ממלכת הזוהר › זוהר › וירא › מאמר 18: ׳וה׳ המטיר על סדם - דין הגיהנם וסוד השמים ושבעים השמות › פיסקה 19 (קח ע"א)

חגור חרב שנונה - לא מרחם על טוב ורע

וירא · ׳וה׳ המטיר על סדם - דין הגיהנם וסוד השמים ושבעים השמות · מאמר 18 · פיסקה 19 · דף קח ע"א

לשון הזוהר

עַיְינִין לָהֲטִין כְּטִיסִין דְּנוּרָא, נָחִיתּ בְּהוּ לְעָלְמָא. וַוי מַאן דְּאִעָרַע בֵּיהּ, חֲגִיר חַרְצִּין (ס"א חרבין), אִיהוּ חַרְבָּא שִׁנְּנָא בִּידֵיהּ, לָא חָיִיס עַל טַב וְעַל בִּישׁ. דְּהָא (ס"א פסקא) פִּתְּקָא דְּאִנּוּן שִׁבְעִין בִּרְשׁוּ דְּאִתְּאַחִיד הַהוּא סִטְרָא דִשְׁמַיָא נָחִיתּ בִּידָא שְׂמָאלָא בְּכַמָּה דִּינִין, אִתְּהַפֵּךָ בְּכַמָּה גְּוָונִין, הֲפּוּךָ בְּכָל יוֹמָא, אִיהוּ אִקְרֵי כְּרֻם זְלֻּתּ דִּמְתַּקְּנָא לְגַבֵּי בְּנֵי אָדָם. כָּל גְּוָונִין דִּכְלֵי זַעֲמוֹ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךָ הוּא בֵּיהּ אִתְּחַזְּיָין. וְאִנּוּן יָתְּבִין בְּרוּמֵי דְּעָלְמָא, וּבְנֵי נָשָׁא בְּסִכְלוּתָּא דִלְהוֹן לָא מַשְׁגְּחֵי בְּהוֹן. גָּפְּרִיתּ וָאֵשׁ הִתּוּכָא דְּמַיָא וְאֶשָׁא דְּמִתְּהַתְּכֵי מִן שְׁמַיָא אִתְּאַחֲדוּ דָּא בְּדָא וּנְחַתּ עַל סְדוֹם. וַוי לְחַיָּיבַיָא דּלא מַשְׁגִּיחִין עַל יְקָרָא דְמָארֵיהוֹן:

תרגום

עֵינַיִם לוֹהֲטוֹת כְּמוֹ שַׁלְהָבוֹת שֶׁל אֵשׁ יוֹרֵד בָּהֶם לָעוֹלָם. אוֹי לְמִי שֶׁפּוֹגֵשׁ אוֹתוֹ, חֲגוּר מָתְנַיִם (חרבות) הוּא, וְחֶרֶב שְׁנוּנָה בְּיָדוֹ. לֹא מְרַחֵם עַל טוֹב וְלֹא עַל רַע. שֶׁהֲרֵי (הֶפְסֵק) הַפֶּתֶק, שֶׁהֵם שִׁבְעִים בִּרְשׁוּת שֶׁנֶּאֱחָז אוֹתוֹ צַד שֶׁל הַשָּׁמַיִם, יוֹרֵד בְּיַד שְׂמֹאל בְּכַמָּה דִינִים. מִתְהַפֵּךְ בְּכַמָּה גְוָנִים, הוֹפֵךְ בְּכָל יוֹם. הוּא נִקְרָא כְּרֻם זֻלֻּת שֶׁמְּתֻקָּן לִבְנֵי אָדָם. כָּל הַגְּוָנִים שֶׁל כְּלֵי הַזַּעַם שֶׁל הקב"ה נִרְאִים בּוֹ. וְהֵם יוֹשְׁבִים בְּרוּם הָעוֹלָם, וּבְנֵי אָדָם בְּסִכְלוּתָם לֹא מַשְׁגִּיחִים בָּהֶם. ׳גָּפְרִית וָאֵשׁ׳ - הִתּוּךְ שֶׁל מַיִם וְאֵשׁ שֶׁנִּתָּכִים מֵהַשָּׁמַיִם נֶאֶחְזוּ זֶה בָּזֶה וְיָרְדוּ עַל סְדֹם. אוֹי לָרְשָׁעִים שֶׁאֵינָם מַשְׁגִּיחִים עַל כְּבוֹד רִבּוֹנָם.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: עיינין להטין כטיסין דנורא, נחית בהו לעלמא. ווי מאן דאערע ביה, חגיר חרצין (ס"א חרבין), איהו חרבא שננא בידיה, לא חייס על טב ועל ביש. דהא (ס"א פסקא) פתקא דאנון שבעין ברשו דאתאחיד ההוא סטרא דשמיא נחית בידא שמאלא בכמה דינין, אתהפך בכמה גוונין, הפוך בכל יומא, איהו אקרי כרם זלת דמתקנא לגבי בני אדם. כל גוונין דכלי זעמו דקודשא בריך הוא ביה אתחזיין. ואנון יתבין ברומי דעלמא, ובני נשא בסכלותא דלהון לא משגחי בהון. גפרית ואש התוכא דמיא ואשא דמתהתכי מן שמיא אתאחדו דא בדא ונחת על סדום. ווי לחייביא דלא משגיחין על יקרא דמאריהון:

התרגום: עינים לוהטות כמו שלהבות של אש יורד בהם לעולם. אוי למי שפוגש אותו, חגור מתנים (חרבות) הוא, וחרב שנונה בידו. לא מרחם על טוב ולא על רע. שהרי (הפסק) הפתק, שהם שבעים ברשות שנאחז אותו צד של השמים, יורד ביד שמאל בכמה דינים. מתהפך בכמה גונים, הופך בכל יום. הוא נקרא כרם זלת שמתקן לבני אדם. כל הגונים של כלי הזעם של הקב"ה נראים בו. והם יושבים ברום העולם, ובני אדם בסכלותם לא משגיחים בהם. ׳גפרית ואש׳ - התוך של מים ואש שנתכים מהשמים נאחזו זה בזה וירדו על סדם. אוי לרשעים שאינם משגיחים על כבוד רבונם.

מן המפרשים

מהרח"ו: ענין הגלגול והטיקלא ענין הגלגול והטיקלא. לשון היפוך בזכות או בדין:

נזר ישראל: וחרבא שננא וחרבא שננא. היא הלילי"ת נוקבא דיליה. ואז צריכין לאסתמרא מיניה כמ"ש 'לך עמי בא בחדריך' ( ישעיה כו כ ) : ומ"ש

הסולם: עיינין להטין כטיסין דנורא, העינים לוהטות כלשונות אש. נחית בהו לעלמא, ז"א יורד עמהם לעולם, היינו בעינים לוהטות, ורומז בזה לסו"ה ארדה נא ואראה וגו'. ווי מאן דאערע ביה חגיר חרבין, ווי למי שיפגוש בו כשהוא חגור בחרבות, דהיינו…

לכל המפרשים על פיסקה זו