השראת הרוח נותנת ממשות- בכרובים ובאדם שמעפר
תוספות כרך ב · ׳ועשית כפרת׳- סוד הכפורת והכרובים כדוגמת מעשה בראשית · מאמר 10 · פיסקה 28 · דף רעח ע"א
לשון הזוהר
כְּגַוְונָא דִכְּרוּבִים. אִינוּן לְעֵילָּא קַיְימִין עַל אָתְּ וְנִיסָא, וְהָא אוּקִימְנָא רָזָא דִּכְתִיב, ׳פּוֹרְשֵׂי כְנָפַיִם סוֹכְכִים וְלָא כְּתִיב פְּרוּשֵׂי כְנָפַיִם סְכוּכִים אֶלָּא עַל אָתְּ וְנִיסָא הֲווּ קַיְימִין׳. זִמְנִין יְדִיעָאן הֲווּ סַלְקָאן גַּדְפַיְיהוּ וּפַרְשֵׂי לוֹן לְעֵילָּא בְּכָל יוֹמָא, וַהֲווּ מִתְסָדְרָן וּמֵחַפְיָין עַל כַּפּוֹרְתָא, וְעַל דָּא בְּאָתְּ וְנִיסָא הֲווּ קַיְימִין,
תרגום
זְמַנִּים יְדוּעִים הָיוּ מַעֲלִים כַּנְפֵיהֶם וּפוֹרְשִׂים אוֹתָם לְמַעְלָה בְּכָל יוֹם, וְהָיוּ מִסְתַּדְּרִים וּמְחַפִּים עַל הַכַּפֹּרֶת, וְעַל זֶה בְּאוֹת וְנֵס הָיוּ עוֹמְדִים. בְּכָל מָקוֹם שֶׁרוּחַ עֶלְיוֹנָה הָיְתָה בָּאָה וְשׁוֹרָה, וַדַּאי בְּאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁשּׁוֹרָה יֵשׁ בּוֹ מַמָּשׁוּת וְעוֹמֵד בְּאוֹת וְנֵס. בֶּן אָדָם שֶׁהוּא מֵעָפָר, וְעַד שֶׁלֹּא שׁוֹרֶה בּוֹ נִיצוֹץ שֶׁל רוּחַ שֶׁל מַעְלָה - אֵין בּוֹ מַמָּשׁ. כֵּיוָן שֶׁשּׁוֹרֶה עָלָיו, יֵשׁ בּוֹ מַמָּשׁוּת וְקָם עַל עָמְדּוֹ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: כגוונא דכרובים. אינון לעילא קיימין על את וניסא, והא אוקימנא רזא דכתיב, ׳פורשי כנפים סוככים ולא כתיב פרושי כנפים סכוכים אלא על את וניסא הוו קיימין׳. זמנין ידיעאן הוו סלקאן גדפייהו ופרשי לון לעילא בכל יומא, והוו מתסדרן ומחפיין על כפורתא, ועל דא באת וניסא הוו קיימין,
התרגום: זמנים ידועים היו מעלים כנפיהם ופורשים אותם למעלה בכל יום, והיו מסתדרים ומחפים על הכפרת, ועל זה באות ונס היו עומדים. בכל מקום שרוח עליונה היתה באה ושורה, ודאי באותו מקום ששורה יש בו ממשות ועומד באות ונס. בן אדם שהוא מעפר, ועד שלא שורה בו ניצוץ של רוח של מעלה - אין בו ממש. כיון ששורה עליו, יש בו ממשות וקם על עמדו.