מיכאל מקריב הנשמה קטרת - עינוגה בצרור החיים ועלית ישיבות
לך לך · סתר הסתרים - נפש רוח ונשמה ומסען אחר הסתלקות האדם · מאמר 11 · פיסקה 7 · דף פא ע"ב
לשון הזוהר
וְנָטִיל לָהּ מִיכָאֵל כַּהֲנָא רַבָּא וּמַקְרִיב לָהּ קָרְבַּן בּוּסְמִין קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךָ הוּא, (ואתת) וְיָתְּבָא תַּמָּן וּמִתְּעַדְּנָא בְּהַהוּא צְּרוֹרָא דְחַיֵּי דְּעַיִן ׳לֹא רָאָתָּה אֱלהִים זוּלָתְּךָ וְגו'׳ (ישעיהו סד, ג). לְבָתַּר נָחֲתָּא לְגוֹ גִנְתָּא דְאַרְעָא וּמִתְּעַדְּנָא בְּכָל עִדּוּנִין, וְאִתְּלַבְּשַׁתּ בְּהַהוּא לְבוּשָׁא (ואזדווגא בנפש דידיה) וְיָתְּבָא תַּמָּן בְּטוּרָא עַל חַד תְּרֵין מִכַּמָּה דְּהֲוַתּ בְּקַדְמִיתָּא. (ודא הוא בחול ואסתלקא בישיבות דגן עדן ומתעסק באורייתא ובכל רישי ירחי וזמני ושבתי נחתא אזדווגת בנפש).
תרגום
וְנוֹטֵל אוֹתָהּ מִיכָאֵל הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, וּמַקְרִיב אוֹתָהּ קָרְבַּן בְּשָׂמִים לִפְנֵי הקב"ה, (וּבָאָה) וְיוֹשֶׁבֶת שָׁם, וּמִתְעַדֶּנֶת בְּאוֹתוֹ צְרוֹר הַחַיִּים, ׳שֶׁעַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךְ וְגוֹ'׳ (ישעיה סד). אַחַר כָּךְ יוֹרֶדֶת לְתוֹךְ הַגָּן שֶׁל הָאָרֶץ וּמִתְעַדֶּנֶת בְּכָל הָעִדּוּנִים, וּמִתְלַבֶּשֶׁת בַּלְּבוּשׁ הַהוּא (ומזדוגת עִם נַפְשׁוֹ), וְיוֹשֶׁבֶת שָׁם בְּעִטּוּר שֶׁל אֶחָד פִּי שְׁנַיִם מִכַּמָּה שֶׁהָיְתָה בָּרִאשׁוֹנָה. (וְזֶהוּ בחל, ועולה לישיבות שֶׁל גַּן הָעֵדֶן ומתעסקת בַּתּוֹרָה, וּבְכָל רָאשֵׁי חֳדָשִׁים וּמוֹעֲדִים וְשַׁבָּתוֹת יוֹרֶדֶת לְהִזְדַּוֵּג עִם הַנֶּפֶשׁ).
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ונטיל לה מיכאל כהנא רבא ומקריב לה קרבן בוסמין קמי קודשא בריך הוא, (ואתת) ויתבא תמן ומתעדנא בההוא צרורא דחיי דעין ׳לא ראתה אלהים זולתך וגו'׳ (ישעיהו סד, ג). לבתר נחתא לגו גנתא דארעא ומתעדנא בכל עדונין, ואתלבשת בההוא לבושא (ואזדווגא בנפש דידיה) ויתבא תמן בטורא על חד תרין מכמה דהות בקדמיתא. (ודא הוא בחול ואסתלקא בישיבות דגן עדן ומתעסק באורייתא ובכל רישי ירחי וזמני ושבתי נחתא אזדווגת בנפש).
התרגום: ונוטל אותה מיכאל הכהן הגדול, ומקריב אותה קרבן בשמים לפני הקב"ה, (ובאה) ויושבת שם, ומתעדנת באותו צרור החיים, ׳שעין לא ראתה אלהים זולתך וגו'׳ (ישעיה סד). אחר כך יורדת לתוך הגן של הארץ ומתעדנת בכל העדונים, ומתלבשת בלבוש ההוא (ומזדוגת עם נפשו), ויושבת שם בעטור של אחד פי שנים מכמה שהיתה בראשונה. (וזהו בחל, ועולה לישיבות של גן העדן ומתעסקת בתורה, ובכל ראשי חדשים ומועדים ושבתות יורדת להזדוג עם הנפש).
מן המפרשים
יהל אור: דף פ"א ע"ב בגין דאדם אין דהוה בעלה וכו'. וז"ש אלה ת'ולדות ה'שמים ו'הארץ בה'ב'ר'א'ם' שאמרו שהיה העולם ת'ה'ו' עד שבא אברהם שהוא הואר כנ"ל. וכמ"ש שני אלפים תהו עד ואת הנפש וכו':
רמ"א: לבתר נחתא לגו גנתא דעדן דארעא לבתר נחתא לגו גנתא דעדן דארעא כו'. עיין פרשת ויקהל דף צ"ה ע"ג (ריב. אינון נשמתין דבגנתא דעדן לתתא וכו') :
הסולם: ונטיל לה מיכאל וכו': ואז, מיכאל כהן הגדול לוקח אותו, את הרוח. ומקריב אותו קרבן ריח ניחוח לפני הקב"ה היינו ז"א, והוא יושב שם, בז"א דאצילות, ומתעדן באותו צרור החיים, אשר עליו רומז הכתוב, עין לא ראתה אלקים זולתך. ואחר כך, חוזר…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: