ממלכת הזוהר · לטעום מן הזוהרפיסקה 1 מתוך 7לשער המעיינים
גודל
רקע
גופן
התחלת מאמצע המאמר · לקריאה מתחילתו ↑
זוהר, פרשת בהעלותך · מאמר 22

׳ויהי בנסע הארון׳

זוהר ח"ג, פרשת בהעלותך, דף קנה.
כ-6 דקות קריאה
על מה המאמר

נ ההפוכה ופני השכינה לישראל

׳ויהי בנסע הארון׳ - נ המנוזרת לאחור בשני מקומות

׳וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה וְגוֹ'׳מבואר בחז"ל (שבת קטו: כי פרשה זו עשה לה הקב"ה סימניות לפניה ולאחריה, לומר שאין זו מקומה, ונכתבה כאן, להפסיק בין פורענות ראשונה [ויסעו מהר ה'] לפורענות שניה [ויהי העם כמתאוננים] (במדבר י, לה). רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, כָּאן יֵשׁ לְהִסְתַּכֵּל, להתבונן בטעם הדבר מה המשמעות של נ' שֶׁהִיא (מנזרת) מְחַזֶּרֶתראשה לְאָחוֹר, ציור*] ב. ועוד יש לשאול מדוע כָּאןנעשה הדבר בִּשְׁנֵי מְקוֹמוֹת, לָמָּה? גם קודם פרשת ויהי בנסוע הארון וגם לאחריה וְאִם תֹּאמַרמדוע נבחרה דווקא נ' כְּפוּפָה,ולא ן' פשוטה הֲרֵי יָדוּעַש נ' כְּפוּפָה מורה על כך שהיא משורש היא מלכות. ולעומת זאת ה נוּקְבָּא. נ' פְּשׁוּטָה,מורה כְּלָלבכל מקום שֶׁלחיבור בין זָכָר [היינו התפארת עם המלכות וכמו שיתבאר] וְנוּקְבָּא. וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ בְּמָקוֹם זֶה, בסיבת נ' כפוכה כי כאשר הארון בגלות ונוסע ממקום למקום, אין המלכות יושבת במקומה בייחוד עם הז"א, ומשום כך היא כפופה, אבל נותר להבין ב' הקושיות א. טעם שמסבת ראשה לאחור, ב' מדוע נעשה הדבר גם לפני פרשת ׳וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן׳ ושוב - לָמָּה חָזַר לְאַחַר כָּךְלאחור כְּמוֹ זֶה?נ הפוכה *]

בלשון הזוהר

׳וַיְהִי בִּנְסוֹעַ הָאָרוֹן וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה וְגוֹ'׳ (במדבר י, לה). רִבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, הָכָא אִית לְאִסְתַּכְּלָא, נ' דְּאִיהִי (ס"א מנוזרא) מְחַזְרָא לַאֲחוֹרָא הָכָא בִּתְרֵי דּוּכְתֵּי, אֲמַאי. וְאִי תֵּימָא נ' כְּפוּפָה, הָא יְדִיעָה נ' כְּפוּפָה נוּקְבָּא. נ' פְּשׁוּטָה, כְּלָלָא דִּדְכַר וְנוּקְבָּא. וְהָא אוֹקִימְנָא בַּאֲתָר דָּא, ׳וַיְהִי בִּנְסוֹעַ הָאָרוֹן׳. אֲמַאי אִתְהַדָּר לְבָתַר כְּגַוְונָא דָּא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

חסרון נ׳ באשרי מפני הגלות- והחזרת פנים לישראל

בֹּא רְאֵה,עומק הענין בזה לפי שהנ' הוא סימן נפילה בגלות, וראייה לזה כי משום כך נ' בְּאַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךְ לֹא נֶאֶמְרָה, אף שכל הפסוקים שם לפי סדר א' ב', מִשּׁוּם שֶׁהִיא בַּגָּלוּת, וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ הַחֲבֵרִים, (בברכות ד:) טעם מפני שהפסוק שמתחיל בנ' שֶׁכָּתוּב ׳נָפְלָה לֹא תוֹסִיף קוּם בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל וְגוֹ'׳כעת מפרש ענין החזרת הנו"ן ראשה לאחור (עמוס ה, ב). אֶלָּא מַה כָּתוּב לְמַעְלָה? וַאֲרוֹן בְּרִית ה' נֹסֵעַ לִפְנֵיהֶם דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לָתוּר לָהֶם מְנוּחָה - כֵּיוָן שֶׁהָיָה נוֹסֵעַ הָאָרוֹן, שהוא מצד יסוד הברית נוּ"ןשהיא כנגד המלכות נוֹסַעַת עָלָיו ומשום כך כשאין המלכות במנוחה שלמה, (עִמּוֹ), וַהֲרֵי הַשְּׁכִינָה יוֹשֶׁבֶת עַל גַּבֵּי הָאָרוֹן.. בֹּא רְאֵה חֲבִיבוּת הקב"ה לְגַבֵּי יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֲרֵי אַף עַל גַּב שֶׁהֵם סוֹטִים מִדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר, הקב"ה לֹא רוֹצֶה לְעָזְבָם, וּבְכָל זְמַן מַחֲזִיר פָּנָיו לְמוּלָם, המלכות כופפת קומתה ומחזרת אורותיה לאחור כדי שלא ינקו החיצונים ממנה שֶׁאִם לֹא כָּךְ, לֹא יַעַמְדוּ בָעוֹלָם. מסיבת יניקת החיצונים וא"כ כ"ש כשאינם נוטים מיראתו שראוי שתהי' השכינה לעולם פונוה אליהם.

בלשון הזוהר

תָּא חֲזֵי, נ בְּאַשְׁרֵי יוֹשְבֵי בֵיתֶךָ לָא אִתְּמַר, בְּגִין דְּהִיא בְּגָלוּתָא. וְהָא אוּקְמוּהָ חַבְרַיָּיא דִּכְתִּיב, ׳נָפְלָה לֹא תוֹסִיף קוּם בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל וְגוֹ'׳ (עמוס ה, ב). אֶלָּא מַה כְּתִיב לְעֵילָּא, וַאֲרוֹן בְּרִית יהו"ה נוֹסֵעַ לִפְנֵיהֶם דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לָתוּר לָהֶם מְנוּחָה. כֵּיוָן דְּהֲוָה נָטִיל אֲרוֹנָא, נוּ"ן נָטִיל עָלֵיהּ (נ"א עמיה), וְהָא שְׁכִינְתָּא עַל גַּבֵּי אֲרוֹנָא יְתִיב. תָּא חֲזֵי, חֲבִיבוּתָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְגַבַּיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל, דְּהָא אַף עַל גַּב דְּאִינּוּן סָטָאן מֵאֹרַח מֵישָׁר, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָא בָּעֵי לְשַׁבְקָא לוֹן, וּבְכָל זִמְנָא אַהְדָּר אַנְפּוֹי לָקֳבְלַיְיהוּ, דְּאִי לָאו הָכִי לָא יְקוּמוּן בְּעָלְמָא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

נ׳ הנוסעת עם הארון- פניה לישראל כעופר האילים

בֹּא רְאֵה, הָאָרוֹן שהוא סוד יסוד דאבא הָיָה נוֹסֵעַ לִפְנֵיהֶם דֶּרֶךְ שְׁלֹשָׁה יָמִים, שרומז בזה על הסתלקות הג' רישין נ'היא השכינה הקדושה לֹא הָיְתָה נִפְרֶדֶת מִמֶּנּוּ, וְנוֹסַעַת עִמּוֹ.ולמרות התרחקותה במסעה, וּמִתּוֹךְ אַהֲבַת יִשְׂרָאֵל מַחֲזִיר פָּנָיוהנ' העומד כנגד השכינה וּמִסְתּוֹבֵב מִלְּגַבֵּי הָאָרוֹן,אל עבר ישאל ואחוריה לארון- ובהנהגה זו מרמזת כי גם בזמן הגלות היא מעלה מ"ן - שזהו ענין נסיעתה עם הארון. כְּמוֹ עֹפֶר הָאַיָּלִים, עופר שהוא בן האיילים כְּשֶׁהוּא הוֹלֵךְ, מַחֲזִיר פָּנָיו לַמָּקוֹם שֶׁמִּשָּׁם יָצָא.מפני קשרי אהבתו. וְעַל כֵּן בִּנְסֹעַ הָאָרֹן, נוּ"ן מְסוֹבֶבֶת פָּנִים לְמוּל יִשְׂרָאֵל, וְכִתְפֵי הַגּוּףשל הנ' היא השכינה הקדושה לְגַבֵּי הָאָרוֹן.מכתף אחוריו לארון, ופניו לישראל *. [רומז בזה שאין חיזורו שלם שהרי כתיפיו לצד הארון, אלא רק ראשו כדי להשגיח על בנ"י אפי' בזמן ריחוקם, ומשו"כ הנו"ן מחזר פניו לאחור ומש"כ הוקדם לפרשת ויהי בנסוע הארון].

בלשון הזוהר

תָּא חֲזֵי, אֲרוֹנָא הֲוָה נָטַל קַמַּיְיהוּ אֹרֵחַ תְּלָתָא יוֹמִין, נ לָא הֲוָה מִתְפְּרַשׁ מִנֵּיהּ, וְנָטִיל עִמֵּיהּ. וּמִגּוֹ רְחִימוּ דִּלְהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל, אַהְדָּר אַנְפּוֹי וְאִסְתְּחַר מִלְּגַבֵּי אֲרוֹנָא, כְּהַאי אַיָּילָא דְּעָזַלְתָּא, כַּד אִיהוּ אָזִיל, אַהְדָּר אַפּוֹי לַאֲתָר דְּנָפִיק. וְעַל דָּא בִּנְסוֹעַ הָאָרוֹן, נוּ"ן אַסְחַר אַנְפִּין לָקֳבְלַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל, וְכַתְפֵי גּוּפָא לְגַבֵּי אֲרוֹנָא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

׳קומה ה'׳ - חזרת פני נ לישראל בשעת הנסיעה

וְעַלומשום כָּךְ, כְּשֶׁהָאָרוֹן הָיָה נוֹסֵעַ, הרומז על ענין הסתלקות המוחין מֹשֶׁההיה ירא שגם השכינה ח"ו תסתלק ביחד עם הארון שהוא יסוד אבא המלובש בתוכה ולזה אָמַר קוּמָה ה',ו לֹא תַעֲזֹב אוֹתָם,אלא הַחֲזֵר פָּנִים אֵלֵינוּ, כדי שינוסו משנאיך מפניך מתוך פחדם וְאָזבאותוה שעה נוּ"ן חוֹזֶרֶת לְגַבֵּיהֶםומחזירה פניה אליהם כְּצוּרָה זוֹ, כְּמִי שֶׁמַּחֲזִיר פָּנָיו לְמִי שֶׁאוֹהֵב.וכדי להשיב על השאלה השניה מדוע יש ג"כ נון כפופה אחר הפרשה. ולזה ממשיך ר"א ואומר וּכְשֶׁהָיָה מַתְחִיל הָאָרוֹן (וְיִשְׂרָאֵל) לִשְׁרוֹת, ונחלש תוקף הגלות שכן המנוחה מתחלת, אָז הֶחֱזִירָה נוּ"ן פָּנֶיהָ מִיִּשְׂרָאֵל, כי בשעת החניה אין שום פחד מן החיצונים וְהָחְזְרָה לְגַבֵּי הָאָרוֹן, כדי להתייחד עם דודה וּבַכֹּל הָחֳזַר. חזרת הג"ר ויחוד הז"א עם המלכות

בלשון הזוהר

וְעַל דָּא כַּד אֲרוֹנָא הֲוָה נָטִיל, מֹשֶׁה אָמַר ׳קוּמָה יהו"ה׳, לָא תִּשְׁבּוֹק לוֹן, אַהְדָּר אַנְפָּךְ לְגַבָּן, כְּדֵין נוּ"ן אִתְהַדָּר לְגַבַּיְיהוּ כְּגַוְונָא דָּא כְּמַאן דִּמְהַדָּר אַנְפֵּיה לְמַאן דְּרָחִים. וְכַד הֲוָה שָׁארֵי אֲרוֹנָא (וישראל) לְמִשְׁרֵי, כְּדֵין אַהְדָּר נוּן אַנְפּוֹי מִיִשְׂרָאֵל, וְאִתְהַדָּר לְגַבֵּי אֲרוֹנָא, וּבְכֹלָּא אִתְהַדָּר.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

דחיית רבי שמעון - לא הוסבו הפנים מישראל כלל

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, אֶלְעָזָר, מה שאמרת שבשעת חנייתה היא מחזרת פניה לארון בְּוַדַּאי כָּךְ הוּא, אֲבָלקשה לומר כך, משום ש כָּאןאחר ובנחה יאמר דקאי על שעת חנייה לֹא הֶחֱזִיר פָּנָיו מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁאִם כָּךְ, צְרִיכָהגם ה נוּ"ןהאחרונה לְהִתְהַפֵּךְ מִגָּוֶן שֶׁל אַחֵר עֶלְיוֹן(שלמעלה), ולעמוד לצד הנו"ן הראשונה [ושניהם יחד קודם פרשת ויהי בנסוע] אלא ש (שֶׁלְּמַעְלָה), זֶההנון הראשון מְנֻזָּר לְאָחוֹר, פניו לישראל וְזֶההנון השניה הסמוכה לה בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לְגַבֵּי הָאָרוֹן והרי זה אינו כן, אלא כיון שנו"ן השני הוא אחר הפרשה א"כ מוכח שלא כדבריך.

בלשון הזוהר

אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, אֶלְעָזָר, בְּודַּאי הָכִי הוּא, אֲבָל הָכָא לָא אַהְדָּר אַנְפּוֹי מִיִשְׂרָאֵל, דְּאִי הָכִי בָּעֵי נוּן לְאִתְהַפְּכָא מִגַּוְונָא דְּאַחֲרָא עִלָּאָה (ס"א דלעילא), הַאי מְנוּזָר לַאֲחוֹרָא וְהַאי בְּאוֹרַח מֵישָׁר לְגַבֵּי אֲרוֹנָא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

׳שובה ה'׳ - פנים לישראל ולארון כאחד, עד כמתאוננים

אֶלָּא וַדַּאישהמלכות, הרמוזה בסוד נ', לעולם לֹא הֶחֱזִיר פָּנָיו מֵהֶם. ואף בשעת החניה וּמֶה עָשָׂההנ' בְּשָׁעָה שֶׁהָאָרוֹן הִתְחִיל לְהַשְׁרוֹת? כדי שיהיו פניה מכוונים גם כנגד ישראל וגם כנגד הארון אָמַר מֹשֶׁה שׁוּבָה ה', [דמשמע ששבה ממה שהיתה קודם] [שתפסיק מהארת החכמה ותשוב להארת החסדים דז"א, וְאָז שׁוֹרֶה הָאָרוֹן, וְהַשְּׁכִינָה עוֹמֶדֶת בְּצַד אַחֵר, בצד ימין שהוא חסדים לקבל ג"ר דחסדים שה"ס פנים מז"א, אז היו וְהַפָּנִים מוּל יִשְׂרָאֵל וּמוּל הָאָרוֹן. וא"כ החילוק היה לא בצורת הנון אלא רק במקום עמידת הנו"ן (וּמִשּׁוּם כָּךְ) וְאָז הַכֹּל נִכְלָל (לְתוֹכָהּ) לַכִּוּוּן, לָאָרוֹן וּלְיִשְׂרָאֵל. אֶלָּא שֶׁיִּשְׂרָאֵל גָּרְמוּ אַחַר כָּךְ,שהמלכות תחזיר אחוריה אליהם ומשום כך בתיבת מתאוננים שני נוני"ן רגילים שֶׁכָּתוּב ׳וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנֲנִים׳.ולפיכך כתוב "נון הפוכה" בין 'ויהי בנסוע' לבין פרשת 'ויהי העם כמתאוננים

בלשון הזוהר

אֶלָּא ודַּאי לָא אַהְדָּר אַנְפּוֹי מִנַּיְיהוּ. וּמָה עֲבִיד בְּשַׁעֲתָא דְּשָׁארִי אֲרוֹנָא לְמִשְׁרֵי. אָמַר מֹשֶׁה שׁוּבָה יהו"ה, כְּדֵין שָׁארֵי אֲרוֹנָא, וּשְׁכִינְתָּא קָאִים בְּסִטְרָא אַחֲרָא, וְאַנְפִּין לָקֳבְלַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל, וְלָקֳבְלֵיהּ דַּאֲרוֹנָא. (ובגין כך) וּכְדֵין כֹּלָּא כָּלִיל (לגווה) לְכַוְּונָא, לַאֲרוֹנָא, וּלְיִשְׂרָאֵל. אֶלָּא דְּיִשְׂרָאֵל גָּרְמוּ לְבָתַר, דִּכְתִּיב ׳וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאוֹנְנִים׳.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

הכרעת רבי שמעון כספרו של רב המנונא סבא

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר,מה ש אֲנִישהנו"ן השניה נתהפכה מן הראשונה להיות נו"ן רגילה לא מדעתי אמרתי אלא שֶׁאָמַרְתִּי מִסִּפְרוֹ שֶׁל רַב יֵיבָא סָבָא, שֶׁאָמַר שֶׁבֵּין מִצַּד זֶההחזירה הנ' פניה קודם פרשת ויהי בנסוע הארון וּבֵין מִצַּד זֶהאחר פרשת ויהי בנסוע חָזַר. אלא שהנ' השניה לא היו פניה כלפי הראשונה כזה *][ אָמַר לוֹ, רשב"י לר"א בנו נָאֶה אָמַר,שכך צריכה להיות הכתיבה של הנונין אֲבָל זֶה שֶׁאָמַרְנוּ, [שלא הפכה הנו"ן, אלא מקומה אבל עדיין צורתה הפוכה כמו הנו"ן הראשון * כזה ]] [ומה שהחזירה פניה לישראל אינו מטעם המנוחה אלא מצד מה שכתב אחריה ויהי העם כמתאוננים כָּךְ תִּמְצָא בְּסִפְרוֹ שֶׁל רַב הַמְנוּנָא סָבָא, כי גם הנ' השניה שאחר פרשת ויהי בנסוע היתה הפוכה וְכָךְ זֶה בְּוַדַּאי.שאף רב ייבא סבא התכוון לזה אלא שסתם דבריו. י. לה. קוּמָה יהו"ה

בלשון הזוהר

אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, אֲנָא דְּאַמָרָן מִסִּפְרָא דְּרַב יֵיבָא סָבָא, דְּאָמַר דְּבֵין בְּהַאי גִּיסָא, וּבֵין בְּהַאי גִּיסָא, אִתְהַדָּר. אָמַר לֵיהּ, שַׁפִּיר קָאָמַר, אֲבָל דָּא דַּאֲמֵינָא, הָכִי תִּשְׁכַּח בְּסִפְרָא דְּרַב הַמְנוּנָא סָבָא, וְהָכִי הוּא וַדַּאי.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו
המאמר הבא

׳והמן כזרע גד הוא׳

מקומו של המן ולובנו העליון

להמשיך לקרוא

הודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.

להצטרף לקבוצת הזוהר היומי

המייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.