׳לחם עני׳
סוד פגימת הלבנה פריעת הברית ומשמרת שה הפסח
מצה - דין קדוש הנאחז בשם כפי פגימת הלבנה
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, ׳מַצַּת׳ כָּתוּב, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳מַרְאֹת אֱלֹהִים׳ (יחזקאל א, א) - וְלָמָּה נִקְרְאוּ ׳מַצַּת׳? דִּין, דִּין קָדוֹשׁ, דִּין שֶׁנֶּאֱחָז בַּשֵּׁם הַקָדוֹשׁ, דִּין שֶׁלֹּא הָיָה קָשֶׁה כָּל אוֹתוֹ זְמַן בְּתוֹךְ יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֲרֵי הַלְּבָנָה עוֹמֶדֶת בִּפְגָם, וְעַל שֶׁעוֹמֶדֶת הַלְּבָנָה בִּפְגִימָתָהּ כָּתוּב ׳לֶחֶם עֹנִי׳ (דברים טז, ג).
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, ׳מַצַּת׳ כְּתִיב, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳מַרְאֹת אֱלהִים׳ (יחזקאל א, א) - וְלָמָּה אִתְקְרֵי ׳מַצַּת׳. דִּינָא, דִּינָא קַדִּישָׁא, דִּינָא דְּאִתְאַחֲדָא בִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, דִּינָא דְּלָא הֲוָה תַּקִּיפָא כָּל הַהוּא זִמְנָא בְּגַוַויְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל, דְּהָא קַיְּימָא סִיהֲרָא בִּפְגִימוּתָא, וְעַל דְּקַיְּימָא סִיהֲרָא בִּפְגִימוּתָא, ׳לֶחֶם עֹנִי׳ (דברים טז, ג) כְּתִיב.
טעם פגימת הלבנה - ישראל מהולים ולא נפרעו עד המרה
מָה הַטַּעַם עוֹמֶדֶת בִּפְגָם? מִשּׁוּם שֶׁלֹּא נִפְרְעוּ וְלֹא הִתְגַּלָּה אוֹת הַבְּרִית הַקָּדוֹשׁ. מְהוּלִים הָיוּ וְלֹא נִפְרְעוּ. מָתַי נִפְרְעוּ? בְּשָׁעָה שֶׁכָּתוּב ׳שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ׳ (שמות טו, כה) - וְאַף עַל גַּב שֶׁבֵּאַרְנוּ פָּסוּק זֶה בְּדָבָר אַחֵר - הַכֹּל הָיָה וְרָאוּי.
בלשון הזוהר
מַאי טַעְמָא קַיְּימָא בִּפְגִימוּתָא. בְּגִין דְּלָא אִתְפְּרָעוּ, וְלָא אִתְגַּלְיָא הַאי אָת קַדִּישָׁא. גְּזִירִין הֲווֹ וְלָא אִתְפְּרָעוּ. אֵימָתַי אִתְפְּרָעוּ. בְּשַׁעֲתָא דִּכְתִּיב, ׳שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ׳ (שמות טו, כה) - וְאַף עַל גַּב דְּאוֹקִימְנָא הַאי קְרָא בְּמִלָּה אַחֲרָא - כֹּלָּא הֲוָה וְיֵאוֹת.
בירור פריעת הברית - לחם מן השמים במקום מן הלבנה
וְאִם תֹּאמַר שֶׁנִּפְרְעוּ בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ - לֹא כָּךְ, אֶלָּא אוֹתָם שֶׁכָּתוּב ׳וְכָל הָעָם הַיִּלּוֹדִים בַּמִּדְבָּר בַּדֶּרֶךְ וְגוֹ'׳ (יהושע ה, ה). אַחַר שֶׁנִּפְרְעוּ, אָמַר הקב"ה, בַּהַתְחָלָה אֲכַלְתֶּם מַצּוֹת, כְּשֶׁעָמְדָה הַלְּבָנָה בִּפְגִימָתָהּ, וְנִקְרָא ׳לֶחֶם עֹנִי׳, מִכָּאן וָהָלְאָה לֶחֶם זֶה יִהְיֶה מִמָּקוֹם אַחֵר. מַה הוּא? שֶׁכָּתוּב ׳הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם׳ (שמות טז, ד) - לֹא מֵהַלְּבָנָה כְּמוֹ אוֹתוֹ זְמַן, אֶלָּא ׳מִן הַשָּׁמַיִם׳ מַמָּשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ׳וְיִתֵּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם׳ (בראשית כז, כח).
בלשון הזוהר
וְאִי תֵּימָא דְּבִימֵי יְהוֹשֻׁעַ אִתְפְּרָעוּ - לָאו הָכִי, אֶלָּא אִינּוּן דִּכְתִּיב, ׳וְכָל הָעָם הַיִּלּוֹדִים בַּמִּדְבָּר בַּדֶּרֶךְ וְגוֹ'׳ (יהושע ה, ה). בָּתַר דְּאִתְפְּרָעוּ, אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בְּקַדְמִיתָא אֲכַלְתּוּן מַצּוֹת, דְּקַיְּימָא סִיהֲרָא בִּפְגִימוּתָא, וְאִקְרֵי ׳לֶחֶם עֹנִי׳, מִכָּאן וּלְהָלְאָה הַאי לֶחֶם מֵאֲתָר אַחֲרָא לֶהֱוֵי. מַאי הוּא. דִּכְתִּיב, ׳הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם׳ (שמות טז, ד) - לָא מִן סִיהֲרָא כְּהַהוּא זִמְנָא, אֶלָּא ׳מִן הַשָּׁמָיִם׳ מַמָּשׁ, כְּמָה דִּכְתִּיב, ׳וְיִתֵּן לְךָ הָאֱלהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם׳ (בראשית כז, כח).
שמירת חג המצות כשמירת הברית - הכל בדרגה אחת נאחז
וְיִשְׂרָאֵל הַקְּדוֹשִׁים שׁוֹמְרִים אוֹתָם יָמִים שֶׁנִּכְנְסוּ תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה, וְשׁוֹמְרִים אוֹתוֹ לֶחֶם שֶׁבָּא מִצִּדָּהּ, וְעַל זֶה כָּתוּב ׳אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר וְגוֹ'׳ (שמות כג, טו). וְכָתוּב ׳וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת׳. מַה זֶּה ׳וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת׳? - כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי׳ (שמות יט, ה), וְהַכֹּל בְּדַרְגָּה אַחַת עוֹלֶה וְנֶאֱחָז.
בלשון הזוהר
וְיִשְׂרָאֵל קַדִּישִׁין, נַטְרִין אִינּוּן יוֹמִין דְּעָאלוּ תְּחוֹת גַּדְפוֹי דִּשְׁכִינְתָּא, וְנַטְרִין הַהוּא נַהֲמָא דְּאַתְיָא מִסִּטְרָהָא, וְעַל דָּא כְּתִיב, ׳אֶת חַג הַמַּצוֹת תִּשְׁמֹר וְגוֹ'׳ (שמות כג, טו). וּכְתִיב ׳וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת׳. מַהוּ ׳וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת׳ - כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי׳ (שמות יט, ה), וְכֹלָּא בְּחַד דַּרְגָּא סַלְּקָא וְאִתְאֲחָד.
טעם שלא פרע משה בברית - כדי שלא יתעכבו בחפזון
וְאִם תֹּאמַר, אֵיךְ מֹשֶׁה לֹא פָרַע אוֹתָם? אֶלָּא כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְעַכְּבוּ שָׁם יִשְׂרָאֵל עַד שֶׁיִּתְרַפְּאוּ. וְעַל זֶה כָּתוּב ׳שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי׳ (דברים טז, ג) - מָה הַטַּעַם ׳לֶחֶם עֹנִי׳? מִשּׁוּם ׳כִּי בְּחִפָּזוֹן יָצָאתָ וְגוֹ'׳. וְכָתוּב ׳וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ׳.
בלשון הזוהר
וְאִי תֵּימָא מֹשֶׁה הֵיךְ לָא פָּרַע לְהוּ. אֶלָּא, בְּגִין דְּלָא יִתְעַכְּבוּן יִשְׂרָאֵל תַּמָן עַד דְּיִתְסִיאוּ. וְעַל דָּא כְּתִיב, ׳שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי׳ (דברים טז, ג) - מַאי טַעְמָא ׳לֶחֶם עֹנִי׳. מִשּׁוּם ׳כִּי בְּחִפָּזוֹן יָצָאתָ וְגוֹ'׳. וּכְתִיב ׳וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ׳.
פריעת ישראל בכניסתם לארץ - ׳לא תחסר כל בה׳
אֶרֶץ אֲשֶׁר לא בְמִסְכֵּנת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם. ראה תחילת הדברים שבזמן שיצאו ישראל ממצרים לא היתה מילתם בשלמות, משום שלא קיימו מצות פריעה, [כדי שלא יתעכבו במצרים עד שיתרפאו] עד שנכנסו לא"י ששם מיד כשהגיעו לגלגל קיימו כולם מצוות פריעה, בֹּא רְאֵה, כְּשֶׁנִּכְנְסוּ יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ, נִכְנְסוּ מְהוּלִים וְנִפְרְעוּ. וּמַה כָּתוּב?בארץ ישראל ׳אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם׳ויש להתבונן לשון (דברים ח, ט) - מַה זֶּה ׳בְּמִסְכֵּנֻת׳ומשיב: זהו שאינם אוכלים ? - לֶחֶם עֹנִי. והיינו הנהגת המלכות. ו לָמָּה נִקְרָא לֶחֶם עֹנִי? אף שמצד המלכות יש שפע? מִשּׁוּםבהיותם במצרים היתה היא המלכות שֶׁהַלְּבָנָה עוֹמֶדֶת בִּפְגִימָתָהּ א. וְלֹא מִתְבָּרֶכֶת מִן הַשֶּׁמֶשׁ,הנהגת זעיר אנפין [ז"א] בסוד היחוד [עונה], ב. וְלֹא מוּאֶרֶת מִן הַשֶּׁמֶשׁ, מצד השפעתו [בשאר וכסות], כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳כִּי כֹל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ׳ מידת 'כל' בכל מקום ענינה הארת 'יסוד' שהוא המשפיע מן הז"א (שמים) אל המלכות (ארץ), ובכך מחבר מידת 'שמים' עם מידת 'ארץ', ובהיות שעדיין לא פרעו ישראל מילתם, ולא הושלמו במידת 'כל' שהיא היסוד, גם המלכות לא קיבלה (דברי הימים א כט, יא), וְלֹא מוּאֶרֶת (מִכָּל) מִיּוֹבֵל ו - מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁלֹּא נִפְרְעוּ. אֲבָל כָּאןכשבאו לארץ ישראל שֶׁנִּמּוֹלוּ יִשְׂרָאֵל וְנִפְרְעוּ,ואז השלימו תיקונם מצד היסוד, אז ׳לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ׳ - כָּתוּב, שהיו במדרגה שמידת 'כל'- היא היסוד, לא היתה חסרה, וְעַל זֶהאומר הכתוב ׳לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם׳כפי שהיה במצרים שהיתה המלכות 'במסכנות' ובלחם עוני, . מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּםשכעת שֶׁלֹּא ׳תֶחְסַר כֹּ"ל בָּהּ׳. כְּמוֹ שֶׁחָסְרוּ לָהּהמלכות בְּמִצְרַיִם. שלא פרעו.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, כַּד עָאלוּ יִשְׂרָאֵל לְאַרְעָא, עָאלוּ גְּזִירִין וְאִתְפְּרָעוּ. וּמַה כְּתִיב, ׳אֶרֶץ אֲשֶׁר לא בְמִסְכֵּנוּת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם׳ (דברים ח, ט) - מַאי ׳בְמִסְכֵּנוּת׳ - לֶחֶם עֹנִי. אֲמַאי אִקְרֵי לֶחֶם עֹנִי. מִשּׁוּם דְּקַיְּימָא סִיהֲרָא בִּפְגִימוּתָא, וְלָא מִתְבָּרְכָא מִשִּׁמְשָׁא, וְלָא מִתְנַהֲרָא מִן שִׁמְשָׁא, כְּמָה דְּאַתְּ אָמֵר, ׳כִּי כֹל בַּשָׁמַיִם וּבָאָרֶץ׳ (דברי הימים א כט, יא), וְלָא אִתְנַהֲרָא (מכל) מִיּוֹבְלָא - מַאי טַעֲמָא. מִשּׁוּם דְּלָא אִתְפְּרָעוּ. אֲבָל הָכָא, דְּאִתְגְּזָרוּ יִשְׂרָאֵל וְאִתְפְּרָעוּ, ׳לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ׳ - כְּתִיב, וְעַל דָּא ׳לא בְמִסְכֵּנוּת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם׳. מַאי טַעֲמָא. מִשּׁוּם דְּלָא ׳תֶחְסַר כֹּ"ל בָּהּ׳. כְּמָה דְּחָסְרוּ לֵיהּ בְּמִצְרַיִם.
אכילת לחם עוני זכר למצרים - ותיקונו לעתיד לבא
ואף שאחר שנכנסו ישראל לארץ ופרעו מילתם ואינם במצב של לחם עוני, מכל מקום וּבְכָל שָׁנָה וְשָׁנָה עוֹשִׂים יִשְׂרָאֵל זִכָּרוֹן שֶׁל מִצְרַיִם וְאוֹכְלִים, לחם עוני, והוא כדי להזכיר קומתם במצרים שהיתה במסכנות ועדין לא היו בשלמות 'כל', וְלֹא מִתְכַּלֶּהלא תכלה המצוה [גם מצד תכליתה הפנימית] מִדּוֹרֵי דוֹרוֹת. וּמִשּׁוּם שֶׁלֹּא נִפְרְעוּ כָּאן בְּמִצְרַיִם, חָסְרוּ אוֹתוֹ, אֶתמידת הַכֹּל הַזֶּה, היא מידת היסוד, היתה וְהַלְּבָנָה עוֹמֶדֶת בִּפְגִימוּת, וְנִקְרֵאת לֶחֶם עֹנִי. ׳עֹנִי׳ כְּתַרְגּוּמוֹ מִסְכֵּנוּת. מצד חסרונה. וכאן שואל, אם אכן בארץ ישראל עמדו בשלמותם מדוע צריכים להמשיך לאכול לחם עוני בכל שנה, וע"כ משיב כי וּמַה שֶּׁאָכְלוּ אוֹתוֹ שָׁם בָּאָרֶץ, ישראל, זֶה הָיָה בִּשְׁבִיל זִכְרוֹן מִצְרַיִם, וְזֶה לְדוֹרֵי דוֹרוֹת. וְלֶעָתִיד לָבא כָּתוּב ׳לֹא יָבֹא עוֹד שִׁמְשֵׁךְ וִירֵחֵךְלא יאסף עוד כי ה' יהיה לך לאור עולם ושלמו ימי אבלך. והיינו שההארה העליונה תהיה בגילוי, ולא דרך השמש או הירח. וְגוֹ'׳ (ישעיה ס, כ).
בלשון הזוהר
וּבְכָל שַׁתָּא וְשַׁתָּא דּוּכְרָנָא דְּמִצְרַיִם קָא עַבְדֵי יִשְׂרָאֵל, וְאַכְלֵי וְלָא אִשְׁתְּצֵי מִדָּרֵי דָּרִין. וּבְגִין דְּלָא אִתְפְּרָעוּ הָכָא בְּמִצְרַיִם, חַסְרוּ לֵיהּ לְהַאי כָּל, וְקַיְּימָא סִיהֲרָא בִּפְגִימוּתָא, וְאִקְרֵי ׳לֶחֶם עֹנִי׳. ׳עֹנִי׳: כְּתַרְגּוּמוֹ מִסְכֵּנוּת. וּמַאי דְּאַכְלוּ לֵיהּ תַּמָּן בְּאַרְעָא, בְּגִין דּוּכְרָנָא דְּמִצְרַיִם הֲוָה, וְהַאי לְדָרֵי דָּרִין. וּלְזִמְנָא דְּאָתֵי כְּתִיב, ׳לֹא יָבֹא עוֹד שִׁמְשֵׁךְ וִירֵחֵךְ וְגוֹ'׳ (ישעיהו ס, כ).
בעשור לחדש הזה דוקא - כשבא המנהג לדרגה זו
שָׁנִינוּ, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, כָּתוּב ׳בֶּעָשֹׂר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְיִקְחוּ לָהֶם וְגוֹ'׳ (שמות יב, ג). וְכָתוּב ׳אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפּוּרִים הוּא׳ (ויקרא כג, כז) - נִשְׁמָע כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, שֶׁכָּתוּב ׳בֶּעָשֹׂר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה׳ - מַה זֶּה אוֹמֵר? אֶלָּא ׳בֶּעָשֹׂר׳, דָּבָר זֶה תָּלוּי בֶּעָשׂוֹר. ׳לַחֹדֶשׁ הַזֶּה׳? בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה הָיָה צָרִיךְ (לִכְתֹּב)! אֶלָּא כְּשֶׁבָּא הַמִּנְהָג לַדַּרְגָּה הַזּוֹ, כָּתוּב ׳לַחֹדֶשׁ הַזֶּה׳ דַּוְקָא.
בלשון הזוהר
תַּנָּא אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן כְּתִיב ׳בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְיִקְחוּ לָהֶם וְגוֹ'׳ (שמות יב, ג). וּכְתִיב ׳אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפּוּרִים הוּא׳ (ויקרא כג, כז) - אִשְׁתְּמַע כְּמָה דְּאִתְּמַר, דִּכְתִּיב ׳בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה׳ - מַאי קָא מַיְירֵי. אֶלָּא ׳בֶּעָשׂוֹר׳, מִלָּה דָּא בֶּעָשׂוֹר תַּלְיָא. ׳לַחֹדֶשׁ הַזֶּה׳. ׳בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה׳ מִבָּעֵי לֵיהּ. אֶלָּא, כַּד אָתָא נִימוּסָא לְהַאי דַּרְגָּא, כְּתִיב ׳לַחֹדֶשׁ הַזֶּה׳ דַּיְקָא.
שלושה קשרים בצאן הפסח - ומשמרתו עד עשיית הדין
׳וְיִקְחוּ לָהֶם׳ (שמות יב, ג) ׳שֶׂה לְבֵית אָבֹת שֶׂה לַבָּיִת׳ - שָׁנִינוּ, שְׁלֹשָׁה קְשָׁרִים הֵם: בְּכוֹר בְּהֵמָה, בְּכוֹר הַשְּׁבִי, בְּכוֹר הַשִּׁפְחָה. (שֶׁשְּׁלֹשָׁה קְשָׁרִים) שֶׁכָּל הַשְּׁאָר נִקְשָׁרִים בִּשְׁלֹשֶׁת הַגְּוָנִים הַלָּלוּ שֶׁל מַעְלָה. וּבָזֶה שֶׁנִּקְרָא צֹאן הַכֹּל נִקְשָׁר, וְהַכֹּל כָּלוּל בְּצֹאן. נִקְשָׁר צֹאן בְּצֹאן, וְלֹא יָכוֹל לְהִפָּרֵד מִקְּשָׁרָיו, וּבָזֶה כֻּלָּם נִקְשְׁרוּ. וְעַל זֶה כָּתוּב ׳וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת׳ - קִשְׁרוּ אוֹתוֹ בְּקֶשֶׁר, וְיִהְיֶה מָסוּר בְּיֶדְכֶם בִּרְשׁוּתְכֶם עַד שֶׁתִּשְׁחֲטוּ אוֹתוֹ וְתַעֲשׂוּ בוֹ דִּין. וְלֶעָתִיד לָבֹא כָּתוּב ׳מִי זֶה בָּא מֵאֱדוֹם׳ (ישעיה סג, א). וְכָתוּב ׳כִּי זֶבַח לַיהו"ה בְּבָצְרָה׳ (ישעיה לה). וְכָתוּב ׳וְהָיָה יהו"ה לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יהו"ה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד׳ (זכריה יד, ט).
בלשון הזוהר
(שמות יב ג) ׳וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבוֹת שֶׂה לַבָּיִת׳- תָּנָא תְּלַת קִשְׁרִין אִינּוּן: בְּכוֹר בְּהֵמָה, בְּכוֹר הַשְּׁבִי, בְּכוֹר הַשִּׁפְחָה. (דתלת קשרין) דְּכָל שְׁאַר מִתְקַשְּׁרֵי בְּהוּ בְּאִלֵּין תְּלַת גַּוְונֵי דִּלְעֵילָּא. וּבְהַאי דְּאִתְקְרֵי צֹאן, אִתְקָשַּׁר כֹּלָּא, וְכֹלָּא כָּלִיל בַּצֹּאן. אִתְקָשַּׁר צֹאן בַּצֹּאן, וְלָא יָכִיל לְאִתְפָּרְשָׁא מִקִּטְרוֹי, וּבְהַאי כֻּלְּהוּ אִתְקַשָּׁרוּ. וְעַל דָּא כְּתִיב, ׳וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת׳- קְטִירוּ לֵיהּ בִּקְטִירוּתָא, וִיְהֵא אִתְמְסָר בִּידֵיכוֹן בִּרְשׁוּתְכוֹן, עַד דְּתַנְכְסוּ לֵיהּ, וְתַעְבְּדוּן בֵּיהּ דִּינָא. וּלְזִמְנָא דְּאָתֵי כְּתִיב (ישעיה סג א) ׳מִי זֶה בָּא מֵאֱדוֹם׳. וּכְתִיב, (ישעיה לה) ׳כִּי זֶבַח לַיהו"ה בְּבָצְרָה׳. וּכְתִיב, (זכריה יד ט) ׳וְהָיָה יהו"ה לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יהו"ה- אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד׳.
׳וישא העם את בצקו טרם יחמץ׳
שלוש מצוות פסח וחובת סיפור הגאולה
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.