶה כֹּה׳. וְכֻלְּהוּ הֲווֹ בֵּיהּ. עֵינָא בִּישָׁא כְּמָה דְּאִתְמַר. וְכֹלָּא עַל הַהוּא נָהָר דְּיִשְׂרָאֵל, יָהַב עֵינוֹי לְאִתְגָּרָא בֵּיהּ. ׳אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹ׳, וְכִי לָא יְדַעְנָא דְּאֶרֶץ ׳בְּנֵי עַמוֹ׳ הִיא. אֶלָּא רָזָא דָּא, דְּכָל ׳בְּנֵי עַמּוֹ׳ מִתְדַּבְּקָן בֵּיהּ וְהָא אִתְּמַר. (חסר, ועיין בסוף הספר סימן יו"ד)
׳וירא בלק בן צפור׳
ראייתו של בלק וכוחו של בלעם בלילה
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.