תשוקת המרכבות אחר הירך - עיפות ברכי הרבנים
משפטים · ׳וכי ימכר איש את בתו לאמה׳ - סבא דמשפטים: סודות הגלגול והנשמה · מאמר 3 · פיסקה 298 · דף קיא ע"ב
לשון הזוהר
כָּל אִינּוּן רְתִיכִין וְסִיַּיעְתָּא דִּילֵיהּ, בָּעָאן תָּדִיר יָרֵךְ, וְאַזְלֵי בְּכִסוּפָא אֲבַתְרֵיהּ. וּבְגִין דָּא, (קי"ב:) הָנֵי בָּרְכִי דְּרַבָּנָן דְּשַׁלְהֵי, מִן דָּא אִיהוּ. דְּכָל כִּסּוּפָא דִּלְהוֹן, בָּתַר יָרֵךְ אִיהוּ, וְכָל שֶׁכֵּן יָרֵךְ דְּרַבָּנָן, וְכָל מִלָּה אַהְדָּר לְאַתְרֵיהּ, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָא גָּרַע כְּלוּם, מִכָּל מַה דְּאִצְטְרִיךְ, וְלָא בָּעָא דְּיִקְרַב לִקְדוּשָׁה, בַּר עִמֵּיהּ וְעַדְבֵיהּ חוּלָקֵיהּ וְאַחֲסַנְתֵּיהּ. כְּמָה דְּעָבִיד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָּא, הָכִי עַבְדֵי יִשְׂרָאֵל לְתַתָּא, וְהָכִי אִצְטְרִיךְ לְמֶעְבַּד, וְהָכִי תָּנֵינָן, אָסִיר לֵיהּ לְיִשְׂרָאֵל, לְמֵילָף אוֹרַיְיתָא לְעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, דִּכְתִיב, ׳מַגִּיד דְּבָרָיו לְיַעֲקֹב וְגוֹ'׳, ׳לא עָשָׂה כֵן לְכָל גּוֹי וְגוֹ'׳ (תהילים קמז, כ).
תרגום
כָּל אוֹתָן הַמֶּרְכָּבוֹת וְהַסִּיּוּעַ שֶׁלוֹ תָּמִיד רוֹצִים יָרֵךְ, וְהוֹלְכִים בִּתְשׁוּקָה אַחֲרֶיהָ, וּמִשּׁוּם כָּךְ הַבִּרְכַּיִם שֶׁל הָרַבָּנִים שֶׁעֲיֵפוֹת, מִזֶּה הוּא. שֶׁכָּל הַתְּשׁוּקָה שֶׁלָּהֶם אַחַר הַיָּרֵךְ הִיא, וְכָל שֶׁכֵּן יָרֵךְ שֶׁל חֲכָמִים, וְכָל דָּבָר חוֹזֵר לִמְקוֹמוֹ. והקב"ה לֹא גוֹרֵעַ כְּלוּם מִכָּל מַה שֶּׁצָּרִיךְ, וְלֹא רוֹצֶה שֶׁיִּתְקָרֵב לַקְּדֻשָּׁה חוּץ מֵעַמּוֹ וְגוֹרָלוֹ, חֶלְקוֹ וְנַחֲלָתוֹ. כְּמוֹ שֶׁעוֹשָׂה הקב"ה לְמַעְלָה, כָּךְ עוֹשִׂים יִשְׂרָאֵל לְמַטָּה וְכָךְ צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת. וְכָךְ שָׁנִינוּ, אָסוּר לְיִשְׂרָאֵל לְלַמֵּד תּוֹרָה לְעוֹבְדֵי כוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּתוּב (תהלים קמז) (תהלים קמז כ) ׳מַגִּיד דְּבָרָיו לְיַעֲקֹב׳ וְגוֹ', ׳לֹא עָשָׂה כֵן לְכָל גּוֹי׳ וְגוֹ'.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: כל אינון רתיכין וסייעתא דיליה, בעאן תדיר ירך, ואזלי בכסופא אבתריה. ובגין דא, (קי"ב:) הני ברכי דרבנן דשלהי, מן דא איהו. דכל כסופא דלהון, בתר ירך איהו, וכל שכן ירך דרבנן, וכל מלה אהדר לאתריה, וקודשא בריך הוא לא גרע כלום, מכל מה דאצטריך, ולא בעא דיקרב לקדושה, בר עמיה ועדביה חולקיה ואחסנתיה. כמה דעביד קודשא בריך הוא לעילא, הכי עבדי ישראל לתתא, והכי אצטריך למעבד, והכי תנינן, אסיר ליה לישראל, למילף אורייתא לעובדי כוכבים ומזלות, דכתיב, ׳מגיד דבריו ליעקב וגו'׳, ׳לא עשה כן לכל גוי וגו'׳ (תהילים קמז, כ).
התרגום: כל אותן המרכבות והסיוע שלו תמיד רוצים ירך, והולכים בתשוקה אחריה, ומשום כך הברכים של הרבנים שעיפות, מזה הוא. שכל התשוקה שלהם אחר הירך היא, וכל שכן ירך של חכמים, וכל דבר חוזר למקומו. והקב"ה לא גורע כלום מכל מה שצריך, ולא רוצה שיתקרב לקדשה חוץ מעמו וגורלו, חלקו ונחלתו. כמו שעושה הקב"ה למעלה, כך עושים ישראל למטה וכך צריך לעשות. וכך שנינו, אסור לישראל ללמד תורה לעובדי כוכבים ומזלות, שכתוב (תהלים קמז) (תהלים קמז כ) ׳מגיד דבריו ליעקב׳ וגו', ׳לא עשה כן לכל גוי׳ וגו'.
מן המפרשים
זוהר הרקיע: ◆ דף קי"ב ע"א) לכפות את הקליפות וכל אשר ירדו החסדים והרחמים (נ"א: הדיני') אתחלשו כדי לתת מקום ואחיזה לקליפות כי צריכין קצת אל הימין לסעדם בסוד שמאל דוחה וימין מקרבת וז"ס עשיית העגל ע"י אהרן הבא מן הימין. ועל דרך זה הרחמים…
הסולם: קב"ה לא קפח וכו': הקב"ה אינו מקפחו ואינו דוחה אותו מכל, משום שלקח שמואל הירך שלו, אלא נותן לו חלק אחד, ומה הוא. נותן לו ירך ובטן של הסוטה, תמורת ירך ובטן שהסיר ממנו. וע"כ שתיהן נתן לו הקב"ה, לס"א, שיהיה מקום הקדושה פנוי מכל טומאה.
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: