ממלכת הזוהר › זוהר › ספר יצירה › מאמר 1: ׳בשלשים ושתים נתיבות פליאות חכמה׳- עשר ספירות בלימה ושש הקצוות › פיסקה 10

שתים רוח מרוח- שבה נחקקו כ"ב אותיות היסוד

ספר יצירה · ׳בשלשים ושתים נתיבות פליאות חכמה׳- עשר ספירות בלימה ושש הקצוות · מאמר 1 · פיסקה 10

לשון הזוהר

שְׁתַּיִם רוּחַ מֵרוּחַ חָקַק וְחָצַב בָּהּ עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם אוֹתִיּוֹת יְסוֹד שָׁלֹשׁ אִמּוֹת וְשֶׁבַע כְּפוּלוֹת וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה פְּשׁוּטוֹת וְרוּחַ אַחַת מֵהֶן:

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: שתים רוח מרוח חקק וחצב בה עשרים ושתים אותיות יסוד שלש אמות ושבע כפולות ושתים עשרה פשוטות ורוח אחת מהן:

מן המפרשים

ר' סעדיה גאון: שתים רוח מרוח. הרוח שברא מרוחו כ"ב אותיות כמוהו בלא יסוד בלא רוח בלא חכמה להשכיל האוזן ככלי זכוכית העשוי בנפיחה כך האותיות נעשו מרוח הקב"ה ואמר באמירתן וברא עולמו ואף תוכל לברוא בריאה בכח אמירת האלפא ביתות, ולקמן אפרש כיצד:

ראב"ד: שתים רוח מרוח. פירוש הספירה השנית והיא שתים כי היא כוללת העליונה עמה והיא רוח גס מרוח הדק כי כל מה שישתלשל מעילה לעילה הוא מתעבה והולך ועל דרך משל הגלגלים הנפרדים דקים והאש גסה מהם והרוח גסה ממנה והמים גסים מהם והעפר גס מכולם:

רמב"ן: רוח מרוח. פי' כאשר נאצל ריח מריח ונר מנר כן נאצל רוח מרוח ויש רוח שאינו נתפש ויש רוח נתפש והנתפש בשאינו נתפש והגס בא מן הדק ממנו:

לכל המפרשים על פיסקה זו