ממלכת הזוהר › זוהר › זוהר חדש › מאמר 11: מדרש הנעלם בראשית בהמשכו - ׳נפש חיה׳ מן האדמה והנשמה הקדושה הגזורה מהכסא › פיסקה 20

נפש החיה כהבל היוצא מהפה - שיכלה מיד והיה כלא היה

זוהר חדש · מדרש הנעלם בראשית בהמשכו - ׳נפש חיה׳ מן האדמה והנשמה הקדושה הגזורה מהכסא · מאמר 11 · פיסקה 20

לשון הזוהר

שָׁאַל רַבִּי דּוֹסְתָּאי לְרַבִּי אֱלִיעֶזְר, אָמַר לֵיהּ, אוֹתָהּ נֶפֶשׁ חַיָּה מַאי הֲוֵי מִינָהּ לְעָלְמָא דְאָתֵי. אָמַר לֵיהּ, לֹא תֵימָא הָכֵי, אֶלָּא אֵימָא מַאי הֲוֵי מִינָהּ תָּדִיר. תָּא שְׁמַע, אָמַר רִבִּי בָּא, מַאי דִכְתִיב, (במדבר ט״ו:ל״א) ׳הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִיא׳. אֶלָּא כְּהֶבֶל דְּנָפֵיק מִפּוּמֵיהּ דְּבַּר נָשׁ, דְּלָא יָכִיל לְסָלְקָא לְעֵילָא, אֲפִילּוּ כִּמְלֹא עֵינָיו, וּמִיָּד תִּכְלֶה. כָּךְ הִיא אוֹתָהּ הַנֶּפֶשׁ הַחַיָּה, כְּאוֹתָהּ הֶבֶל שֶׁנִּכְרַת מִן הַפֶּה מְהֵרָה, וְתִכְלֶה, וְאֵינוֹ נִרְאֶה בָּעוֹלָם, וְהָיָה כְּלֹא הָיָה.

תרגום

שָׁאַל רַבִּי דּוֹסְתַּאי אֶת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, אָמַר לוֹ, אוֹתָהּ נֶפֶשׁ חַיָּה מַה יִּהְיֶה מִמֶּנָּה לָעוֹלָם הַבָּא? אָמַר לוֹ, אַל תֹּאמַר כָּךְ, אֶלָּא אֱמֹר, מַה יִּהְיֶה מִמֶּנָּה תָּמִיד. בֹּא שְׁמַע, אָמַר רַבִּי בָּא, מַהוּ שֶׁכָּתוּב, (במדבר ט״ו:ל״א) ׳הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִיא׳ (במדבר טו, לא)? אֶלָּא כְּהֶבֶל הַיּוֹצֵא מִפִּי הָאָדָם, שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲלוֹת לְמַעְלָה, אֲפִלּוּ כִּמְלֹא עֵינָיו, וּמִיָּד יִכְלֶה. כָּךְ הִיא אוֹתָהּ הַנֶּפֶשׁ הַחַיָּה, כְּאוֹתוֹ הֶבֶל שֶׁנִּכְרָת מִן הַפֶּה מְהֵרָה, וְיִכְלֶה, וְאֵינוֹ נִרְאֶה בָּעוֹלָם, וְהָיָה כְּלֹא הָיָה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: שאל רבי דוסתאי לרבי אליעזר, אמר ליה, אותה נפש חיה מאי הוי מינה לעלמא דאתי. אמר ליה, לא תימא הכי, אלא אימא מאי הוי מינה תדיר. תא שמע, אמר רבי בא, מאי דכתיב, (במדבר ט״ו:ל״א) ׳הכרת תכרת הנפש ההיא׳. אלא כהבל דנפיק מפומיה דבר נש, דלא יכיל לסלקא לעילא, אפילו כמלא עיניו, ומיד תכלה. כך היא אותה הנפש החיה, כאותה הבל שנכרת מן הפה מהרה, ותכלה, ואינו נראה בעולם, והיה כלא היה.

התרגום: שאל רבי דוסתאי את רבי אליעזר, אמר לו, אותה נפש חיה מה יהיה ממנה לעולם הבא? אמר לו, אל תאמר כך, אלא אמר, מה יהיה ממנה תמיד. בא שמע, אמר רבי בא, מהו שכתוב, (במדבר ט״ו:ל״א) ׳הכרת תכרת הנפש ההיא׳ (במדבר טו, לא)? אלא כהבל היוצא מפי האדם, שאינו יכול לעלות למעלה, אפלו כמלא עיניו, ומיד יכלה. כך היא אותה הנפש החיה, כאותו הבל שנכרת מן הפה מהרה, ויכלה, ואינו נראה בעולם, והיה כלא היה.

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים