׳קרבני לחמי לאשי׳ - חלק האישים ונפש הנשארת בקבר
לך לך · סתר הסתרים - נפש רוח ונשמה ומסען אחר הסתלקות האדם · מאמר 11 · פיסקה 3 · דף פא ע"א
לשון הזוהר
וּבְגִין דְּהַאי (נשמתא לנשמתא) נְפֶּשׁ אַקְרִיב בִּדְבֵקוּתָּא וִיסוֹדָא דְגוּפָּא, קָרְבָּנָא דְּאִתְּקְרִיב לְכַפָּרָא עַל נִשְׁמָתָּא אִתְּיְהִיבַתּ חוּלָקָא לְאִנּוּן דַּרְגִּין דְּאִישִׁי"ם (דאתקרון רוח ונפש השכלית) בְגִין דִּמְשִׁיכוּ דְּחוּלְקָא דְּהַהוּא (נשמה) נְפֶּשׁ אָתֵּי מִנַּיְיהוּ. וְהַיְינוּ דִכְתִּיב ׳אֶתּ קָרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַׁי׳ (מהו ׳לחמי לאשי׳ דיהיב מזונא לאשי ודא הוא שפע מאור דאנון מתהנן מזיו השכינה) בְּגִין דְּהוּא כַּפָּרָה דְּנְפֶּשׁ נָטְלֵי חוּלָקֵיהוֹן. וְכַד מִיתּ בַּר נָשׁ בְּהַאי עָלְמָא, הַהִיא נְפֶּשׁ לָא אִתְּעֲדֵי מִן קִבְרָא לְעָלְמִין, וּבְחֵילָא דָא יָדְעֵי מֵתַּיָיא וּמִשְׁתָּעוּ דָּא עִם דָּא.
תרגום
וּמִשּׁוּם שֶׁ אֶת (נְשָׁמָה לִנְשָׁמָה) הַנֶּפֶשׁ נִקְרֶבֶת בִּדְבֵקוּת וְהַיְסוֹד שֶׁל הַגּוּף, הַקָּרְבָּן שֶׁנִּקְרָב לְכַפֵּר עַל הַנְּשָׁמָה נִתָּן חֵלֶק לְאוֹתָם הַדְּרָגוֹת שֶׁל אִישִׁי"ם (שֶׁנִּקְרְאוּ רוּחַ ונפש השכלית), מִשּׁוּם שֶׁמְּשִׁיכַת הַחֵלֶק שֶׁל אוֹתָהּ (נְשָׁמָה) הַנֶּפֶשׁ בָּאָה מֵהֶם. וְהַיְנוּ שֶׁכָּתוּב ׳אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי׳ (במדבר כח, ב) - (מַהוּ ׳לַחְמִי לְאִשַּׁי׳? שֶׁנּוֹתֵן מָזוֹן לְאִשַּׁי, וְזֶהוּ שֶׁפַע מאור שֶׁהֵם נֶהֱנִים מִזִּיו הַשְּׁכִינָה), מִשּׁוּם שֶׁהוּאא כַּפָּרַת הַנֶּפֶשׁ נוֹטְלִים חֶלְקָם. וּכְשֶׁמֵּת אָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה, אוֹתָהּ הַנֶּפֶשׁ לֹא זָזָה מִן הַקֶּבֶר לְעוֹלָמִים, וּבַכֹּחַ הַזֶּה יוֹדְעִים הַמֵּתִים וּמְסַפְּרִים זֶה עִם זֶה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ובגין דהאי (נשמתא לנשמתא) נפש אקריב בדבקותא ויסודא דגופא, קרבנא דאתקריב לכפרא על נשמתא אתיהיבת חולקא לאנון דרגין דאישי"ם (דאתקרון רוח ונפש השכלית) בגין דמשיכו דחולקא דההוא (נשמה) נפש אתי מנייהו. והיינו דכתיב ׳את קרבני לחמי לאשי׳ (מהו ׳לחמי לאשי׳ דיהיב מזונא לאשי ודא הוא שפע מאור דאנון מתהנן מזיו השכינה) בגין דהוא כפרה דנפש נטלי חולקיהון. וכד מית בר נש בהאי עלמא, ההיא נפש לא אתעדי מן קברא לעלמין, ובחילא דא ידעי מתייא ומשתעו דא עם דא.
התרגום: ומשום ש את (נשמה לנשמה) הנפש נקרבת בדבקות והיסוד של הגוף, הקרבן שנקרב לכפר על הנשמה נתן חלק לאותם הדרגות של אישי"ם (שנקראו רוח ונפש השכלית), משום שמשיכת החלק של אותה (נשמה) הנפש באה מהם. והינו שכתוב ׳את קרבני לחמי לאשי׳ (במדבר כח, ב) - (מהו ׳לחמי לאשי׳? שנותן מזון לאשי, וזהו שפע מאור שהם נהנים מזיו השכינה), משום שהואא כפרת הנפש נוטלים חלקם. וכשמת אדם בעולם הזה, אותה הנפש לא זזה מן הקבר לעולמים, ובכח הזה יודעים המתים ומספרים זה עם זה.
מן המפרשים
רמ"א: דאתקריא יו"ד ו"ה רוח ונפש דאתקריא יו"ד ו"ה רוח ונפש. כצ"ל (נראה מדבריו שהלך לשטה דלעיל ע"א (עט.) , נשמתא לנשמתא יו"ד, ונשמה ה' כדלעיל, ויותר נכון דאתקריאו יו"ד וה"י, ו"ה רוח ונפש)]:
הסולם: ובגין דהאי נפש וכו': ומשום שנפש הזה מקרבת קרבן בדביקות יחד עם יסוד הגוף, שהוא נקרב כדי לכפר על הנשמה, ניתן חלק ממנו, לאלו המדרגות דבחינת אישים, משום שחלק מהנפש, שהוא הרוח שבנפש כנ"ל, נמשך מהם. והיינו שכתב את קרבני לחמי לאשי,…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: