ממלכת הזוהר › זוהר › תרומה › מאמר 31: שיר השירים אשר לשלמה - סוד הזווג העליון בין משה ושלמה ונשיקות האהבה › פיסקה 12 (קמד ע"א)

ביום שהתגלתה השירה ירדה שכינה לארץ ומלא כבוד ה' את בית ה'

תרומה · שיר השירים אשר לשלמה - סוד הזווג העליון בין משה ושלמה ונשיקות האהבה · מאמר 31 · פיסקה 12 · דף קמד ע"א

לשון הזוהר

יוֹמָא דְּאִתְגְלֵי שִׁירָתָא דָּא, הַהוּא יוֹמָא נַחְתַּת שְׁכִינְתָּא לְאַרְעָא, דִּכְתִּיב, ׳וְלָא יָכְלוּ הַכֹּהֲנִים לַעֲמוֹד לְשָׁרֵת וְגוֹ'׳ (מלכים א ח, יא). מַאי טַעֲמָא. בְּגִין ׳כִּי מָלֵא כְבוֹד יהו"ה אֶת בֵּית יהו"ה׳. בְּהַהוּא יוֹמָא מַמָּשׁ, אִתְגְּלִיאַת תּוּשְׁבַּחְתָּא דָּא, וְאָמְרָה שְׁלמֹה בְּרוּחַ קֻדְשָׁא.

תרגום

הַיּוֹם שֶׁהִתְגַּלְּתָה הַשִּׁירָה הַזּוֹ, בְּאוֹתוֹ יוֹם יָרְדָה שְׁכִינָה לָאָרֶץ, שֶׁכָּתוּב ׳וְלֹא יָכְלוּ הַכֹּהֲנִים לַעֲמֹד לְשָׁרֵת וְגוֹ'׳ (מלכים א ח, יא). מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם ׳כִּי מָלֵא כְבוֹד ה' אֶת בֵּית ה'׳ - בְּאוֹתוֹ יוֹם מַמָּשׁ הִתְגַּלְּתָה הַתִּשְׁבַּחַת הַזֹּאת, וְאָמַר אוֹתָהּ שְׁלֹמֹה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: יומא דאתגלי שירתא דא, ההוא יומא נחתת שכינתא לארעא, דכתיב, ׳ולא יכלו הכהנים לעמוד לשרת וגו'׳ (מלכים א ח, יא). מאי טעמא. בגין ׳כי מלא כבוד יהו"ה את בית יהו"ה׳. בההוא יומא ממש, אתגליאת תושבחתא דא, ואמרה שלמה ברוח קדשא.

התרגום: היום שהתגלתה השירה הזו, באותו יום ירדה שכינה לארץ, שכתוב ׳ולא יכלו הכהנים לעמד לשרת וגו'׳ (מלכים א ח, יא). מה הטעם? משום ׳כי מלא כבוד ה' את בית ה'׳ - באותו יום ממש התגלתה התשבחת הזאת, ואמר אותה שלמה ברוח הקדש.

מן המפרשים

זוהר הרקיע: ◆ דף קמ"ד ע"א) ה' נ' ת' ג' ח' ב' ח' כ' אית באדכר צדיקייא כגון האבות והנביאים והמלאכים אית בשירי ובתושבחי דאית בהון קבלה אמיתית ועילא מנהון מאן דידע לתקן תקונין למאריה כדקא יאות ואית בידיע' סלקא מתתא לעילא ואית מאן דידע להמשיך…

הסולם: יומא דאתגלי שירתא וכו': יום שנגלה בו שירה זו ביום ההוא ירדה השכינה לארץ, שכתוב, ולא יכלו הכהנים לעמוד לשרת וגו'. מהו הטעם. הוא משום, כי מלא כבוד ה' את בית ה'. ביום ההוא ממש נגלה שבח הזה של שיר השירים, ואמרה שלמה ברוח הקודש.

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: