התבה שקולטת ודוחה - ומה עץ יבש כך פתחי השמים וכסא הכבוד
זוהר חדש · מדרש הנעלם נח בהמשכו - מדת הצדיק הנוח, מפלת דור המבול וכרם הנשמה · מאמר 24 · פיסקה 25
לשון הזוהר
אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ, בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה יֵשׁ לוֹ לָאָדָם לְהִזָּהֵר, הוֹאִיל וְנִשְׁמַת אֵל בְּאַפָּיו, לְהִטָהֵר מֵעֲוֹנוֹתָיו, וּלְעַיֵּין בְּמַעֲשָׂיו, וְלֹא יֶחֱטָא לִפְנֵי קוֹנוֹ, לְמַעַן תִּהְיֶה מַעֲלָתוֹ עִם שְׁאָר הַצַּדִּיקִים, וְלֹא יִמָּצֵא מוֹחֶה בְּיָדוֹ, בַּעֲלוֹתוֹ לִרְאוֹת אֶת פְּנֵי ה'. וּמִמִּי אַתָּה לָמֵד, מִן הַתֵּיבָה. בֹּא וּרְאֵה, מַאי דִכְתִיב, (בראשית ז׳:ט״ו) ׳וַיָּבֹאוּ אֶל נֹחַ אֶל הַתֵּבָה׳, בְּלֹא רְשׁוּת. דְּאָמַר רִבִּי יִצְחָק, כָּל אוֹתָן הָעוֹפוֹת וְהַחַיּוֹת וְהַבְּהֵמוֹת שֶׁלֹּא חָטְאוּ, הֵם בָּאִים, וְהַתֵּיבָה קוֹלַטְתָּן, וְאוֹתָן שֶׁחָטְאוּ, הַתֵּיבָה דּוֹחָה אוֹתָן לַחוּץ. וּמַה הַתֵּיבָה, שֶׁהוּא עֵץ יָבֵשׁ כָּךְ. פִּתְחֵי הַשָּׁמַיִם וְשׁוֹמְרֵיהֶם, וְשׁוֹמְרֵי הַמִּשְׁמָרוֹת, וְכִסֵּא הַכָּבוֹד, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם הָרְשׁוּת, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה לִהְיוֹת קוֹלְטִין, לְמִי שֶׁלֹּא חָטְאוּ, וְלִהְיוֹת דּוֹחִים לְמִי שֶׁחָטְאוּ.
תרגום
אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ, בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה יֵשׁ לוֹ לָאָדָם לְהִזָּהֵר, הוֹאִיל וְנִשְׁמַת אֵל בְּאַפָּיו, לְהִטָּהֵר מֵעֲוֹנוֹתָיו, וּלְעַיֵּן בְּמַעֲשָׂיו, וְלֹא יֶחֱטָא לִפְנֵי קוֹנוֹ, לְמַעַן תִּהְיֶה מַעֲלָתוֹ עִם שְׁאָר הַצַּדִּיקִים, וְלֹא יִמָּצֵא מוֹחֶה בְּיָדוֹ, בַּעֲלוֹתוֹ לִרְאוֹת אֶת פְּנֵי ה'. וּמִמִּי אַתָּה לָמֵד? מִן הַתֵּבָה. בֹּא וּרְאֵה, מַה שֶּׁכָּתוּב, (בראשית ז׳:ט״ו) ׳וַיָּבֹאוּ אֶל נֹחַ אֶל הַתֵּבָה׳ (בראשית ז, טו), בְּלֹא רְשׁוּת. שֶׁאָמַר רַבִּי יִצְחָק, כָּל אוֹתָם הָעוֹפוֹת וְהַחַיּוֹת וְהַבְּהֵמוֹת שֶׁלֹּא חָטְאוּ, הֵם בָּאִים, וְהַתֵּבָה קוֹלֶטֶת אוֹתָם, וְאוֹתָם שֶׁחָטְאוּ, הַתֵּבָה דּוֹחָה אוֹתָם לַחוּץ. וּמַה הַתֵּבָה, שֶׁהִיא עֵץ יָבֵשׁ, כָּךְ, פִּתְחֵי הַשָּׁמַיִם וְשׁוֹמְרֵיהֶם, וְשׁוֹמְרֵי הַמִּשְׁמָרוֹת, וְכִסֵּא הַכָּבוֹד, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם הָרְשׁוּת, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה לִהְיוֹת קוֹלְטִים לְמִי שֶׁלֹּא חָטְאוּ, וְלִהְיוֹת דּוֹחִים לְמִי שֶׁחָטְאוּ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אמר רבי אבהו, בא וראה כמה יש לו לאדם להזהר, הואיל ונשמת אל באפיו, להטהר מעונותיו, ולעיין במעשיו, ולא יחטא לפני קונו, למען תהיה מעלתו עם שאר הצדיקים, ולא ימצא מוחה בידו, בעלותו לראות את פני ה'. וממי אתה למד, מן התיבה. בא וראה, מאי דכתיב, (בראשית ז׳:ט״ו) ׳ויבאו אל נח אל התבה׳, בלא רשות. דאמר רבי יצחק, כל אותן העופות והחיות והבהמות שלא חטאו, הם באים, והתיבה קולטתן, ואותן שחטאו, התיבה דוחה אותן לחוץ. ומה התיבה, שהוא עץ יבש כך. פתחי השמים ושומריהם, ושומרי המשמרות, וכסא הכבוד, שיש בהם הרשות, על אחת כמה וכמה להיות קולטין, למי שלא חטאו, ולהיות דוחים למי שחטאו.
התרגום: אמר רבי אבהו, בא וראה כמה יש לו לאדם להזהר, הואיל ונשמת אל באפיו, להטהר מעונותיו, ולעין במעשיו, ולא יחטא לפני קונו, למען תהיה מעלתו עם שאר הצדיקים, ולא ימצא מוחה בידו, בעלותו לראות את פני ה'. וממי אתה למד? מן התבה. בא וראה, מה שכתוב, (בראשית ז׳:ט״ו) ׳ויבאו אל נח אל התבה׳ (בראשית ז, טו), בלא רשות. שאמר רבי יצחק, כל אותם העופות והחיות והבהמות שלא חטאו, הם באים, והתבה קולטת אותם, ואותם שחטאו, התבה דוחה אותם לחוץ. ומה התבה, שהיא עץ יבש, כך, פתחי השמים ושומריהם, ושומרי המשמרות, וכסא הכבוד, שיש בהם הרשות, על אחת כמה וכמה להיות קולטים למי שלא חטאו, ולהיות דוחים למי שחטאו.
מן המפרשים
הסולם: מן המקבילה בוארא מאמר יח, א (לא.) ר' יהודה ור' חייא וכו': ר"י ור"ח היו הולכים בדרך. אמר ר' חייא, החברים, כשהם בדרך, צריכים ללכת בלב אחד. ואם יקרה להם, או הולכים ביניהם, רשעי עולם, או אנשים שאינם מהיכל המלך, צריכים להפרד מהם.…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: