ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 11: מדרש הנעלם בראשית בהמשכו - ׳נפש חיה׳ מן האדמה והנשמה הקדושה הגזורה מהכסא › פיסקה 22

׳והתקדשתם׳ בשעת תשמיש - והבועל לשם מצוה זוכה לבנים קדושים

זוהר חדש · מדרש הנעלם בראשית בהמשכו - ׳נפש חיה׳ מן האדמה והנשמה הקדושה הגזורה מהכסא · מאמר 11 · פיסקה 22

לשון הזוהר

תָּנוּ רַבָּנָן, אָמַר רִבִּי יְהוּדָה בַּר יַעֲקֹב, תָּמֵהַּ אֲנִי עַל אַנְשֵׁי הַדּוֹר, אִם רוּבָּם נַעֲשִׂים בְּכַשְׁרוּת. תָּא חֲזֵי, מַה כְּתִיב, (ויקרא י״א:מ״ד) ׳וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדוֹשִׁים׳, מְלַמֵּד שֶׁצָּרִיךְ אָדָם לְקַדֵּשׁ עַצְמוֹ בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ. מַאי קִידּוּשָׁא שַׁיָּיךְ הָכָא. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה בַּר יַעֲקֹב, שֶׁלֹּא יַעֲשׂוּ פְּרִיצוּתָא וַחֲצִיפוּתָא, וְלֹא לְשׁוּם זְנוּת כִּבְהֵמוֹת. שֶׁהַבְּהֵמוֹת אֵינָן עוֹשׂוֹת אֶלָּא לְכָךְ. דְּהָא תְּנַן כָּל הַבּוֹעֵל לְשׁוּם זְנוּת, אוֹ לְשׁוּם מַה דַּאֲמָרָן, וְלֹא יִשְׁמוֹר אֶת עַצְמוֹ מֵאוֹתָן הַדְּבָרִים הַצְּרִיכִין, דְּתָנִינָן בְּמַתְנִיתָּא, הַהוּא עוּבָּרָא דְּאִתְיְילִיד, לִיהֲוֵי פָּרִיץ חָצוּף זוֹנֶה רָשָׁע, וְאֵינוֹ בִּכְלַל זֶרַע אֱמֶת. וְכָל הַבּוֹעֵל לְשֵׁם מִצְוָה, וּמְקַדֵּשׁ עַצְמוֹ, וּמְכַוֵּין לִבּוֹ לְשֵׁם שָׁמַיִם. הֲווֹ לֵיהּ בְּנִין דְּמַעֲלֵי, צַדִּיקִים וַחֲסִידִים, יִרְאֵי שָׁמַיִם, קַדִּישִׁין הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (שם) ׳וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדוֹשִׁים׳.

תרגום

שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר יַעֲקֹב, תָּמֵהַּ אֲנִי עַל אַנְשֵׁי הַדּוֹר, אִם רֻבָּם נַעֲשִׂים בְּכַשְׁרוּת. בֹּא רְאֵה, מַה כָּתוּב, (ויקרא י״א:מ״ד) ׳וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדוֹשִׁים׳, מְלַמֵּד שֶׁצָּרִיךְ אָדָם לְקַדֵּשׁ עַצְמוֹ בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ. מַה קִּדּוּשׁ שַׁיָּךְ כָּאן? אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר יַעֲקֹב, שֶׁלֹּא יַעֲשׂוּ פְּרִיצוּת וְחֻצְפָּה, וְלֹא לְשֵׁם זְנוּת כִּבְהֵמוֹת. שֶׁהַבְּהֵמוֹת אֵינָן עוֹשׂוֹת אֶלָּא לְכָךְ. שֶׁהֲרֵי שָׁנִינוּ, כָּל הַבּוֹעֵל לְשֵׁם זְנוּת, אוֹ לְשֵׁם מַה שֶּׁאָמַרְנוּ, וְלֹא יִשְׁמֹר אֶת עַצְמוֹ מֵאוֹתָם הַדְּבָרִים הַצְּרִיכִים, שֶׁשָּׁנִינוּ בַּמִּשְׁנָה, אוֹתוֹ הָעֻבָּר שֶׁנּוֹלָד, יִהְיֶה פָּרוּץ חָצוּף זוֹנֶה רָשָׁע, וְאֵינוֹ בִּכְלַל זֶרַע אֱמֶת. וְכָל הַבּוֹעֵל לְשֵׁם מִצְוָה, וּמְקַדֵּשׁ עַצְמוֹ, וּמְכַוֵּן לִבּוֹ לְשֵׁם שָׁמַיִם, יִהְיוּ לוֹ בָּנִים טוֹבִים, צַדִּיקִים וַחֲסִידִים, יִרְאֵי שָׁמַיִם, קְדוֹשִׁים. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב, (שם) ׳וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדוֹשִׁים׳.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: תנו רבנן, אמר רבי יהודה בר יעקב, תמה אני על אנשי הדור, אם רובם נעשים בכשרות. תא חזי, מה כתיב, (ויקרא י״א:מ״ד) ׳והתקדשתם והייתם קדושים׳, מלמד שצריך אדם לקדש עצמו בשעת תשמיש. מאי קידושא שייך הכא. אמר רבי יהודה בר יעקב, שלא יעשו פריצותא וחציפותא, ולא לשום זנות כבהמות. שהבהמות אינן עושות אלא לכך. דהא תנן כל הבועל לשום זנות, או לשום מה דאמרן, ולא ישמור את עצמו מאותן הדברים הצריכין, דתנינן במתניתא, ההוא עוברא דאתייליד, ליהוי פריץ חצוף זונה רשע, ואינו בכלל זרע אמת. וכל הבועל לשם מצוה, ומקדש עצמו, ומכוין לבו לשם שמים. הוו ליה בנין דמעלי, צדיקים וחסידים, יראי שמים, קדישין הדא הוא דכתיב, (שם) ׳והתקדשתם והייתם קדושים׳.

התרגום: שנו רבותינו, אמר רבי יהודה בר יעקב, תמה אני על אנשי הדור, אם רבם נעשים בכשרות. בא ראה, מה כתוב, (ויקרא י״א:מ״ד) ׳והתקדשתם והייתם קדושים׳, מלמד שצריך אדם לקדש עצמו בשעת תשמיש. מה קדוש שיך כאן? אמר רבי יהודה בר יעקב, שלא יעשו פריצות וחצפה, ולא לשם זנות כבהמות. שהבהמות אינן עושות אלא לכך. שהרי שנינו, כל הבועל לשם זנות, או לשם מה שאמרנו, ולא ישמר את עצמו מאותם הדברים הצריכים, ששנינו במשנה, אותו העבר שנולד, יהיה פרוץ חצוף זונה רשע, ואינו בכלל זרע אמת. וכל הבועל לשם מצוה, ומקדש עצמו, ומכון לבו לשם שמים, יהיו לו בנים טובים, צדיקים וחסידים, יראי שמים, קדושים. זהו שכתוב, (שם) ׳והתקדשתם והייתם קדושים׳.

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: