דחית רבי מנסיא - שהפקירון בעל כרחן בעצת בלעם ולא באו מעצמן
זוהר חדש · מדרש רות בהמשכו - רמ"ח תיבות קריאת שמע ובחינות הנשמה בשמות אלימלך ובניו · מאמר 99 · פיסקה 17
לשון הזוהר
אָמַר רִבִּי מְנַסְיָא, חַס וְשָׁלוֹם. גָּלוּי וְיָדוּעַ, דִּבְמָקוֹם שֶׁבַּעֲלֵיהֶם וַאֲבִיהֶם שָׁם, שֶׁאֵינָן בָּאוֹת מֵעַצְמָן בְּפַרְהֶסְיָא, אֶלָּא הֵם הִפְקִירוּ אוֹתָן בְּעַל כָּרְחָן בַּעֲצַת בִּלְעָם.
תרגום
אָמַר רַבִּי מְנַסְיָא, חַס וְשָׁלוֹם. גָּלוּי וְיָדוּעַ, שֶׁבְּמָקוֹם שֶׁבַּעֲלֵיהֶן וַאֲבִיהֶן שָׁם, שֶׁאֵינָן בָּאוֹת מֵעַצְמָן בְּפַרְהֶסְיָא, אֶלָּא הֵם הִפְקִירוּ אוֹתָן בְּעַל כָּרְחָן בַּעֲצַת בִּלְעָם.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אמר רבי מנסיא, חס ושלום. גלוי וידוע, דבמקום שבעליהם ואביהם שם, שאינן באות מעצמן בפרהסיא, אלא הם הפקירו אותן בעל כרחן בעצת בלעם.
התרגום: אמר רבי מנסיא, חס ושלום. גלוי וידוע, שבמקום שבעליהן ואביהן שם, שאינן באות מעצמן בפרהסיא, אלא הם הפקירו אותן בעל כרחן בעצת בלעם.