ממלכת הזוהר › זוהר › וירא › מאמר 3: פטירת רבי אליעזר הגדול ומסירת סודותיו - ואזהרת עד שיפוח היום › פיסקה 5 (צח ע"ב)

מאתיים ושש עשרה טעמים בשיר השירים ובכיית רבי עקיבא

וירא · פטירת רבי אליעזר הגדול ומסירת סודותיו - ואזהרת עד שיפוח היום · מאמר 3 · פיסקה 5 · דף צח ע"ב

לשון הזוהר

וְאוֹלִיף בְּבַהֶרֶת עַזָּה תְּלַת מְאָה הֲלָכוֹת פְּסוּקוֹת, וְאוֹלִיף לֵיהּ רי"ו טְעָמִים דִּפְסוּקֵי דְּשִׁיר הַשִּׁירִים. והֲווּ עֵינוֹי דְּרַבִּי עֲקִיבָא נַחֲתִין מַיָא. וְאִתְחַזַּר אֶשָׁא כְּקַדְמִיתָא. כַּד מָטָא לְהַאי פְּסוּקָא ׳סַמְכוּנִי בָּאֲשִׁישׁוֹת רַפְּדוּנִי בַּתַּפּוּחִים כִּי חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי׳ (שיר השירים ב, ה), לָא יָכִיל לְמִסְבַּל רַבִּי עֲקִיבָא וְאָרִים קָלֵיהּ בִּבְכִיָּיתָא וְגָעֵי וְלָא הֲוָה מְמַלֵּל מִדְחִילוּ דִּשְׁכִינְתָּא דְּהֲוַת תַּמָּן.

תרגום

וְלִמֵּד בְּבַהֶרֶת עַזָּה שְׁלֹשׁ מֵאוֹת הֲלָכוֹת פְּסוּקוֹת, וְלִמֵּד אוֹתוֹ מָאתַיִם וְשִׁשָּׁה עָשָׂר טְעָמִים שֶׁל פְּסוּקֵי שִׁיר הַשִּׁירִים, וְהָיוּ עֵינֵי רַבִּי עֲקִיבָא זוֹלְגוֹת דְּמָעוֹת, וְחָזְרָה הָאֵשׁ כְּבַתְּחִלָּה. כְּשֶׁהִגִּיעַ לְפָסוּק (שִׁיר ב) ׳סַמְּכוּנִי בָּאֲשִׁישׁוֹת רַפְּדוּנִי בַּתַּפּוּחִים כִּי חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי׳ (שיר השירים ב, ה) - לֹא יָכֹל רַבִּי עֲקִיבָא לִסְבֹּל, וְהֵרִים קוֹלוֹ בִּבְכִיָּה. וְגָעָה וְלֹא הָיָה מְדַבֵּר מִיִּרְאַת הַשְּׁכִינָה שֶׁהָיְתָה שָׁם.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ואוליף בבהרת עזה תלת מאה הלכות פסוקות, ואוליף ליה רי"ו טעמים דפסוקי דשיר השירים. והוו עינוי דרבי עקיבא נחתין מיא. ואתחזר אשא כקדמיתא. כד מטא להאי פסוקא ׳סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים כי חולת אהבה אני׳ (שיר השירים ב, ה), לא יכיל למסבל רבי עקיבא וארים קליה בבכייתא וגעי ולא הוה ממלל מדחילו דשכינתא דהות תמן.

התרגום: ולמד בבהרת עזה שלש מאות הלכות פסוקות, ולמד אותו מאתים וששה עשר טעמים של פסוקי שיר השירים, והיו עיני רבי עקיבא זולגות דמעות, וחזרה האש כבתחלה. כשהגיע לפסוק (שיר ב) ׳סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים כי חולת אהבה אני׳ (שיר השירים ב, ה) - לא יכל רבי עקיבא לסבל, והרים קולו בבכיה. וגעה ולא היה מדבר מיראת השכינה שהיתה שם.

מן המפרשים

הסולם: בכי ר' עקיבא וכו': בכה ר"ע ואמר לו, רבי, למדני תורה. פתח פיהו רבי אליעזר במעשה מרכבה. בא אש וסבבה את שניהם. אמרו החכמים, משמע מזה, שאין אנו ראוים וכדאים לזה, דהיינו לשמוע עתה דברי תורתו. יצאו להפתח שבחוץ וישבו שם, היה מה שהיה…

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: