רשמי הפנים המעידים
בין רשם העבירה לחוט החסד של הצדיק
מעשה באיש שרושם פניו מעיד על ערוה
רַבִּי אַבָּא הָיָה הוֹלֵךְ לְקַפּוּטְקִיָּא, וְהָיָה עִמּוֹ רַבִּי יוֹסֵי. עַד שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים, רָאוּ אִישׁ אֶחָד שֶׁהָיָה בָּא עִם רֹשֶׁם אֶחָד בְּפָנָיו. אָמַר רַבִּי אַבָּא, נִסְטֶה מֵהַדֶּרֶךְ הַזּוֹ, שֶׁהֲרֵי פָּנָיו שֶׁל זֶה מְעִידִים עָלָיו שֶׁעָבַר עַל עֶרְוָה שֶׁל הַתּוֹרָה, כִּי כָּךְ רָשׁוּם בְּפָנָיו. אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹסֵי, אִם הָרֹשֶׁם הַזֶּה הָיָה לוֹ כְּשֶׁהָיָה יַנּוּקָא, אֵיזוֹ עֶרְוָה תִּמְצָא בּוֹ? אָמַר לוֹ, אֲנִי רוֹאֶה בְפָנָיו שֶׁמְּעִידִים עַל עֶרְוָה שֶׁל הַתּוֹרָה.
בלשון הזוהר
רִבִּי אַבָּא, הֲוָה אָזִיל לְקַפּוּטְקִיָּא, וַהֲוָה עִמֵּיהּ רִבִּי יוֹסֵי. עַד דַּהֲווֹ אַזְלֵי, חָמוּ חַד בַּר נָשׁ, דְּהֲוָה אָתֵי, וּרְשִׁימָא חַד בְּאַנְפּוֹי. אָמַר רִבִּי אַבָּא, נִסְטֵי מֵהַאי אוֹרְחָא, דְּהָא אַנְפּוֹי דְּדֵין אַסְהִידוּ עָלֵיהּ, דְּעָבַר בְּעֶרְיָיתָא דְּאוֹרַיְיתָא, בְּגִינֵי כַּךְ אִתְרְשִׁים בְּאַנְפּוֹי. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵי, אִי הַאי רְשִׁימָא הֲוָה לֵיהּ כַּד הֲוָה יַנוּקָא, מַאי עֶרְיָיתָא אִשְׁתְּכַח בֵּיהּ. אָמַר לֵיהּ, אֲנָא חֲמֵינָא בְּאַנְפּוֹי, דְּאַסְהִידוּ בְּעֶרְיָיתָא דְּאוֹרַיְיתָא.
וידוי האיש - היין שהביאו לאחוז באחותו ורושם הפנים
קָרָא לוֹ רַבִּי אַבָּא, אָמַר לוֹ, אֱמֹר דְּבָרְךְ, הָרֹשֶׁם הַזֶּה שֶׁבְּפָנֶיךְ מַה זֶּה? אָמַר לָהֶם, בְּבַקָּשָׁה מִכֶּם, אַל תַּעֲנִישׁוּ יוֹתֵר אֶת אוֹתוֹ אָדָם, שֶׁהֲרֵי חֲטָאָיו גָּרְמוּ לוֹ. אָמַר רַבִּי אַבָּא, מַהוּ? אָמַר לוֹ, יוֹם אֶחָד הָיִיתִי הוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ אֲנִי וַאֲחוֹתִי, וְשָׁהִינוּ בְמָלוֹן אֶחָד וְשָׁתִיתִי יַיִן, וְכָל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה אָחַזְתִּי בַאֲחוֹתִי. בַּבֹּקֶר קַמְנוּ, וּבַעַל בֵּית הַמָּלוֹן הִתְקוֹטֵט עִם אִישׁ אֶחָד, וְנִכְנַסְתִּי בֵינֵיהֶם, וְקָשְׁרוּ אוֹתִי זֶה מִצַּד זֶה וְזֶה מִצַּד זֶה, וְהָרֹשֶׁם הַזֶּה הָיָה נִכְנָס לַמֹּחַ, וְנִצַּלְתִּי עַל יְדֵי רוֹפֵא אֶחָד שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹכֵנוּ.
בלשון הזוהר
קָרָא לֵיהּ רִבִּי אַבָּא, אָמַר לֵיהּ אֵימָא מִלָּה, הַאי רְשִׁימָא דְּאַנְפָּךְ, מַה הוּא. אָמַר לוֹן, בְּמָטוֹתָא מִנַּיְיכוּ, לָא תַּעֲנְשׁוּ יַתִּיר לְהַהוּא בַּר נָשׁ, דְּהָא חוֹבוֹי קָא גָּרְמוּ לֵיהּ. אָמַר רִבִּי אַבָּא מַהוּ. אָמַר לֵיהּ, יוֹמָא חַד הֲוִינָא אָזִיל בְּאָרְחָא אֲנִי וַאֲחֹתִי, שָׁרֵינָא בְּחַד אוֹשְׁפִּיזָא, וְרָוִינָא חַמְרָא, וְכָל הַהוּא לֵילְיָא אֲחִידְנָא בַּאֲחֹתִי. בְּצַפְרָא קַמְנָא, וְאוּשְׁפִּיזָאִי קָטַט בְּחַד גַּבְרָא, עָיֵילְנָא בֵּינַיְיהוּ, וְקַטְרוּ לִי דָּא מֵהַאי גִּיסָא, וְדָא מֵהַאי גִּיסָא, וּרְשִׁימָא דָּא הֲוָה עָיֵיל לְבֵי מוֹחָא, וְאִשְׁתְּזַבְנָא עַל יְדָא דְּחַד אַסְיָיא דְּאִית בְּגַוָון.
רפואת הנפש והדמעות - ׳וסר עונך׳ שלוש פעמים והרושם עבר
אָמַר לוֹ, מִי הָרוֹפֵא? אָמַר לוֹ, זֶה רַבִּי שַׂמְלַאי. אָמַר לוֹ, אֵיזוֹ רְפוּאָה נָתַן לְךְ? אָמַר לוֹ, רְפוּאַת הַנֶּפֶשׁ. וּמֵאוֹתוֹ יוֹם חָזַרְתִּי בִתְשׁוּבָה. וּבְכָל יוֹם אֲנִי רוֹאֶה אֶת פָּנַי בְּמַרְאָה אַחַת, וַאֲנִי בּוֹכֶה לִפְנֵי הקב"ה, שֶׁהוּא רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, עַל אוֹתוֹ הַחֵטְא, וּמֵאוֹתָן דְּמָעוֹת רָחַצְתִּי פָנַי. אָמַר רַבִּי אַבָּא, אִם לֹא שֶׁנִּמְנְעָה מִמְּךְ תְּשׁוּבָה, הָיִיתִי מַעֲבִיר מִפָּנֶיךְ אֶת אוֹתוֹ הָרֹשֶׁם, אֲבָל אֲנִי קוֹרֵא עָלֶיךְ, ׳וְסָר עֲוֹנֶךְ וְחַטָּאתְךְ תְּכֻפָּר׳ (ישעיה ו, ז) - אָמַר לוֹ, אֱמֹר שָׁלֹשׁ פְּעָמִים. אָמַר לוֹ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים וְהָרֹשֶׁם עָבַר.
בלשון הזוהר
אָמַר לֵיהּ, מַאן הוּא אַסְיָיא. אָמַר לֵיהּ, רִבִּי שַׂמְלָאי הוּא. אָמַר לֵיהּ מַאי אַסוּותָא יָהַב לְךָ. אָמַר לֵיהּ אַסוּותָא דְּנַפְשָׁא. וּמֵהַהוּא יוֹמָא אַהֲדַרְנָא בִּתְשׁוּבָה. וּבְכָל יוֹמָא חֲזֵינָא אַנְפָּאִי בְּחַד חֵיזוּ, וּבָכֵינָא קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּהוּא רִבּוֹן עָלְמִין עַל הַהוּא חוֹבָה. וּמֵאִינּוּן דִּמְעִין אַסְחֵינָא אַנְפָּאִי. אָמַר רִבִּי אַבָּא, אִי לָאו דְּאִתְמְנַע מִנָךְ תְּשׁוּבָה, אַעְבַרְנָא מֵאַנְפָּךְ הַהוּא רְשִׁימָא. אֲבָל קָרֵינָא עָלָיךְ, ׳וְסָר עֲוֹנֶךָ וְחַטָּאתְךָ תְּכוּפָּר׳ (ישעיהו ו, ז) - אָמַר לֵיהּ, ג' זִמְנִין אֵימָא. אָמַר לֵיהּ ג' זִמְנִין, וְאִתְעֲבָר רְשִׁימָא.
אלעזר - אל עזר, שהשם גורם לסיוע מלמעלה
אָמַר רַבִּי אַבָּא, וַדַּאי אֲדוֹנְךְ רָצָה לְהַעֲבִירוֹ מִמְּךְ, שֶׁוַּדַּאי נִמְצֵאתָ בִּתְשׁוּבָה. אָמַר לוֹ, נָדַרְתִּי מֵהַיּוֹם הַזֶּה לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה יוֹמָם וָלַיְלָה. אָמַר לוֹ, מַה שִּׁמְךְ? אָמַר לוֹ, אֶלְעָזָר. אָמַר לוֹ, אֵל עָזַר, וַדַּאי שֶׁהַשֵּׁם גּוֹרֵם שֶׁאֱלֹקֶיךְ סִיַּע לְךְ וְהָיָה בְעֶזְרְךְ. שָׁלַח אוֹתוֹ רַבִּי אַבָּא וּבֵרַךְ אוֹתוֹ.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי אַבָּא, וַדַּאי מָארָךְ הָא בָּעָא לְאַעְבְּרָא מִנָךְ, דְּוַדַּאי בִּתְשׁוּבָה אִשְׁתְּכַחַת. אָמַר לֵיהּ, נָדַרְנָא מֵהַאי יוֹמָא לְאִתְעַסְּקָא בְּאוֹרַיְיתָא יְמָמָא וְלֵילְיָא. אָמַר לֵיהּ, מַה שְׁמָךְ. אָמַר לֵיהּ אֶלְעָזָר. אָמַר לֵיהּ אֵל עָזַר, וַדַּאי שְׁמָא גָּרִים, דֶּאֱלָהָךְ סִיְּיעָךְ, וַהֲוָה בְּסָעֲדָךְ, שַׁדְרֵיהּ רִבִי אַבָּא וּבַרְכֵיהּ.
׳איש בער לא ידע׳ - הטפשות המונעת מלדעת דרכי הקב"ה
בְּפַעַם אַחֶרֶת הָיָה רַבִּי אַבָּא הוֹלֵךְ אֶל רַבִּי שִׁמְעוֹן, נִכְנַס לְעִירוֹ, מָצָא אוֹתוֹ שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ ׳אִישׁ בַּעַר לֹא יֵדָע וּכְסִיל לֹא יָבִין אֶת זֹּאת׳ (תהלים צב, ז) - ׳אִישׁ בַּעַר לֹא יֵדָע וְגוֹ'׳ - כַּמָּה טִפְּשִׁים אוֹתָם בְּנֵי הָעוֹלָם שֶׁלֹּא מַשְׁגִּיחִים וְלֹא יוֹדְעִים וְלֹא מִסְתַּכְּלִים לָדַעַת אֶת דַּרְכֵי הקב"ה עַל מַה הֵם עוֹמְדִים בָּעוֹלָם, מִי מְעַכֵּב אוֹתָם לָדַעַת? טִפְּשׁוּתָם, כִּי לֹא עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה. שֶׁאִלּוּ עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה, הָיוּ יוֹדְעִים אֶת דַּרְכֵי הקב"ה.
בלשון הזוהר
לְזִמְנָא אָחֳרָא, הֲוָה רִבִּי אַבָּא אָזִיל לְגַבֵּי רַבִּי שִׁמְעוֹן, עָאל בְּמָאתֵיהּ, אַשְׁכָּחֵיהּ דְּהֲוָה יָתִיב וְדָרִישׁ, ׳אִישׁ בַּעַר לֹא יֵדָע וּכְסִיל לֹא יָבִין אֶת זֹאת׳ (תהילים צב, ז) - ׳אִישׁ בַּעַר לֹא יֵדָע וְגוֹ'׳ - כַּמָה טִפְּשִׁין אִינּוּן בְּנֵי עָלְמָא, דְּלָא מַשְׁגִּיחִין וְלָא יַדְעִין וְלָא מִסְתַּכְּלִין לְמִנְדַּע אוֹרְחוֹי דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, עַל מַה קַיְימִין בְּעָלְמָא. מַאן מְעַכֵּב לְהוּ לְמִנְדַּע, טִפְּשׁוּתָא דִּלְהוֹן, בְּגִין דְּלָא מִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְיתָא, דְּאִילּוּ הֲווֹ מִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְיתָא יִנְדְּעוּן אוֹרְחוֹי דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא.
׳וכסיל לא יבין את זאת׳ - דינים בצדיקים והשמדת הרשעים
׳וּכְסִיל לֹא יָבִין אֶת זֹּאת׳ (תהלים צב, ז) - שֶׁלֹּא מִתְבּוֹנֵן וְלֹא יוֹדֵעַ הַהַנְהָגוֹת שֶׁל זֹּאת בָּעוֹלָם. (שֶׁאַף עַל גַּב) שֶׁדָּן אֶת הָעוֹלָם בְּדִינָיו וְרוֹאִים אֶת דִּינֶיהָ שֶׁל זֹּאת הַזּוֹ שֶׁמַּגִּיעִים לִבְנֵי אָדָם שֶׁהֵם צַדִּיקִים, וְלֹא מַגִּיעִים עַל הָרְשָׁעִים הַחַיָּבִים שֶׁעוֹבְרִים עַל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה, שֶׁכָּתוּב ׳בִּפְרוֹחַ רְשָׁעִים כְּמוֹ עֵשֶׂב וְגוֹ'׳ (תהלים צב, ח). שֶׁאֶת הָעוֹלָם הַזֶּה הֵם יוֹרְשִׁים אוֹתוֹ בְּכָל צְדָדָיו, וְהַדִּינִים לֹא מַגִּיעִים אֲלֵיהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה. וְאִלְמָלֵא שֶׁדָּוִד הַמֶּלֶךְ הוֹדִיעַ אוֹתוֹ בְּסוֹף הַכָּתוּב, לֹא הָיִינוּ יוֹדְעִים, שֶׁכָּתוּב ׳לְהִשָּׁמְדָם עֲדֵי עַד׳ - לְהַשְׁמִידָם מֵאוֹתוֹ הָעוֹלָם, וְשֶׁיִּהְיוּ עָפָר תַּחַת רַגְלֵי הַצַּדִּיקִים, שֶׁכָּתוּב ׳וְעַסּוֹתֶם רְשָׁעִים כִּי יִהְיוּ אֵפֶר תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֵיכֶם׳ (מלאכי ג, כא).
בלשון הזוהר
׳וּכְסִיל לֹא יָבִין אֶת זֹאת׳ (תהלים צב, ז) - דְּלָא מִסְתָּכַל וְלָא יָדַע נִימוּסֵי דְּזֹאת בְּעָלְמָא. (דאף על גב) דְּדָאִין עָלְמָא בְּדִינוֹי וְחַמָאן לְדִינוֹי דְּהַאי זֹאת, דְּמָטָאן עַל בְּנֵי נָשָׁא דְּאִינּוּן זַכָּאִין, וְלָא מָטָאן עַל רַשִׁיעֲיָיא חַיָּיבִין, דְּעַבְרִין עַל פִּתְגָּמֵי אוֹרַיְיתָא, דִּכְתִּיב, ׳בִּפְרוֹחַ רְשָׁעִים כְּמוֹ עֵשֶׂב וְגוֹ'׳ (תהילים צב, ח) - דְּהַאי עָלְמָא יָרְתִין לֵיהּ בְּכָל סִטְרוֹי, וְדִינִין לָא מָטוּן עָלוֹי בְּהַאי עָלְמָא. וְאִלְמָלֵא דְּדָוִד מַלְכָּא אוֹדְעֵיהּ בְּסוֹפֵיהּ דִּקְרָא, לָא יַדְעֵינָן, דִּכְתִּיב ׳לְהִשָּׁמְדָם עֲדֵי עַד׳ - לְשֵׁיצָאָה לְהוֹן מֵהַהוּא עָלְמָא, וּלְמֶהֱוִי עַפְרָא תְּחוֹת רַגְלֵיהוֹן דְּצַדִּיקַיָּיא, דִּכְתִּיב, ׳וְעַסּוֹתֶם רְשָׁעִים כִּי יִהְיוּ אֵפֶר תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֵיכֶם׳ (מלאכי ג, כא).
׳בפני יענה׳ - התורה עושה רשומים בפני העובר עליה
עוֹד פָּתַח וְאָמַר, ׳וַיָּקָם בִּי כַחֲשִׁי בְּפָנַי יַעֲנֶה׳ (איוב טז, ח) - בַּמֶּה מְדֻבָּר? אֶלָּא אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ שֶׁל אָדָם שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה לָדַעַת אֶת דַּרְכֵי הקב"ה. שֶׁכָּל מִי שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה, כְּאִלּוּ הִשְׁתַּדֵּל בִּשְׁמוֹ מַמָּשׁ. מַה שְּׁמוֹ שֶׁל הקב"ה עוֹשֶׂה הַנְהָגוֹת, אַף הַתּוֹרָה גַּם כֵּן. בּא וּרְאֵה, מִי שֶׁעוֹבֵר עַל דִּבְרֵי תוֹרָה, הַתּוֹרָה עוֹלָה וְיוֹרֶדֶת וְעוֹשָׂה בָּאָדָם רִשּׁוּמִים בְּפָנָיו, כְּדֵי שֶׁיִּסְתַּכְּלוּ בוֹ עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, וְכֻלָּם שׁוֹפְכִים קְלָלוֹת עַל רֹאשׁוֹ.
בלשון הזוהר
תּוּ פָּתַח וְאָמַר, ׳וַיָּקָם בִּי כַחֲשִׁי בְּפָנַי יַעֲנֶה׳ (איוב טז, ח) - בְּמַאי קָא מַיְירֵי. אֶלָּא, זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ דְּבַּר נָשׁ דְּאִשְׁתָּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא, לְמִנְדַע אוֹרְחוֹי דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. דְּכָל מַאן דְּאִשְׁתָּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא, כְּאִלּוּ אִשְׁתָּדַּל בִּשְׁמֵיהּ מַמָּשׁ. מַה שְׁמֵיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָבִיד נִימוּסִין. אוּף אוֹרַיְיתָא הָכִי נָמֵי. תָּא חֲזֵי, הַאי מַאן דְּעָבַר עַל פִּתְגָּמֵי אוֹרַיְיתָא, אוֹרַיְיתָא סַלְּקָא וְנַחְתָּא וְעַבְדָא בֵּיהּ בְּבַּר נָשׁ רְשִׁימִין בְּאַנְפּוֹי, בְּגִין דְּיִסְתַּכְּלוּן בֵּיהּ עִלָּאֵי וְתַתָּאֵי, וְכֻלְּהוּ אוֹשְׁדָן לְוָוטִין עַל רֵישֵׁיהּ.
עיני ה' המשוטטות - והבן הנולד מרוח הטומאה
וְלָמַדְנוּ, כָּל אוֹתָם עֵינֵי ה' שֶׁהוֹלְכִים וּמְשׁוֹטְטִים בָּעוֹלָם לָדַעַת אֶת דַּרְכֵי בְּנֵי אָדָם, כֻּלָּם זוֹקְפִים עֵינַיִם וּמִסְתַּכְּלִים בִּפְנֵי אוֹתוֹ הָאִישׁ, וְרוֹאִים אוֹתָם, וְכֻלָּם פּוֹתְחִים עָלָיו: וַי וַי. אוֹי לוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְאוֹי לוֹ בָּעוֹלָם הַבָּא. הִסְתַּלְּקוּ מִסָּבִיב לִפְלוֹנִי, שֶׁהֲרֵי עֵדוּת בְּפָנָיו, וְרוּחַ טֻמְאָה שׁוֹרָה עָלָיו. וְכָל אוֹתָם יָמִים שֶׁנִּמְצָא רֹשֶׁם בְּפָנָיו לְעֵדוּת, אִם מוֹלִיד בֵּן, הוּא שׁוֹלֵף לוֹ רוּחַ מִצַּד הַטֻּמְאָה, וְאֵלּוּ הֵם הָרְשָׁעִים שֶׁל הַדּוֹר, עַזֵּי הַפָּנִים, שֶׁרִבּוֹנָם עוֹזֵב אוֹתָם בָּעוֹלָם הַזֶּה לְהַשְׁמִידָם לָעוֹלָם הַבָּא.
בלשון הזוהר
וְתָאנָא, כָּל אִינּוּן עֵינֵי יהו"ה, דְּאַזְלִין וְשָׁאטִין בְּעָלְמָא לְמִנְדַּע אוֹרְחוֹי דִּבְנֵי נָשָׁא, כֻּלְּהוֹן זַקְפִין עַיְינִין, וּמִסְתַּכְּלִין בְּאַנְפּוֹי דְּהַהוּא בַּר נָשׁ, וְחָמָאן לְהוּ, וְכֻלְּהוּ פַּתְחִין עָלֵיהּ וַוי וַוי. וַוי לֵיהּ בְּהַאי עָלְמָא, וַוי לֵיהּ בְּעָלְמָא דְּאָתֵי. אִסְתְּלָקוּ מִסּוֹחֲרָנֵיהּ דִּפְלַנְיָא, דְּהָא סַהֲדוּתָא בְּאַנְפּוֹי, וְרוּחָא דִּמְסָאֲבָא שַׁרְיָא עֲלוֹי. וְכָל אִינּוּן יוֹמִין דְּאִשְׁתְּכַח רְשִׁימוּ בְּאַנְפּוֹי לְסַהֲדוּתָא, אִי אוֹלִיד בַּר, אַשְׁלִיף לֵיהּ רוּחָא מִסִּטְרָא דִּמְסָאֲבָא. וְאִלֵּין אִינּוּן חַיָּיבֵי דָּרָא, תַּקִיפֵי אַנְפִּין, דְּמָארֵיהוֹן שָׁבִיק לְהוֹן בְּהַאי עָלְמָא, לְשֵׁיצָאָה לְהוּ בְּעָלְמָא דְּאָתֵי.
חוט של חסד בפני הצדיק - ורשם הטומאה כנגדו
שָׁנִינוּ, הַצַּדִּיק הַזַּכַּאי הַזֶּה שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה יוֹמָם וָלַיְלָה, הקב"ה מוֹשֵׁךְ עָלָיו חוּט אֶחָד שֶׁל חֶסֶד וְנִרְשָׁם לוֹ בְּפָנָיו, וּמֵאוֹתוֹ רֹשֶׁם פּוֹחֲדִים עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים. כָּךְ גַּם מִי שֶׁעוֹבֵר עַל דִּבְרֵי תוֹרָה, מוֹשְׁכִים עָלָיו רוּחַ טֻמְאָה וְנִרְשָׁם לוֹ בְּפָנָיו, וּמִמֶּנּוּ בּוֹרְחִים עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים. וְכֻלָּם מַכְרִיזִים עָלָיו: הִסְתַּלְּקוּ מִסָּבִיב לִפְלוֹנִי, שֶׁעָבַר עַל דִּבְרֵי תוֹרָה וְעַל מִצְווֹת רִבּוֹנוֹ. אוֹי לוֹ וְאוֹי לְנַפְשׁוֹ! הֲרֵי שָׁלַף רוּחַ טֻמְאָה שֶׁנִּמְצֵאת עִמּוֹ וְהוֹרִישָׁהּ לִבְנוֹ, וְזֶהוּ שהקב"ה אֵין לוֹ בּוֹ חֵלֶק, וְעוֹזֵב אוֹתוֹ לְהַשְׁמִידוֹ לָעוֹלָם הַבָּא.
בלשון הזוהר
תָּנֵינָן, הַאי צַדִּיקָא זַכָּאָה דְּאִשְׁתְּדַל בְּאוֹרַיְיתָא יְמָמָא וְלֵילְיָא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מָשִׁיךְ עָלֵיהּ חַד חוּטָא דְּחֶסֶד, וְאִתְרְשִׁים לֵיהּ בְּאַנְפּוֹי, וּמֵהַהוּא רְשִׁימָא דַּחֲלֵי עִלָּאֵי וְתַתָּאֵי. הָכִי נָמֵי מַאן דְּעָבַר עַל פִּתְגָּמֵי אוֹרַיְיתָא, מַשְׁכָאן עָלֵיהּ רוּחָא דִּמְסָאֲבָא, וְאִתְרְשִׁים לֵיהּ בְּאַנְפּוֹי, וּמִנֵּיהּ עַרְקִין עִלָּאֵי וְתַתָּאֵי. וְכֹלָּא מַכְרְזֵי עָלֵיהּ: אִסְתְּלָקוּ מִסָּחֲרָנֵיהּ דִּפְלַנְיָא, דְּעָבַר עַל פִּתְגָּמֵי אוֹרַיְיתָא, וְעַל פִּקּוּדֵי דְּמָארֵיהּ, וַוי לֵיהּ, וַוי לְנַפְשֵׁיהּ. הַאי אַשְׁלִיף רוּחָא דִּמְסָאֲבָא, דְּאִשְׁתְּכַח עִמֵּיהּ, וְאוֹרִית לֵיהּ לִבְרֵיהּ, וְהַאי הוּא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לֵית לֵיהּ בֵּיהּ חוּלָקָא, וְשָׁבִיק לֵיהּ, לְשֵׁיצָאָה לֵיהּ לְעָלְמָא דְּאָתֵי.
ירושת הרשם לבנים אם לא ישובו - והצדיק שנתגלה
אָמַר לוֹ רַבִּי אַבָּא, יָפֶה אָמַרְתָּ, אֲבָל מִנַּיִן לְךְ אֶת זֶה? אָמַר לוֹ, כָּךְ לָמַדְתִּי, וְלָמַדְתִּי שֶׁהַיְרֻשָּׁה הָרָעָה הַזּוֹ יוֹרְשִׁים כָּל בָּנָיו, אִם לֹא שֶׁיָּשׁוּבוּ, שֶׁהֲרֵי אֵין דָּבָר שֶׁעוֹמֵד לִפְנֵי תְשׁוּבָה. וַאֲנִי כָּךְ לָמַדְתִּי, שֶׁרְפוּאָה זוֹ נָתְנוּ לִי פַּעַם אַחַת, שֶׁהָיִיתִי רָשׁוּם בְּפָנַי, וְיוֹם אֶחָד הָיִיתִי הוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ וּפָגַשְׁתִּי צַדִּיק אֶחָד, וְעַל יָדוֹ עָבַר מִמֶּנּוּ אוֹתוֹ הָרֹשֶׁם. אָמַר לִי, מַה שִּׁמְךְ? אָמַרְתִּי לוֹ, אֶלְעָזָר, וְקָרָא עָלַי אֶלְעָזָר אַחֵר. אָמַר לוֹ, בָּרוּךְ הָרַחֲמָן שֶׁרָאִיתִי אוֹתְךְ וְזָכִיתִי לִרְאוֹתְךְ בָּזֶה. אַשְׁרֵי חֶלְקְךְ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. (אָמַר לוֹ) אֲנִי הוּא שֶׁפָּגַשְׁתִּי בְּךְ.
בלשון הזוהר
אָמַר לֵיהּ רִבִּי אַבָּא, שַׁפִּיר קָאַמְרַת, מְנָא לָךְ הַאי. אָמַר לֵיהּ הָכִי אוֹלִיפְנָא. וְאוֹלִיפְנָא, דְּהַאי יְרוּתָא בִּישָׁא, אַחֲסִינוּן כֻּלְּהוּ בְּנוֹי, אִי לָא יְתוּבוּן, דְּהָא לֵית מִלָּה קַיְּימָא קָמֵי תְּשׁוּבָה. וַאֲנָא הָכִי אוֹלִיפְנָא, דְּאַסוּותָא דָּא יָהֲבוּ לִי זִמְנָא חֲדָא, דַּהֲוִינָא רְשִׁים בְּאַנְפָּאי, וְיוֹמָא חַד הֲוִינָא אָזִיל בְּאוֹרְחָא, וְאִעַרְעָנָא בְּחַד זַכָּאָה, וְעַל יְדוֹי אִתְעַבָּר מִנַּאי הַהוּא רְשִׁימָא. אָמַר לִי, מַה שְׁמָךְ. אָמַר לֵיהּ אֶלְעָזָר, וְקָרֵי עָלַי אֶלְעָזָר אָחֳרָא. אָמַר לֵיהּ, בְּרִיךְ רַחֲמָנָא, דַּחֲמֵינָא לָךְ, וְזָכֵינָא לְמֵחֱמֵי לָךְ בְּהַאי. זַכָּאָה חוּלָקָךְ בְּעָלְמָא דֵּין וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי, (אמר ליה) אֲנָא הוּא דְּאִעְרַעְנָא לָךְ.
מעשה בפרה שנקראה בת שבע אם שלמה
הִשְׁתַּטַח לְפָנָיו וֶהֱבִיאוֹ לְבֵיתוֹ. הִתְקִין לְפָנָיו חַלַּת (טרכוסא) לֶחֶם וּבָשָׂר שֶׁל עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת. אַחַר שֶׁאָכְלוּ, אָמַר לוֹ אוֹתוֹ הָאִישׁ: רַבִּי, אֱמֹר לִי דָּבָר אֶחָד, פָּרָה אֲדֻמָּה יֵשׁ לִי, אִמּוֹ שֶׁל הָעֵגֶל שֶׁאֶת בְּשָׂרוֹ זֶה עַתָּה אָכַלְנוּ, וְיוֹם אֶחָד טֶרֶם שֶׁהִתְעַבְּרָה וְהוֹלִידָה, הָלַכְתִּי אַחֲרֶיהָ לַמִּרְעֶה בַּמִּדְבָּר, בְּעוֹד שֶׁאֲנִי מַנְהִיג אוֹתָהּ עָבַר לְפָנַי אִישׁ אֶחָד, אָמַר לִי, מַה שְּׁמָהּ שֶׁל הַפָּרָה הַזּוֹ? אָמַרְתִּי, מִיּוֹם שֶׁנּוֹלְדָה לֹא קְרָאתִיהָ בְשֵׁם. אָמַר לִי, הִיא נִקְרֵאת בַּת שֶׁבַע אֵם שְׁלֹמֹה, אִם תִּזְכֶּה לְכַפָּרָה. וַאֲנִי, בְּעוֹד שֶׁהֶחֱזַרְתִּי אֶת רֹאשִׁי, לֹא רָאִיתִי אוֹתוֹ, וְצָחַקְתִּי מֵאוֹתוֹ הַדָּבָר.
בלשון הזוהר
אִשְׁתָּטַּח קָמֵיהּ, אַיְיתֵיהּ לְבֵיתֵיהּ. אַתְקִין קָמֵיהּ קוּרְטִיסָא (ס"א טרכוסא) (טרטיסאי) דְּנַהֲמָא, וּבִשְׂרָא דְּעֶגְלָא תְּלִיתָאָה. בָּתַר דְּאָכְלוּ, אָמַר לֵיהּ הַהוּא גַּבְרָא: רִבִּי, אֵימָא לִי חַד מִלָּה, חָדָּא תּוֹרָתָא סוּמָקָא אִית לִי, אִימָּא דְּעֶגְלָא דְּבִישְׂרָא דָּא דַּאֲכִילְנָא, וְיוֹמָא חַד עַד לָא אִתְעַבְּרַת וְאוֹלִידַת, אֲזִילְנָא בַּתְרָאָה לְמַרְעָא לְמַדְבְּרָא, עַד דְּדָבַּרְנָא לָהּ אַעְבָּר קָמַאי חַד גַּבְרָא, אָמַר לֵיהּ, מַה שְׁמָהּ דְּתוֹרָתָא דָּא. אֲמֵינָא, מִן יוֹמָא דְּאִתְיְילִידַת לָא קָרֵינָּא לָהּ בִּשְׁמָא. אָמַר לֵיהּ, בַּת שֶׁבַע אֵם שְׁלֹמֹה אִתְקְרֵי, אִי תִּזְכֶּה לְכַפָּרָה. וַאֲנָא בְּעוֹד דְּאָהָדַרְנָא רֵישָׁאי, לָא חֲמֵינָא לֵיהּ, וְחָיִיכְנָא מֵהַהוּא מִלָּה.
היראה לומר דבר שלא למד - ורמז עליון שבו
וְעַכְשָׁו שֶׁזָּכִיתִי בַּתּוֹרָה, הִתְעוֹרַרְתִּי עַל הַדָּבָר הַהוּא, ף וּמִיּוֹם שֶׁנִּפְטַר מִכָּאן רַבִּי שַׂמְלַאי, לֹא הָיָה אִישׁ שֶׁיָּאִיר לָנוּ בַּתּוֹרָה כְּמוֹתוֹ, וַאֲנִי פָחַדְתִּי לוֹמַר דְּבַר תּוֹרָה שֶׁלֹּא לָמַדְתִּי. וְהַדָּבָר הַזֶּה שֶׁהִסְתַּכַּלְתִּי שֶׁדְּבַר חָכְמָה הוּא, וְלֹא יָדַעְתִּי. אָמַר לוֹ, וַדַּאי שֶׁזֶּהוּ דְּבַר חָכְמָה, וְרֶמֶז עֶלְיוֹן הוּא לְמַעְלָה וּלְמַטָּה.
בלשון הזוהר
וְהַשְׁתָּא דְּזָכִינָא בְּאוֹרַיְיתָא, אִתְּעַרְנָא עַל הַהִיא מִלָּה, וּמִן יוֹמָא דְּאִתְפְּטָר רִבִּי שַׂמְלָאי מֵהָכָא, לָא הֲוָה בַּר נָשׁ דְּיַנְהִיר לָן בְּאוֹרַיְיתָא כְּוָותֵיהּ. וַאֲנָא דָּחִילְנָא לְמֵימַר מִלָּה דְּאוֹרַיְיתָא דְּלָא אוֹלִיפְנָא. וּמִלָּה דָּא דְּאִסְתַּכַּלְנָא דְּמִלָּה דְּחָכְמְתָא הִיא, וְלָא יְדַעְנָא. אָמַר לֵיהּ, וַדַּאי מִלָּה דְּחָכְמְתָא הִיא, וּרְמִיזָא עִלָּאָה הִיא לְעֵילָּא וּלְתַתָּא.
בת שבע שבפרה אדומה
סוד החכמה והשלום שהוקדם לרחוק
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.