רבי אבא מברך רשב"י - הנשמה שבה לגוף המובחר לעתיד
חיי שרה · ׳אברהם זקן בא בימים׳ - משל הנשמה והגוף בתחיית המתים · מאמר 19 · פיסקה 4 · דף קכו ע"א
לשון הזוהר
רַבִּי אַבָּא סָבָא קָם עַל רַגְלוֹי וְאָמַר, מְנוּחָה וְשָׁלוֹם גָּרְמִין יְהֵא לָךְ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי דְּחָזָרַת עֲטָרָה לְיוֹשְׁנָהּ. דְּתָנִינָן בְּמַתְנִיתָּא קַדְמָאָה דְּכֵיוָן שֶׁהַנְּשָׁמָה הִיא בְּתַשְׁלוּמָהּ בְּאֲתַר עִלָּאָה (לזמנא בתרא עאלין) לָא תָבַאת לְגוּפָא, אֶלָּא אִתְבְּרִיאָן מִנָּהּ נִשְׁמֵי אָחֳרָנִין דְּנָפְקֵי מִנָּהּ ואִיהִי אִשְׁתְּאָרַת בְּקִיּוּמָא, עַד דְּאֲתָא רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי וְדָרַשׁ וּמַה אִם בָּעוֹלָם הַזֶּה שֶׁהוּא הֶבֶל וְהַגּוּף שֶׁהוּא טִפָּה סְרוּחָה נִכְנֶסֶת בּוֹ אוֹתָהּ הַנְּשָׁמָה - לֶעָתִיד לָבֹא שֶׁיִּצָּרְפוּ כּוּלָּם וְיִהְיְה הַגּוּף מוּבְחָר בְּקִיּוּם וְתַשְׁלוּם יוֹתֵר, אֵינוֹ דִין לְהִכָּנֵס אוֹתָהּ הַנְּשָׁמָה בּוֹ בְּכָל הַתַּשְׁלוּמִין והָעִלּוּיִין שֶׁבָּהּ.
תרגום
רַבִּי אַבָּא סָבָא קָם עַל רַגְלָיו וְאָמַר, מְנוּחָה וְשָׁלוֹם עֲצָמוֹת יִהְיוּ לְךָ, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי, שֶׁהֶחֱזַרְתָּ עֲטָרָה לְיָשְׁנָהּ. שֶׁשָּׁנִינוּ בַּבָּרַיְתָא הָרִאשׁוֹנָה, שֶׁכֵּיוָן שֶׁהַנְּשָׁמָה הִיא בִּשְׁלֵמוּתָהּ בְּמָקוֹם עֶלְיוֹן (לזמן אחר נִכְנָסִים), לֹא שָׁבָה לַגּוּף, אֶלָּא נִבְרָאוֹת מִמֶּנָּה נְשָׁמוֹת אֲחֵרוֹת שֶׁיּוֹצְאוֹת מִמֶּנָּה, וְהִיא נִשְׁאֶרֶת בְּקִיּוּם, עַד שֶׁבָּא רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי וְדָרַשׁ, וּמָה אִם בָּעוֹלָם הַזֶּה שֶׁהוּא הֶבֶל, וְהַגּוּף שֶׁהוּא טִפָּה סְרוּחָה, נִכְנֶסֶת בּוֹ אוֹתָהּ הַנְּשָׁמָה - לֶעָתִיד לָבֹא שֶׁיִּצָּרְפוּ כֻלָּם וְיִהְיֶה הַגּוּף מֻבְחָר בְּקִיּוּם וְתַשְׁלוּם יוֹתֵר, אֵינוֹ דִין לְהִכָּנֵס אוֹתָהּ הַנְּשָׁמָה בּוֹ בְּכָל הַתַּשְׁלוּמִים וְהָעִלּוּיִים שֶׁבָּהּ?
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: רבי אבא סבא קם על רגלוי ואמר, מנוחה ושלום גרמין יהא לך רבי שמעון בן יוחאי דחזרת עטרה ליושנה. דתנינן במתניתא קדמאה דכיון שהנשמה היא בתשלומה באתר עלאה (לזמנא בתרא עאלין) לא תבאת לגופא, אלא אתבריאן מנה נשמי אחרנין דנפקי מנה ואיהי אשתארת בקיומא, עד דאתא רבי שמעון בן יוחאי ודרש ומה אם בעולם הזה שהוא הבל והגוף שהוא טפה סרוחה נכנסת בו אותה הנשמה - לעתיד לבא שיצרפו כולם ויהיה הגוף מובחר בקיום ותשלום יותר, אינו דין להכנס אותה הנשמה בו בכל התשלומין והעלויין שבה.
התרגום: רבי אבא סבא קם על רגליו ואמר, מנוחה ושלום עצמות יהיו לך, רבי שמעון בן יוחאי, שהחזרת עטרה לישנה. ששנינו בבריתא הראשונה, שכיון שהנשמה היא בשלמותה במקום עליון (לזמן אחר נכנסים), לא שבה לגוף, אלא נבראות ממנה נשמות אחרות שיוצאות ממנה, והיא נשארת בקיום, עד שבא רבי שמעון בן יוחאי ודרש, ומה אם בעולם הזה שהוא הבל, והגוף שהוא טפה סרוחה, נכנסת בו אותה הנשמה - לעתיד לבא שיצרפו כלם ויהיה הגוף מבחר בקיום ותשלום יותר, אינו דין להכנס אותה הנשמה בו בכל התשלומים והעלויים שבה?
מן המפרשים
הסולם: ר' אבא סבא וכו': שלמדנו במשנה ראשונה, כיון שהנשמה היא בתשלומה במקום העליון, אינה חוזרת עוד לגוף, אלא שנשמות אחרות נבראות ויוצאות ממנה, והיא נשארת במצבה. וכו' עד אות קנ"ד א"צ פירוש.