אף עיר ירושלים לא תהיה אמנות אדם אלא חומת אש סביב - ומעשה זה נסתלק עד הגאלה האחרונה
פנחס · שאלות הגוי לרבי אליעזר - סוד בית ראשון ושני שיורדים כאחד מלמעלה לעתיד לבא · מאמר 24 · פיסקה 9 · דף רכא ע"ב
לשון הזוהר
וְעַד כְּעַן, לָא הֲוָה בְּעָלְמָא, דְּאֲפִילּוּ קַרְתָּא דִּיְרוּשָׁלַם לָא לִיהֱוִי אוּמָנוּתָא דְּבַּר נָשׁ, דְּהָא כְּתִיב, ׳ואֲנִי אֶהְיֶה לָהּ נְאֻם יהו"ה חוֹמַת אֵשׁ סָבִיב וְגוֹ'׳ (זכריה ב, ט). אִי לְקַרְתָּא כְּתִיב הָכִי, כָּל שֶׁכֵּן בֵּיתָא, דְּאִיהוּ דִּיּוּרָא דִּילֵיהּ. וְעוֹבָדָא דָּא, הֲוִי אִתְחֲזֵי לְמֶהֱוִי בְּרֵישָׁא, כַּד נַפְקוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, וְאִסְתְּלַּק עַד לְסוֹף יוֹמִין, בְּפוּרְקָנָא בַּתְרָאָה.
תרגום
וְעַד עַכְשָׁו לֹא הָיָה בָעוֹלָם, שֶׁאֲפִלּוּ עִיר שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם לֹא תִהְיֶה אֻמָּנוּת אָדָם, שֶׁהֲרֵי כָּתוּב ׳וַאֲנִי אֶהְיֶה לָּהּ נְאֻם ה' חוֹמַת אֵשׁ סָבִיב וְגוֹ'׳ (זכריה ב, ט). אִם לְעִיר כָּתוּב כָּךְ - כָּל שֶׁכֵּן הַבַּיִת, שֶׁהוּא דִּיּוּר שֶׁלּוֹ. וּמַעֲשֶׂה זֶה הֲרֵי רָאוּי לִהְיוֹת בָּרֹאשׁ כְּשֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, וְהִסְתַּלֵּק עַד לְסוֹף הַיָּמִים בַּגְּאֻלָּה הָאַחֲרוֹנָה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ועד כען, לא הוה בעלמא, דאפילו קרתא דירושלם לא ליהוי אומנותא דבר נש, דהא כתיב, ׳ואני אהיה לה נאם יהו"ה חומת אש סביב וגו'׳ (זכריה ב, ט). אי לקרתא כתיב הכי, כל שכן ביתא, דאיהו דיורא דיליה. ועובדא דא, הוי אתחזי למהוי ברישא, כד נפקו ישראל ממצרים, ואסתלק עד לסוף יומין, בפורקנא בתראה.
התרגום: ועד עכשו לא היה בעולם, שאפלו עיר של ירושלים לא תהיה אמנות אדם, שהרי כתוב ׳ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב וגו'׳ (זכריה ב, ט). אם לעיר כתוב כך - כל שכן הבית, שהוא דיור שלו. ומעשה זה הרי ראוי להיות בראש כשיצאו ישראל ממצרים, והסתלק עד לסוף הימים בגאלה האחרונה.
מן המפרשים
קרני אור: לא הוה בעלמא לא הוה בעלמא. אינון תרין בתי מקדשין:
הסולם: ועד כען לא וכו': ועד עתה לא היה זה בעולם, כי אפילו העיר ירושלים לא תהיה אומנותו של אדם, כי כתוב, ואני אהיה לה נאום ה' חומת אש סביב וגו'. אם בעיר כתוב כך, כל שכן הבית, שהוא משכן שלו. ופעולה זו של הקב"ה, היתה צריכה להיראות…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: