ממלכת הזוהר › זוהר › ויקרא › מאמר 38: ׳איש תהפוכות ישלח מדון ונרגן מפריד אלוף׳ - הרשע המפריד הזיווג של מעלה, ומקום בעלי התשובה מול הצדיקים › פיסקה 5 (טז ע"ב)

׳והיה כי יחטא ואשם... או מצא אבדה וכחש בה׳ - ׳אבדה האמונה׳ זו כנסת ישראל שנפרדה ממקומה

ויקרא · ׳איש תהפוכות ישלח מדון ונרגן מפריד אלוף׳ - הרשע המפריד הזיווג של מעלה, ומקום בעלי התשובה מול הצדיקים · מאמר 38 · פיסקה 5 · דף טז ע"ב

לשון הזוהר

הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳והָיָה כִּי יֶחטָא ואָשֵׁם וְגוֹ'׳. מַה כְּתִיב לְעֵילָּא, ׳אוֹ מָצָא אֲבֵדָה וְכִחֶשׁ בָּהּ וְגוֹ'׳, דְּהָא בְּגִין דָּא אִסְתַּלָּק קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מִכֹּלָּא. כִּבְיָכוֹל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָא אִשְׁתְּכַח בְּקִיּוּמֵיהּ, דְּהָא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל אִתְפָּרְשָׁא מֵאַתְרָהָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳אָבְדָה הָאֱמוּנָה׳ (ירמיהו ז, כח). (ל"ה, קצ"א) מַאי אֱמוּנָה. דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳וִאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת׳ (תהילים צב, ג). ׳אָבְדָה הָאֱמוּנָה׳ כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳עַל מַה אָבְדָה הָאָרֶץ׳ (ירמיהו ט, יא), וְכֹלָּא חַד. והָא אוֹקִימְנָא אָבְדָה, ולָא נֶאֱבֶדֶת, ולָא אֲבוּדָה. כְּגַוְונָא דָּא, ׳הַצַדִּיק אָבָד׳ (ישעיהו נז, א), אָבוּד, אוֹ נֶאֱבַד, לָא כְּתִיב, אֶלָּא אָבַד. הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב ׳אָבְדָה הָאֱמוּנָה׳, בְּגִין כַּךְ ׳וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה׳ ׳אוֹ אֶת הָאֲבֵדָה וְגוֹ'׳.

תרגום

זֶהוּ שֶׁכָּתוּב, ׳וְהָיָה כִּי יֶחֱטָא וְאָשֵׁם וְגוֹ'׳ (ויקרא ה, כג). מַה כָּתוּב לְמַעְלָה? ׳אוֹ מָצָא אֲבֵדָה וְכִחֶשׁ בָּהּ וְגוֹ'׳ - שֶׁהֲרֵי בִּשְׁבִיל זֶה מִסְתַּלֵּק הקב"ה מֵהַכֹּל. כִּבְיָכוֹל הקב"ה לֹא נִמְצָא בִמְקוֹמוֹ, שֶׁהֲרֵי כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל נִפְרְדָה מִמְּקוֹמָהּ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳אָבְדָה הָאֱמוּנָה׳ (ירמיה ז, כח). מַה זּוֹ הָאֱמוּנָה? זוֹ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וֶאֱמוּנָתְךְ בַּלֵּילוֹת׳. ׳אָבְדָה הָאֱמוּנָה׳, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳עַל מָה אָבְדָה הָאָרֶץ׳ - וְהַכֹּל אֶחָד. וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ אָבְדָה, וְלֹא נֶאֱבֶדֶת, וְלֹא אֲבוּדָה. כְּמוֹ כֵן ׳הַצַּדִּיק אָבָד׳. אָבוּד אוֹ נֶאֱבָד לֹא כָתוּב, אֶלָּא אָבָד. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳אָבְדָה הָאֱמוּנָה׳, בִּשְׁבִיל כָּךְ - ׳וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה׳ - ׳אוֹ אֶת הָאֲבֵדָה וְגוֹ'׳.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: הדא הוא דכתיב ׳והיה כי יחטא ואשם וגו'׳. מה כתיב לעילא, ׳או מצא אבדה וכחש בה וגו'׳, דהא בגין דא אסתלק קודשא בריך הוא מכלא. כביכול קודשא בריך הוא לא אשתכח בקיומיה, דהא כנסת ישראל אתפרשא מאתרהא, הדא הוא דכתיב, ׳אבדה האמונה׳ (ירמיהו ז, כח). (ל"ה, קצ"א) מאי אמונה. דא כנסת ישראל. כמה דאת אמר ׳ואמונתך בלילות׳ (תהילים צב, ג). ׳אבדה האמונה׳ כמה דאת אמר ׳על מה אבדה הארץ׳ (ירמיהו ט, יא), וכלא חד. והא אוקימנא אבדה, ולא נאבדת, ולא אבודה. כגוונא דא, ׳הצדיק אבד׳ (ישעיהו נז, א), אבוד, או נאבד, לא כתיב, אלא אבד. הדא הוא דכתיב ׳אבדה האמונה׳, בגין כך ׳והשיב את הגזלה׳ ׳או את האבדה וגו'׳.

התרגום: זהו שכתוב, ׳והיה כי יחטא ואשם וגו'׳ (ויקרא ה, כג). מה כתוב למעלה? ׳או מצא אבדה וכחש בה וגו'׳ - שהרי בשביל זה מסתלק הקב"ה מהכל. כביכול הקב"ה לא נמצא במקומו, שהרי כנסת ישראל נפרדה ממקומה. זהו שכתוב ׳אבדה האמונה׳ (ירמיה ז, כח). מה זו האמונה? זו כנסת ישראל, כמו שנאמר ׳ואמונתך בלילות׳. ׳אבדה האמונה׳, כמו שנאמר ׳על מה אבדה הארץ׳ - והכל אחד. והרי בארנו אבדה, ולא נאבדת, ולא אבודה. כמו כן ׳הצדיק אבד׳. אבוד או נאבד לא כתוב, אלא אבד. זהו שכתוב ׳אבדה האמונה׳, בשביל כך - ׳והשיב את הגזלה׳ - ׳או את האבדה וגו'׳.

מן המפרשים

מקדש מלך: ישלח מדון כמה דאמרן חייביא וכו' פירוש מפרש מדון לשון דין שהו"ק הנק' נטיעות שהיו יונקים מהרחמים עתה יונקים מן הדין אבל בסיפא דקרא הפירושים שוים. וז"ש כד"א ונרגן וכו' כמה דאמרן וכו' ובפירוש ראשון נמי אמר דא קב"ה שהוא זעיר דהיינו…

יהל אור: ובגין דא והנה מלאכי כו'. כאן אמר פי' נפלא הנה מבואר בזוהר כ"פ עולים בחולם ויורדים בחיריק. כי כשהיא למטה תחתיו היא חיריק ולמעלה עליו חולם, בסוד עטרת תפארת, ושוה לו, היא גם כן ו' כמוהו. וזהו סוד א י' למעלה, ו' באמצע, י' למטה.…

הסולם: הה״ד והיה כי וגו׳: זהו שכתוב, והיה כי יחטא ואשם וגו'. מה כתוב למעלה, או מצא אבדה וכחש בה וגו'. כי החוטא פוגם למעלה, ומשום זה מסתלק הקב"ה מן הכל. כביכול הקב״ה לא נמצא בקיומו, כי כנסת ישראל, שהיא המלכות, נפרדה ממקומה. ז״ש אבדה…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: