׳ויאמר ה' אל אברם׳ - הנשמה א"ב ורם לגוף ושבע ברכותיה
זוהר חדש · מדרש הנעלם לך לך - תשובת אחרית הימים, והנשמה היורדת לגוף ולוט יצר הרע · מאמר 27 · פיסקה 9
לשון הזוהר
וּבְשָׁעָה שֶׁשּׁוֹלֵחַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹתָהּ מִמְּקוֹם הַקּוֹדֶשׁ, מְבָרֵךְ אוֹתָהּ בְּשֶׁבַע בְּרָכוֹת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית י״ב:א׳) ׳וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם׳, זוֹ הִיא הַנְּשָׁמָה, שֶׁהִיא א"ב, לְלַמֵּד אֶת הַגּוּף, וְרָ"ם עָלָיו, שֶׁמִּמָּקוֹם רָם וְנִשָּׂא בָּאָה. וּמָה אוֹמֵר לָהּ, ׳לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ׳, מִדִּירָתְךָ, וּמִמְּקוֹמְךָ, וּמֵהַנָּאָתְךָ. ׳וּמִבֵּית אָבִיךָ׳, אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב זוֹ הִיא אַסְפַּקְלַרְיָא הַמְאִירָה. ׳אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ׳ - כְּלוֹמַר לְגוּף פְּלוֹנִי, לְגוּף קָדוֹשׁ. לְגוּף יָשָׁר. וְעִם כָּל דָּא, וַאֲבָרְכָה מְבָרֲכֶיךָ, אוֹתָם הַנּוֹהֲגִים עִמְּךָ מִדּוֹת טוֹבוֹת, מִדּוֹת יְשָׁרוֹת. אוֹתָם הַמְבָרְכִים אוֹתִי בִּשְׁבִילְךָ, וְאוֹמְרִים כָּל זְמַן שֶׁהַנְּשָׁמָה בְּקִרְבִּי מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי. וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר, אוֹתָם הַמְקַלְּלִים אוֹתְךָ, וּמְקַלְקְלִים מַעֲשֵׂיהֶם וּדְרָכֵיהֶם. (שם) וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו ה'. כֵּיוָן שֶׁנִּתְבָּרְכָה בְּשֶׁבַע בְּרָכוֹת הַלָּלוּ, מַה כְּתִיב, וַיֵּלֶךְ אַבְרָם, זוֹ הִיא הַנְּשָׁמָה, שֶׁהִיא אָב לַגּוּף. וְרָם מִמְּקוֹם הָרָמִים. כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו ה', לְהִכָּנֵס בְּאוֹתוֹ הַגּוּף שֶׁנִּצְטַוָּה לְהַנְהִיגוֹ וּלְלַמְּדוֹ.
תרגום
וּבְשָׁעָה שֶׁשּׁוֹלֵחַ הקב"ה אוֹתָהּ מִמְּקוֹם הַקּוֹדֶשׁ, מְבָרֵךְ אוֹתָהּ בְּשֶׁבַע בְּרָכוֹת, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (בראשית י״ב:א׳) ׳וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם׳ (בראשית יב, א) - זוֹ הִיא הַנְּשָׁמָה, שֶׁהִיא א"ב, לְלַמֵּד אֶת הַגּוּף, וְרָ"ם עָלָיו, שֶׁמִּמָּקוֹם רָם וְנִשָּׂא בָּאָה. וּמָה אוֹמֵר לָהּ, ׳לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ׳ - מִדִּירָתְךָ, וּמִמְּקוֹמְךָ, וּמֵהַנָּאָתְךָ. ׳וּמִבֵּית אָבִיךָ׳ - אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב זוֹ הִיא אַסְפַּקְלַרְיָא הַמְאִירָה. ׳אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ׳ - כְּלוֹמַר לְגוּף פְּלוֹנִי, לְגוּף קָדוֹשׁ. לְגוּף יָשָׁר. וְעִם כָּל דָּא, וַאֲבָרְכָה מְבָרֲכֶיךָ, אוֹתָם הַנּוֹהֲגִים עִמְּךָ מִדּוֹת טוֹבוֹת, מִדּוֹת יְשָׁרוֹת. אוֹתָם הַמְבָרְכִים אוֹתִי בִּשְׁבִילְךָ, וְאוֹמְרִים כָּל זְמַן שֶׁהַנְּשָׁמָה בְּקִרְבִּי מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי. וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר, אוֹתָם הַמְקַלְּלִים אוֹתְךָ, וּמְקַלְקְלִים מַעֲשֵׂיהֶם וּדְרָכֵיהֶם. (שם) וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו ה' - כֵּיוָן שֶׁנִּתְבָּרְכָה בְּשֶׁבַע בְּרָכוֹת הַלָּלוּ, מַה כְּתִיב, וַיֵּלֶךְ - אַבְרָם, זוֹ הִיא הַנְּשָׁמָה, שֶׁהִיא אָב לַגּוּף. וְרָם מִמְּקוֹם הָרָמִים. כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו ה' - לְהִכָּנֵס בְּאוֹתוֹ הַגּוּף שֶׁנִּצְטַוָּה לְהַנְהִיגוֹ וּלְלַמְּדוֹ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ובשעה ששולח הקדוש ברוך הוא אותה ממקום הקודש, מברך אותה בשבע ברכות, הדא הוא דכתיב (בראשית י״ב:א׳) ׳ויאמר ה' אל אברם׳, זו היא הנשמה, שהיא א"ב, ללמד את הגוף, ור"ם עליו, שממקום רם ונשא באה. ומה אומר לה, ׳לך לך מארצך וממולדתך׳, מדירתך, וממקומך, ומהנאתך. ׳ומבית אביך׳, אמר רבי יעקב זו היא אספקלריא המאירה. ׳אל הארץ אשר אראך׳ - כלומר לגוף פלוני, לגוף קדוש. לגוף ישר. ועם כל דא, ואברכה מברכיך, אותם הנוהגים עמך מדות טובות, מדות ישרות. אותם המברכים אותי בשבילך, ואומרים כל זמן שהנשמה בקרבי מודה אני לפניך ה' אלהי. ומקללך אאר, אותם המקללים אותך, ומקלקלים מעשיהם ודרכיהם. (שם) וילך אברם כאשר דבר אליו ה'. כיון שנתברכה בשבע ברכות הללו, מה כתיב, וילך אברם, זו היא הנשמה, שהיא אב לגוף. ורם ממקום הרמים. כאשר דבר אליו ה', להכנס באותו הגוף שנצטוה להנהיגו וללמדו.
התרגום: ובשעה ששולח הקב"ה אותה ממקום הקודש, מברך אותה בשבע ברכות, זהו שכתוב (בראשית י״ב:א׳) ׳ויאמר ה' אל אברם׳ (בראשית יב, א) - זו היא הנשמה, שהיא א"ב, ללמד את הגוף, ור"ם עליו, שממקום רם ונשא באה. ומה אומר לה, ׳לך לך מארצך וממולדתך׳ - מדירתך, וממקומך, ומהנאתך. ׳ומבית אביך׳ - אמר רבי יעקב זו היא אספקלריא המאירה. ׳אל הארץ אשר אראך׳ - כלומר לגוף פלוני, לגוף קדוש. לגוף ישר. ועם כל דא, ואברכה מברכיך, אותם הנוהגים עמך מדות טובות, מדות ישרות. אותם המברכים אותי בשבילך, ואומרים כל זמן שהנשמה בקרבי מודה אני לפניך ה' אלהי. ומקללך אאר, אותם המקללים אותך, ומקלקלים מעשיהם ודרכיהם. (שם) וילך אברם כאשר דבר אליו ה' - כיון שנתברכה בשבע ברכות הללו, מה כתיב, וילך - אברם, זו היא הנשמה, שהיא אב לגוף. ורם ממקום הרמים. כאשר דבר אליו ה' - להכנס באותו הגוף שנצטוה להנהיגו וללמדו.
מן המפרשים
אור החמה: מן המקבילה בלך לך מאמר יג, יא (פב.) א"ר יצחק ת"ח וגו' פליג אדר' יהודה דלעיל [פ"א:] דכר ונוקבא. שכן הנשמות מלמעלה זכר ונקבה והב"ה מזווגם למטה: צדיק מכח הזכר, צדקת מכח הנקנ':
הסולם: מן המקבילה בלך לך מאמר יג, יא (פב.) אר"י ת"ח דבגין כך וכו': א"ר יצחק, בוא וראה, משום זה לא צוהו הקב"ה לירד למצרים, אלא הוא ירד מעצמו, כדי שלא יהיה פתחון פה לבני העולם, על הקב"ה, כי אמר לו לירד למצרים, ואחר כך נצטער על אשתו.