מעשה הנחש בדרך - אם ישוך הנחש בלא לחש
יתרו · ׳וישמע יתרו כהן מדין חתן משה׳ - שבירת המלך והכהן של הסטרא אחרא · מאמר 1 · פיסקה 28 · דף סח ע"ב
לשון הזוהר
דְּהָא זִמְנָא חֲדָא, הֲוָה ר' אֶלְעָזָר אָזִיל בְּאָרְחָא, וַהֲוָה אָזִיל עִמֵּיהּ ר' חִזְקִיָּה. חָמוּ חַד חִוְיָא, קָם ר' חִזְקִיָּה לְמִקְטְלֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ ר' אֶלְעָזָר, שָׁבִיק לֵיהּ לָא תְּקַטְלִינֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ, וְהָא מִלָּה בִּישָׁא אִיהוּ, דְּקָטִיל בְּנִי נָשָׁא. אֲמַר לֵיהּ לְרַ' חִזְקִיָּה, וְהָא כְּתִיב ׳אִם יִשּׁוֹךְ הַנָּחָשׁ בְּלֹא לָחַשׁ׳ (קהלת י, יא) - לָא נָשִׁיךְ חִוְיָא לְבַר נָשׁ, עַד דְּלָחֲשִׁין לֵיהּ מִלְּעֵילָּא, וְאַמְרֵי לֵיהּ זִיל קָטִיל לֵיהּ לִפְלָנַיָּא.
תרגום
שֶׁהֲרֵי פַּעַם אַחַת הָיָה רַבִּי אֶלְעָזָר הוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ, וְהָיָה הוֹלֵךְ עִמּוֹ רַבִּי חִזְקִיָּה. רָאוּ נָחָשׁ אֶחָד. קָם רַבִּי חִזְקִיָּה לַהֲרֹג אוֹתוֹ. אָמַר לוֹ רַבִּי אֶלְעָזָר, עֲזב אוֹתוֹ, אַל תַּהֲרֹג אוֹתוֹ. אָמַר לוֹ, וַהֲרֵי הוּא דָּבָר רַע שֶׁהוֹרֵג בְּנֵי אָדָם. אָמַר לוֹ לְרַבִּי חִזְקִיָּה, וַהֲרֵי כָּתוּב (קהלת י) ׳אִם יִשֹּׁךְ הַנָּחָשׁ בְּלוֹא לָחַשׁ (קהלת י, יא)׳ - לֹא נוֹשֵׁךְ הַנָּחָשׁ אֶת הָאָדָם עַד שֶׁלּוֹחֲשִׁים לוֹ מִלְמַעְלָה וְאוֹמְרִים לוֹ לֵךְ הֲרֹג אֶת פְּלוֹנִי.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: דהא זמנא חדא, הוה ר' אלעזר אזיל בארחא, והוה אזיל עמיה ר' חזקיה. חמו חד חויא, קם ר' חזקיה למקטליה. אמר ליה ר' אלעזר, שביק ליה לא תקטליניה. אמר ליה, והא מלה בישא איהו, דקטיל בני נשא. אמר ליה לר' חזקיה, והא כתיב ׳אם ישוך הנחש בלא לחש׳ (קהלת י, יא) - לא נשיך חויא לבר נש, עד דלחשין ליה מלעילא, ואמרי ליה זיל קטיל ליה לפלניא.
התרגום: שהרי פעם אחת היה רבי אלעזר הולך בדרך, והיה הולך עמו רבי חזקיה. ראו נחש אחד. קם רבי חזקיה להרג אותו. אמר לו רבי אלעזר, עזב אותו, אל תהרג אותו. אמר לו, והרי הוא דבר רע שהורג בני אדם. אמר לו לרבי חזקיה, והרי כתוב (קהלת י) ׳אם ישך הנחש בלוא לחש (קהלת י, יא)׳ - לא נושך הנחש את האדם עד שלוחשים לו מלמעלה ואומרים לו לך הרג את פלוני.
מן המפרשים
אור החמה: א"ר אלעזר שביק ליה וגומר וא"ת והרי התירו להורגו אפי' בשבת י"ל דהיינו דוקא בבית או בישוב ור' חזקיה בשדה היה ששם גבול משכנם וכאשר נכנסים לישוב לישך ע"י לחש ואם האדם יהרגם גם הוא לחש מלמעלה להציל את עצמו או את חבירו אמנם ההולכים…
הסולם: דהא זמנא חדא וכו': כי פעם אחת, היה ר' אלעזר הולך בדרך, והיה הולך עמו ר' חזקיה. ראו נחש אחד. קם ר' חזקיה להרגו. אמר לו ר' אלעזר, עזוב אותו, אל תהרגו. אמר לה והרי דבר רע הוא, שהורג בני אדם. אמר לו לר' חזקיה, והרי כתוב אם ישוך…
נפש דוד: מתמן ולהלאה קדוש ונורא כו' דהא יתקדש כו': ונורא הוא על מתן תורה שכתוב בו "למען תהיה יראתו על פניכם" (ועליה נאמר "המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל", וכמ"ש בס"ד בליקוטי שם). שביק ליה לא תקטל יניה: וז"ש בשבת פגע בו כיוצא בו…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: