ממלכת הזוהר › זוהר › תרומה › מאמר 86: ועשית קרסי נחשת חמשים - סוד שבעת חלונות הרקיע וכוכביהם › פיסקה 8 (קעב ע"א)

כמו זה רמוז בספר שלמה בחכמת האבנים היקרות שהכל תקן הקב"ה להאיר הארץ

תרומה · ועשית קרסי נחשת חמשים - סוד שבעת חלונות הרקיע וכוכביהם · מאמר 86 · פיסקה 8 · דף קעב ע"א

לשון הזוהר

מַרְעִין אִית בִּבְנֵי נָשָׁא, כְּגוֹן יְרוֹקִין וְקַסְטִירִין. דְּאַסְוָותָא דִּלְהוֹן לָא תָּלֵי, אֶלָּא בְּחַד מַרְאֶה דְּפַרְזְלָא קָלִיל נָצִיץ לְעַיְינִין, וְאִית לֵיהּ לְמָארֵיהּ דְּמַרֵע לְאִסְתַּכְּלָא בֵּיהּ. וְלָא (נ"א שכיך) שַׁיָּיךְ (ס"א אתסי) בְּהַאי עַד דְּאַעְבַּר הַהוּא מַרְאֶה לְסִטְרָא דָּא וּלְסִטְרָא דָּא, כְּגַוְונָא דְּשַׁרְבִיטָא, דְּיוֹשִׁיט נְצִיצוּ דְּבָרָק לְאַנְפּוֹי, וּבְהַהוּא אוֹשִׁיטוּ דְּבָרָק דְּקָא נָצִיץ לְעַיְינִין, אָתֵי לֵיהּ אַסְוָותָא. אוּף הָכִי, כָּל אִינּוּן דְּשַׁלְטֵי עָלַיְיהוּ אִינּוּן כֹּכָבַיָא, לֵית לוֹן תִּקּוּנָא וּגְדוּלָא בַּמֶּה דְּאִתְחָזֵי, בַּר הַהוּא פְּשִׁיטוּ דְּשַׁרְבִיטָא, וּבְהַאי מִתַּתְקְנֵי, בְּחֵיזוּ, בְּגָוְון, בְּחֵילָא, כְּמָה דְּאִתְחָזֵי.

תרגום

מַחֲלוֹת יֵשׁ בִּבְנֵי אָדָם כְּמוֹ יְרֻקִּים וְחוֹלֵי רוּחַ, שֶׁהָרְפוּאָה שֶׁלָּהֶם לֹא תְלוּיָה כִּי אִם בְּמַרְאֶה אֶחָד שֶׁל בַּרְזֶל קַלִּיל הַנּוֹצֵץ לָעֵינַיִם, וְיֵשׁ לוֹ לְבַעַל הַחֹלִי לְהִסְתַּכֵּל בּוֹ. וְלֹא (שׁוֹכֵךְ) שַׁיָּךְ (נִרְפָּא) בָּזֶה, עַד שֶׁעוֹבֵר אוֹתוֹ מַרְאֶה לְצַד זֶה וּלְצַד זֶה כְּמוֹ הַשַּׁרְבִיט שֶׁיּוֹשִׁיט הִתְנוֹצְצוּת שֶׁל בָּרָק לְפָנָיו. וּבְאוֹתָהּ הוֹשָׁטָה שֶׁל בָּרָק שֶׁנּוֹצֵץ לָעֵינַיִם, בָּאָה לוֹ הָרְפוּאָה. אַף כָּךְ כָּל אוֹתָם שֶׁשּׁוֹלְטִים עֲלֵיהֶם אוֹתָם כּוֹכָבִים, אֵין לָהֶם תִּקּוּן וּגְדֻלָּה בְּמַה שֶּׁנִּרְאֶה, פְּרָט לְאוֹתָהּ הִתְפַּשְּׁטוּת הַשַּׁרְבִיט, וּבָזֶה מִתְתַּקְּנִים בַּמַּרְאֶה, בַּגָּוֶן, בַּכֹּחַ, כְּמוֹ שֶׁנִּרְאֶה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: מרעין אית בבני נשא, כגון ירוקין וקסטירין. דאסוותא דלהון לא תלי, אלא בחד מראה דפרזלא קליל נציץ לעיינין, ואית ליה למאריה דמרע לאסתכלא ביה. ולא (נ"א שכיך) שייך (ס"א אתסי) בהאי עד דאעבר ההוא מראה לסטרא דא ולסטרא דא, כגוונא דשרביטא, דיושיט נציצו דברק לאנפוי, ובההוא אושיטו דברק דקא נציץ לעיינין, אתי ליה אסוותא. אוף הכי, כל אינון דשלטי עלייהו אינון ככביא, לית לון תקונא וגדולא במה דאתחזי, בר ההוא פשיטו דשרביטא, ובהאי מתתקני, בחיזו, בגוון, בחילא, כמה דאתחזי.

התרגום: מחלות יש בבני אדם כמו ירקים וחולי רוח, שהרפואה שלהם לא תלויה כי אם במראה אחד של ברזל קליל הנוצץ לעינים, ויש לו לבעל החלי להסתכל בו. ולא (שוכך) שיך (נרפא) בזה, עד שעובר אותו מראה לצד זה ולצד זה כמו השרביט שיושיט התנוצצות של ברק לפניו. ובאותה הושטה של ברק שנוצץ לעינים, באה לו הרפואה. אף כך כל אותם ששולטים עליהם אותם כוכבים, אין להם תקון וגדלה במה שנראה, פרט לאותה התפשטות השרביט, ובזה מתתקנים במראה, בגון, בכח, כמו שנראה.

מן המפרשים

אור החמה: מרעין אית בבני נשא וגומר הביא ראיה למ"ש כי איך אפשר כי אותו ככבא דשרביטא באותה העברה שמאיר שם דרך העברה בעלמא שיגדל כ"כ דברים ולזה הביא ראיה כי הלא יש מיני חולאים באדם כמו חולי הירקון וכיוצא שתרופתם ורפואתם היא שיעשו מראה של…

הסולם: מרעין אית בבני נשא וכו': מחלות יש בבני אדם, דהיינו ירוקין וקסטירין שהם מיני מחלות, ונראה שהם מחלת המרה שפניהם משתנים לירוק. שהרפואה שלהם אינה תלויה אלא במראה אחד של ברזל קלל הנוצץ לעינים, דהיינו מראה העשויה מברזל מלוטש, ויש…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר