ממלכת הזוהר › זוהר › וירא › מאמר 18: ׳וה׳ המטיר על סדם - דין הגיהנם וסוד השמים ושבעים השמות › פיסקה 12 (קח ע"א)

אנשי סדום לא יקומו - כשם שארצם אבדה לעולם

וירא · ׳וה׳ המטיר על סדם - דין הגיהנם וסוד השמים ושבעים השמות · מאמר 18 · פיסקה 12 · דף קח ע"א

לשון הזוהר

אָמַר לֵיהּ אִי יְקוּמוּן לְיוֹם דִּינָא. אָמַר לֵיהּ הָא אִתְּמָר. אֲבָל אִלֵּין דִּסְדוֹם וַעֲמוֹרָה לָא יְקוּמוּן, וּקְרָא אוֹכַח דִּכְתִיב, ׳גָּפְרִית וָמֶלַח שְׂרֵפָה כָל אַרְצָהּ לא תִזָּרַע וְלא תַצְמִיחַ וְגו'׳ (דברים כט, כב). ׳אֲשֶׁר הָפַךְ יהו"ה בְּאַפּוֹ וּבַחֲמָתוֹ׳. ׳אֲשֶׁר הָפַךְ יהו"ה׳, בְּעָלְמָא דֵּין. בְּאַפּוֹ, בְּעָלְמָא דְאָתֵי. וּבַחֲמָתוֹ, בְּזִמְנָא דְּזַמִּין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לַאֲחָיָיא מֵתַיָּיא. אָמַר לֵיהּ תָּא חֲזֵי, כַּמָּה דְּאַרְעָא דִּלְהוֹן אִתְאֲבִיד לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָא, הָכִי נָמֵי אִתְאֲבִידוּ אִנּוּן לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָא. וְתָּא חֲזֵי, דִּינָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דִּינָא לָקֳבֵל דִּינָא. אִנּוּן לָא הֲוָה תַּיְיבִין נַפְשָׁא דְּמִסְכֵּנָא בְּמֵיכְלָא וּבְמִשְׁתַּיָּא, אוּף הָכִי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָא אָתִיב לוֹן נַפְשַׁיְיהוּ לְעָלְמָא דְּאָתֵי.

תרגום

אָמַר לוֹ, הַאִם יָקוּמוּ לְיוֹם הַדִּין? אָמַר לוֹ, הֲרֵי נִתְבָּאֵר, אֲבָל אֵלּוּ שֶׁל ׳סְדֹם וַעֲמֹרָה׳ לֹא יָקוּמוּ, וְהַכָּתוּב מוֹכִיחַ, שֶׁכָּתוּב ׳גָּפְרִית וָמֶלַח שְׂרֵפָה כָל אַרְצָהּ לֹא תִזָּרַע וְלֹא תַצְמִחַ וְגוֹ'׳ (דברים כט, כב) - ׳אֲשֶׁר הָפַךְ ה' בְּאַפּוֹ וּבַחֲמָתוֹ׳ - ׳אֲשֶׁר הָפַךְ ה'׳ - בָּעוֹלָם הַזֶּה. בְּאַפּוֹ - בָּעוֹלָם הַבָּא. וּבַחֲמָתוֹ - בִּזְמַן שֶׁעָתִיד הקב"ה לְהַחֲיוֹת מֵתִים. אָמַר לוֹ, בֹּא רְאֵה, כְּמוֹ שֶׁאַרְצָם אָבְדָה לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים, גַּם כָּךְ הֵם אָבְדוּ לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים. וּבֹא רְאֵה שֶׁדִּין הקב"ה דִּין כְּנֶגֶד דִּין. הֵם לֹא הֵשִׁיבוּ אֶת נֶפֶשׁ הֶעָנִי בְּמַאֲכָל וּמַשְׁקֶה - גַּם כָּךְ הקב"ה לֹא הֵשִׁיב נַפְשָׁם לָעוֹלָם הַבָּא.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אמר ליה אי יקומון ליום דינא. אמר ליה הא אתמר. אבל אלין דסדום ועמורה לא יקומון, וקרא אוכח דכתיב, ׳גפרית ומלח שרפה כל ארצה לא תזרע ולא תצמיח וגו'׳ (דברים כט, כב). ׳אשר הפך יהו"ה באפו ובחמתו׳. ׳אשר הפך יהו"ה׳, בעלמא דין. באפו, בעלמא דאתי. ובחמתו, בזמנא דזמין קודשא בריך הוא לאחייא מתייא. אמר ליה תא חזי, כמה דארעא דלהון אתאביד לעלם ולעלמי עלמיא, הכי נמי אתאבידו אנון לעלם ולעלמי עלמיא. ותא חזי, דינא דקודשא בריך הוא דינא לקבל דינא. אנון לא הוה תייבין נפשא דמסכנא במיכלא ובמשתיא, אוף הכי קודשא בריך הוא לא אתיב לון נפשייהו לעלמא דאתי.

התרגום: אמר לו, האם יקומו ליום הדין? אמר לו, הרי נתבאר, אבל אלו של ׳סדם ועמרה׳ לא יקומו, והכתוב מוכיח, שכתוב ׳גפרית ומלח שרפה כל ארצה לא תזרע ולא תצמח וגו'׳ (דברים כט, כב) - ׳אשר הפך ה' באפו ובחמתו׳ - ׳אשר הפך ה'׳ - בעולם הזה. באפו - בעולם הבא. ובחמתו - בזמן שעתיד הקב"ה להחיות מתים. אמר לו, בא ראה, כמו שארצם אבדה לעולם ולעולמי עולמים, גם כך הם אבדו לעולם ולעולמי עולמים. ובא ראה שדין הקב"ה דין כנגד דין. הם לא השיבו את נפש העני במאכל ומשקה - גם כך הקב"ה לא השיב נפשם לעולם הבא.

מן המפרשים

אור החמה: גיליון א"ל ת"ח כמה דארעא וגו' ק' דהא כתיב ביחזקאל ושבתי את שבות סדום ובנותיה וגו' וי"ל דהיינו בזמנים אלו שלא יקום שום אדם לבנותה אבל לעתיד לבא תחזור לקדמותה עכ"ל:

הסולם: א"ל אי יקומון וכו': שאל אותו, אם יקומו אנשי סדום לעתיד ליום הדין. אמר לו הרי למדנו, אבל אלו של סדום ועמורה לא יקומו לדין, לעתיד בעת תחית המתים. והכתוב מוכיח, שכתוב גפרית ומלח שריפה כל ארצה וגו' אשר הפך ה' באפו ובחמתו, שפירושו,…

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: