בשעה שבן אדם עומד ללכת לעולם ההוא
סוד שלשת השלוחים והשכינה ביום המות
בשעה שאדם הולך לאותו עולם באים עליו שלשה שלוחים ביום הדין העליון על הפקדון
בֹּא רְאֵה, בְּשָׁעָה שֶׁבֶּן אָדָם עוֹמֵד לָלֶכֶת לְאוֹתוֹ הָעוֹלָם וְהוּא בְּבֵית חָלְיוֹ, בָּאִים עָלָיו שְׁלֹשָׁה שְׁלוּחִים, וְרוֹאֶה שָׁם מַה שֶּׁלֹּא יָכוֹל לִרְאוֹת אָדָם כְּשֶׁהוּא בָּעוֹלָם הַזֶּה. וְאוֹתוֹ הַיּוֹם הוּא יוֹם הַדִּין הָעֶלְיוֹן, שֶׁמְּבַקֵּשׁ הַמֶּלֶךְ אֶת פִּקְדוֹנוֹ. אַשְׁרֵי הָאִישׁ שֶׁמֵּשִׁיב לַמֶּלֶךְ אֶת פִּקְדוֹנוֹ, כְּמוֹ שֶׁנִּתַּן לוֹ בְּתוֹכוֹ. אִם אוֹתוֹ הַפִּקָּדוֹן הִתְטַנֵּף בְּטִנּוּפֵי הַגּוּף, מַה יֹּאמַר לְבַעַל הַפִּקָּדוֹן?
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעֲתָא דְּבַר נָשׁ קָאִים לְמֵיהַךְ לְהַהוּא עָלְמָא, וְהוּא בְּבֵי מַרְעֵיהּ, אַתְיָין עָלֵיהּ ג' שְׁלוּחִין, וְחָמֵי תַּמָּן, מַה דְּלָא יָכִיל בַּר נָשׁ לְמֵחֱמֵי כַּד אִיהוּ בְּהַאי עָלְמָא. וְהַהוּא יוֹמָא, יוֹמָא דְּדִינָא עִלָּאָה הוּא, דְּמַלְכָּא בָּעֵי פִּקְדוֹנָא דִּילֵיהּ. זַכָּאָה הַהוּא בַּר נָשׁ, דְּפִקְדוֹנֵיהּ אָתִיב לְמַלְכָּא כְּמָה דְּאִתְיְיהִיב לֵיהּ בְּגַוִיהּ. אִי הַהוּא פִּקְדוֹנָא אִתְטְנָּף בְּטִנּוּפֵי גּוּפָא, מַה יֵימָּא לְמָארֵי פִּקְדוֹנָא.
מרים עיניו ורואה מלאך המות עם חרב שלופה - אדם לא מת עד שרואה השכינה
מֵרִים עֵינָיו, וְרוֹאֶה אֶת מַלְאַךְ הַמָּוֶת עוֹמֵד לְפָנָיו, וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ, קוֹשֵׁר בִּקְשָׁרִים בַּמַּאֲסָר שֶׁל אוֹתוֹ הָאִישׁ. וְאֵין לַנֶּפֶשׁ קֹשִׁי בַּכֹּל כִּפְרֵדָתָהּ מִן הַגּוּף. וְאָדָם לֹא מֵת עַד שֶׁרוֹאֶה אֶת הַשְּׁכִינָה, וּמִתּוֹךְ גֹּדֶל הַתְּשׁוּקָה לַשְּׁכִינָה, הַנֶּפֶשׁ יוֹצֵאת לְקַבֵּל אֶת הַשְּׁכִינָה. אַחַר שֶׁיָּצְאָה, מִי הַנֶּפֶשׁ שֶׁנִּדְבֶּקֶת בָּהּ (ותתקבל) וִיקַבֵּל בַּגּוּף (לְתוֹכָהּ)? וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה.
בלשון הזוהר
זָקַף עֵינוֹי, וְחָמֵי לְמַלְאַךְ הַמָּוְת קָאִים קַמֵּיהּ, וְסַיְיפֵיהּ שְׁלִיפָא בִּידֵיהּ, קַסְטַּר בְּקַטְרִין, בְּקוּטְמָא דְּהַהוּא בַּר נָשׁ. וְלֵית לָהּ לְנַפְשָׁא קַשְׁיוּ בְּכֹלָּא, כִּפְרִישׁוּ דִּילָהּ מִן גּוּפָא. וּבַר נָשׁ לָא מִית, עַד דְּחָמֵי לִשְׁכִינְתָּא, וּמִגּוֹ סְגִיאוּת תִּיאוּבְתָּא דִּשְׁכִינְתָּא, נַפְשָׁא נַפְקַת לְקַבְּלָא לִשְׁכִינְתָּא. בָּתַר דְּנָפְקָא, מַאן אִיהִי נַפְשָׁא דְּאִתְדַּבָּק בָּהּ (ס"א ותתקבל) וִיקַבְּל בְּגוּפָא (ס"א בגווה) וְהָא אוּקְמוּהָ לְהָנֵי מִלֵי.
אחר שיצאה הנפש אסור להשאיר הגוף בלי קבורה - מעכב מעשה הקבה ומונע גלגול
אַחַר שֶׁיָּצְאָה הַנֶּפֶשׁ מִן הַגּוּף וְנִשְׁאָר הַגּוּף בְּלִי רוּחַ, אָסוּר לְהַשְׁאִירוֹ בְּלִי קְבוּרָה, שֶׁכָּתוּב ׳לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ בַּיּוֹם הַהוּא׳ (דברים כא, כג) - מִשּׁוּם שֶׁמֵּת שֶׁיִּשְׁתַּהֶה כ"ד שָׁעוֹת, שֶׁהֵם יוֹמָם וָלַיְלָה, בְּלִי קְבוּרָה, נוֹתֵן חֻלְשָׁה בְּאֵיבְרֵי הַמֶּרְכָּבָה, וּמְעַכֵּב אֶת מַעֲשֵׂה הקב"ה מִלְּהֵעָשׂוֹת, שֶׁאֶפְשָׁר שהקב"ה גּוֹזֵר עָלָיו כְּדֵי לָבֹא בְּגִלְגּוּל אַחֵר מִיָּד בְּאוֹתוֹ יוֹם שֶׁנִּפְטָר לְהֵיטִיב לוֹ, וְכָל זְמַן שֶׁלֹּא נִקְבָּר הַגּוּף, הַנְּשָׁמָה לֹא נִכְנֶסֶת לִפְנֵי הקב"ה, וְלֹא יְכוֹלָה לִהְיוֹת בְּגוּף אַחֵר עַד שֶׁיִּקָּבֵר הָרִאשׁוֹן. וְזֶה דּוֹמֶה לְאָדָם שֶׁמֵּתָה אִשְׁתּוֹ, לֹא רָאוּי לוֹ לִשָּׂא אִשָּׁה אַחֶרֶת עַד שֶׁקּוֹבֵר אֶת הָרִאשׁוֹנָה, וּמִשּׁוּם כָּךְ אָמְרָה תוֹרָה, ׳לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ׳.
בלשון הזוהר
בָּתַר דְּנָפְקָא נַפְשָׁא מִן גּוּפָא, וְאִשְׁתְּאַר גּוּפָא בְּלָא רוּחָא, אָסִיר לְמִשְׁבַּק לֵיהּ בְּלָא קְבוּרָתָא, דִּכְתִּיב, ׳לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ כִּי קָבֹר תִּקְבְּרֶנוּ בַּיּוֹם הַהוּא׳ (דברים כא, כג) - בְּגִין דְּמֵיתָא דְּיִשְׁתָּהֵי כ"ד שָׁעוֹת, דְּאִינּוּן יוֹמָם וָלַיְלָה, בְּלָא קְבוּרָתָא, יָהִיב חַלִישׁוּתָא בְּשַׁיְיפוֹי דִּרְתִיכָא, וּמְעַכֵּב עַבִידְתָּא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מִלְּמֶעְבַד דְּאֶפְשָׁר דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא גָּזַר עָלֵיהּ, בְּגִין לְמֵיתֵיהּ בְּגִלְגּוּלָא אָחֳרָא, מִיַּד בְּהַהוּא יוֹמָא דְּאִתְפְּטָר, לְאוֹטָבָא לֵיהּ, וְכָל זִמְנָא דְּלָא אִתְקְבַר גּוּפָא, נִשְׁמְתָא לָאו עָאלַת קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְלָא יַכְלָא לְמֶהֱוִי בְּגוּפָא אָחֳרָא, בְּגִלְגּוּלָא תִּנְיָינָא, דְּלָא יָהֲבִין לְנִשְׁמְתָא גּוּפָא אָחֳרָא, עַד דְּיִתְקְבָר קַדְמָאָה. וְדָא דָּמֵי לְבַר נָשׁ דְּמֵיתַת אִתְּתֵיהּ, לָא אִתְחֲזֵי לֵיהּ, לְמֵיסַב אִתְּתָא אָחֳרָא, עַד דְּקָבִיר לְּקַדְמֵיתָא, וּבְגִין דָּא אָמְרָה אוֹרַיְיתָא, ׳לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ׳.
כשנפרדת הנשמה לא תכנס לעולם ההוא עד שנותנים לה גוף מאור כמו אליהו
לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו. דָּבָר אַחֵר - כְּשֶׁנִּפְרֶדֶת הַנְּשָׁמָה מִן הַגּוּף וְרוֹצָה לָלֶכֶת לְאוֹתוֹ הָעוֹלָם,עוה"ב, לֹא תִכָּנֵס לְאוֹתוֹ הָעוֹלָם עַד שֶׁנּוֹתְנִים לָהּ גּוּף אַחֵר מֵאוֹר,שיהא לבוש לנשמה, וְאַחַר כָּךְ יְכוֹלָה לְהִכָּנֵס. וּמֵאֵלִיָּהוּ תֵּדַע,תלמד שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵי גוּפִים, אֶחָד שֶׁבּוֹ נִרְאֶה לְמַטָּה לִבְנֵי אָדָם, וְאֶחָד שֶׁבּוֹ נִרְאֶה לְמַעְלָה בֵּין מַלְאָכִים עֶלְיוֹנִים קְדוֹשִׁים. וְכָל עוֹד שֶׁהַגּוּף לֹא נִקְבָּר, זֶהוּ צַעַר לַנְּשָׁמָה,שנמנע ממנה בינתיים לבוש האור וְרוּחַ טֻמְאָה מִזְדַּמֶּנֶת לִשְׁרוֹת עָלָיו וּלְטַמֵּא אֶת אוֹתוֹ הַגּוּף.
בלשון הזוהר
דָּבָר אַחֵר, כַּד אִתְפָּרְשָׁא נִשְׁמְתָא מִן גּוּפָא, וּבַעְיָא לְמֵיזָל לְהַהוּא עָלְמָא, לָא תֵּיעוּל לְהַהוּא עָלְמָא, עַד דְּיָהֲבִין לָהּ גּוּפָא אָחֳרָא מִנְּהוֹרָא, וּלְבָתַר יַכְלָא לְמֵיעַל. וּמֵאֵלִיָּהוּ תִּנְדַּע, דַּהֲווֹ לֵיהּ תְּרֵין גּוּפִין, חַד דְּבֵיהּ אִתְחֲזֵי לְתַתָּא לִבְנֵי נָשָׁא, וְחַד דְּבֵיהּ אִתְחֲזֵי לְעֵילָּא, בֵּין מַלְאֲכִין עִלָּאִין קַדִישִׁין. וְכָל כַּמָּה דְּגוּפָא לָא אִתְקְבַר, צַעֲרָא הוּא לְנִשְׁמְתָא, וְרוּחַ מִסְאֲבָא אִזְדְּמַן לְשַׁרְיָיא עֲלוֹי, וּלְסַאָבָא לְהַהוּא גּוּפָא.
רוח טמאה משוטטת בלילה לטמא גוף בלי נפש - לכן הזהיר הכהנים לנפש לא יטמא
וּמִשּׁוּם שֶׁאוֹתָהּ רוּחַ הַטֻּמְאָה מִזְדַּמֶּנֶת, לֹא צָרִיךְ לְאִישׁ לְהָלִין אֶת אוֹתוֹ הַגּוּף לַיְלָה אֶחָד, כִּי רוּחַ טֻמְאָה נִמְצֵאת בַּלַּיְלָה וּמִשְׁתַּטַּחַת בְּכָל הָאָרֶץ לִמְצֹא גוּף בְּלִי נֶפֶשׁ לְטַמֵּא אוֹתָהּ, וְנִטְמָא יוֹתֵר, וְעַל כֵּן הִזְהִיר אֶת הַכֹּהֲנִים וְאָמַר, ׳לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו׳ (ויקרא כא, א) - מִשּׁוּם שֶׁהֵם קְדוֹשִׁים, לֹא תִשְׁרֶה עֲלֵיהֶם רוּחַ טֻמְאָה, וְלֹא יִטַּמְּאוּ.
בלשון הזוהר
וּבְגִין דְּהַהוּא רוּחַ מִסְאֲבָא, אִזְדְּמַן, לָא לִבְעֵי לֵיהּ לְאִינִישׁ, לְמֵיבַת הַהוּא גּוּפָא לֵילְיָא חַד, בְּגִין דְּרוּחַ מִסְאֲבָא אִשְׁתְּכַח בְּלֵילְיָא, וְאִשְׁתְּטַח בְּכָל אַרְעָא, לְאַשְׁכְּחָא גּוּפָא בְּלָא נַפְשָׁא, לְסָאֲבָא לֵיהּ, וְאִסְתְּאַב יַתִּיר, וְעַל דָּא אַזְהַר לְכַהֲנֵי וְאָמַר, ׳לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו׳ - בְּגִין דְּאִינּוּן קַדִּישִׁין לָא יִשְׁרֵי עָלַיְיהוּ רוּחַ מִסְאֲבָא, וְלָא יִסְתַּאֲבוּן.
אמר אל הכהנים בלחש
סוד שמן משחת קדש היורד מהראש העליון לזקן אהרן
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.