ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 99: מדרש רות בהמשכו - רמ"ח תיבות קריאת שמע ובחינות הנשמה בשמות אלימלך ובניו › פיסקה 15

׳מואבית ולא מואבי׳ וחזרתו בו - שהנשים בהכרח עמדו והגברים עקר החטא

זוהר חדש · מדרש רות בהמשכו - רמ"ח תיבות קריאת שמע ובחינות הנשמה בשמות אלימלך ובניו · מאמר 99 · פיסקה 15

לשון הזוהר

רַבִּי בּוֹן אָמַר, אִלְמָלֵא הֲוֵינָא הָתָם, כַּד אִתְקַיְימָא הֲלָכָה, מוֹאָבִי וְלֹא מוֹאָבִית, פַּלִּיגְנָא עָלָיו, וַאֲמִינָא, מוֹאָבִית וְלֹא מוֹאָבִי. דִּכְתִיב בְּהוּ, ׳וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב׳ (במדבר כה, א) וַתִּקְרֶאנָה ׳לָעָם לְזִבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן׳. וּכְתִיב, ׳הֵן הֵנָּה הָיוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל בִּדְבַר בִּלְעָם׳ (במדבר לא, טז) וַתְּהִי הַמַּגֵּפָה בַּעֲדַת ה'. אִינוּן גָּרְמִין כּוּלֵי הַאי, וְגוּבְרִין אֲסִירֵי וְאִינוּן שָׁרְיָין. וּמִיָּד אָמַר, הַדְרֵי בִי. וּמַה, ׳משֶׁה וְאֶלְעָזָר׳ קִבְּלוּן. דִּכְתִיב, (שם) ׳אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ מִשְׁכַּב זָכָר הַחֲיוּ לָכֶם׳. מַאי טַעְמָא. דִּבְהֶכְרַח עָמְדוּ ׳בְּנוֹת מוֹאָב׳ בְּאוֹתוֹ מַעֲשֶׂה, דְּאָמַר רִבִּי חִלְקִיָּה אָמַר רַבִּי אַסְיָא בֶּן גּוּרְיוֹן, הָאֲנָשִׁים בָּאִין וּמְבִיאִין אוֹתָן בְּעַל כָּרְחָן, וְהַהִיא שֶׁלֹּא קִבְּלָהּ, הוֹרְגִין אוֹתָהּ. עַד שֶׁנִּמְצְאוּ מוֹאֲבִיּוֹת כּוּלָּן שָׁם בְּהֶכְרַח. וְעַל דָּא וַדַּאי הָאֲנָשִׁים אֲסוּרִים, וְהַנָּשִׁים מוּתָּרוֹת. וְעוֹד, כְּתִיב בְּאוֹרַיְיתָא תְּרֵי טַעֲמֵי, ׳עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם׳, ׳וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ׳ בִּלְעָם, עִיקָּרָא דְּמִילְתָא גּוּבְרִין הֲווֹ.

תרגום

רַבִּי בּוּן אָמַר, אִלְמָלֵא הָיִיתִי שָׁם, כְּשֶׁנִּתְקַיְּמָה הֲלָכָה, מוֹאָבִי וְלֹא מוֹאָבִית, הָיִיתִי חוֹלֵק עָלָיו, וְאוֹמֵר, מוֹאָבִית וְלֹא מוֹאָבִי. שֶׁכָּתוּב בָּהֶם, ׳וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב׳ (במדבר כה, א) - וַתִּקְרֶאנָה ׳לָעָם לְזִבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן׳. וְכָתוּב, ׳הֵן הֵנָּה הָיוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל בִּדְבַר בִּלְעָם׳ (במדבר לא, טז) - וַתְּהִי הַמַּגֵּפָה בַּעֲדַת ה' - הֵן גָּרְמוּ כָּל זֹאת, וְהַגְּבָרִים אֲסוּרִים וְהֵן מֻתָּרוֹת. וּמִיָּד אָמַר, חוֹזֵר אֲנִי בִּי. וּמָה, ׳מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר׳ קִבְּלוּ אוֹתָן. שֶׁכָּתוּב, (שם) ׳אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ מִשְׁכַּב זָכָר הַחֲיוּ לָכֶם׳ - מָה הַטַּעַם. שֶׁבְּהֶכְרֵחַ עָמְדוּ ׳בְּנוֹת מוֹאָב׳ בְּאוֹתוֹ מַעֲשֶׂה, שֶׁאָמַר רַבִּי חִלְקִיָּה אָמַר רַבִּי אַסְיָא בֶּן גּוּרְיוֹן, הָאֲנָשִׁים בָּאִים וּמְבִיאִים אוֹתָן בְּעַל כָּרְחָן, וְאוֹתָהּ שֶׁלֹּא קִבְּלָה, הוֹרְגִים אוֹתָהּ. עַד שֶׁנִּמְצְאוּ הַמּוֹאֲבִיּוֹת כֻּלָּן שָׁם בְּהֶכְרֵחַ. וְעַל זֶה וַדַּאי הָאֲנָשִׁים אֲסוּרִים, וְהַנָּשִׁים מֻתָּרוֹת. וְעוֹד, כָּתוּב בַּתּוֹרָה שְׁנֵי טְעָמִים, ׳עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם׳ (דברים כג, ה) - ׳וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ׳ - בִּלְעָם, עִקַּר הַדָּבָר גְּבָרִים הָיוּ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: רבי בון אמר, אלמלא הוינא התם, כד אתקיימא הלכה, מואבי ולא מואבית, פליגנא עליו, ואמינא, מואבית ולא מואבי. דכתיב בהו, ׳ויחל העם לזנות אל בנות מואב׳ (במדבר כה, א) ותקראנה ׳לעם לזבחי אלהיהן׳. וכתיב, ׳הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם׳ (במדבר לא, טז) ותהי המגפה בעדת ה'. אינון גרמין כולי האי, וגוברין אסירי ואינון שריין. ומיד אמר, הדרי בי. ומה, ׳משה ואלעזר׳ קבלון. דכתיב, (שם) ׳אשר לא ידעו משכב זכר החיו לכם׳. מאי טעמא. דבהכרח עמדו ׳בנות מואב׳ באותו מעשה, דאמר רבי חלקיה אמר רבי אסיא בן גוריון, האנשים באין ומביאין אותן בעל כרחן, וההיא שלא קבלה, הורגין אותה. עד שנמצאו מואביות כולן שם בהכרח. ועל דא ודאי האנשים אסורים, והנשים מותרות. ועוד, כתיב באורייתא תרי טעמי, ׳על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים׳, ׳ואשר שכר עליך׳ בלעם, עיקרא דמילתא גוברין הוו.

התרגום: רבי בון אמר, אלמלא הייתי שם, כשנתקימה הלכה, מואבי ולא מואבית, הייתי חולק עליו, ואומר, מואבית ולא מואבי. שכתוב בהם, ׳ויחל העם לזנות אל בנות מואב׳ (במדבר כה, א) - ותקראנה ׳לעם לזבחי אלהיהן׳. וכתוב, ׳הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם׳ (במדבר לא, טז) - ותהי המגפה בעדת ה' - הן גרמו כל זאת, והגברים אסורים והן מתרות. ומיד אמר, חוזר אני בי. ומה, ׳משה ואלעזר׳ קבלו אותן. שכתוב, (שם) ׳אשר לא ידעו משכב זכר החיו לכם׳ - מה הטעם. שבהכרח עמדו ׳בנות מואב׳ באותו מעשה, שאמר רבי חלקיה אמר רבי אסיא בן גוריון, האנשים באים ומביאים אותן בעל כרחן, ואותה שלא קבלה, הורגים אותה. עד שנמצאו המואביות כלן שם בהכרח. ועל זה ודאי האנשים אסורים, והנשים מתרות. ועוד, כתוב בתורה שני טעמים, ׳על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים׳ (דברים כג, ה) - ׳ואשר שכר עליך׳ - בלעם, עקר הדבר גברים היו.

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים