כשיוצאת השמש ישראל נוטלים שירה למטה והשמש למעלה יראוך עם שמש
ויקהל · זעזע הקב"ה שלש מאות תשעים רקיעים - סוד שלשת משמרות הלילה ובכיית החרבן · מאמר 2 · פיסקה 11 · דף קצו ע"א
לשון הזוהר
בְּשַׁעֲתָא דְּשִׁמְשָׁא נָפִיק, בִּימָמָא, יִשְׂרָאֵל נַטְלֵי שִׁירָתָא לְתַתָּא, וְשִׁמְשָׁא לְעֵילָּא, דִּכְתִּיב, ׳יִירָאוּךָ עִם שָׁמֶשׁ׳ (תהילים עב, ה). בְּשַׁעֲתָא דְּנָטִיל שִׁמְשָׁא בְּגַלְגְלוֹי, פָּתַח קַל נְעִימוּתָא, וְאָמַר שִׁירָתָא. וּמַאי שִׁירָתָא קָאַמְרֵי. ׳הוֹדוּ לַיהו"ה קִרְאוּ בִשְׁמוֹ וְגוֹ'׳ (תהילים קה, א). ׳שִׁירוּ לוֹ זַמְּרוּ לוֹ וְגוֹ'׳. וְיִשְׂרָאֵל מְשַׁבְּחָן לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִּימָמָא, עִם שִׁמְשָׁא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳יִירָאוּךָ עִם שָׁמֶשׁ, וְאַף עַל גַּב דְּהָא אוֹקִימְנָא לְהַאי קְרָא, אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, אִלְמָלֵא דִּבְנֵי עָלְמָא אֲטִימִין לִבָּא וּסְתִימִין עַיְינִין לָא יַכְלִין לְמֵיקָם מִקָּל נְעִימוּתָא דְּגַלְגָלָא דְּשִׁמְשָׁא, כַּד נָטִיל (ונפיק) וּמְשַׁבַּח קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא׳.
תרגום
בְּשָׁעָה שֶׁיּוֹצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בַּיּוֹם, יִשְׂרָאֵל נוֹטְלִים שִׁירָה לְמַטָּה, וְהַשֶּׁמֶשׁ לְמַעְלָה, שֶׁכָּתוּב ׳יִירָאוּךְ עִם שָׁמֶשׁ (תהלים עב, ה)׳. בְּשָׁעָה שֶׁנּוֹסֵעַ הַשֶּׁמֶשׁ בְּגַלְגַּלָּיו, פּוֹתֵחַ בְּקוֹל נְעִימָה וְאוֹמֵר שִׁירָה. וְאֵיזוֹ שִׁירָה אוֹמְרִים.? (תהלים קד) ׳הוֹדוּ לַה' קִרְאוּ בִשְׁמוֹ׳ וְגוֹ'. (שם) ׳שִׁירוּ לוֹ זַמְּרוּ לוֹ וְגוֹ'׳. וְיִשְׂרָאֵל מְשַׁבְּחִים אֶת הקב"ה בַּיּוֹם עִם הַשֶּׁמֶשׁ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שםעב) ׳יִירָאוּךְ עִם שָׁמֶשׁ׳ - וְאַף עַל גַּב שֶׁהֲרֵי בֵּאַרְנוּ אֶת הַפָּסוּק הַזֶּה, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, אִלְמָלֵא שֶׁבְּנֵי הָעוֹלָם הֵם אֲטוּמֵי לֵב וּסְתוּמֵי עֵינַיִם, לֹא יְכוֹלִים לַעֲמֹד מִקּוֹל הַנְּעִימָה שֶׁל גַּלְגַּל הַשֶּׁמֶשׁ כְּשֶׁנּוֹסֵעַ (וְיוֹצֵא) וּמְשַׁבֵּחַ לִפְנֵי הקב"ה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: בשעתא דשמשא נפיק, ביממא, ישראל נטלי שירתא לתתא, ושמשא לעילא, דכתיב, ׳ייראוך עם שמש׳ (תהילים עב, ה). בשעתא דנטיל שמשא בגלגלוי, פתח קל נעימותא, ואמר שירתא. ומאי שירתא קאמרי. ׳הודו ליהו"ה קראו בשמו וגו'׳ (תהילים קה, א). ׳שירו לו זמרו לו וגו'׳. וישראל משבחן לקודשא בריך הוא ביממא, עם שמשא. הדא הוא דכתיב ׳ייראוך עם שמש, ואף על גב דהא אוקימנא להאי קרא, אמר רבי אלעזר, אלמלא דבני עלמא אטימין לבא וסתימין עיינין לא יכלין למיקם מקל נעימותא דגלגלא דשמשא, כד נטיל (ונפיק) ומשבח קמי קודשא בריך הוא׳.
התרגום: בשעה שיוצאת השמש ביום, ישראל נוטלים שירה למטה, והשמש למעלה, שכתוב ׳ייראוך עם שמש (תהלים עב, ה)׳. בשעה שנוסע השמש בגלגליו, פותח בקול נעימה ואומר שירה. ואיזו שירה אומרים.? (תהלים קד) ׳הודו לה' קראו בשמו׳ וגו'. (שם) ׳שירו לו זמרו לו וגו'׳. וישראל משבחים את הקב"ה ביום עם השמש. זהו שכתוב (שםעב) ׳ייראוך עם שמש׳ - ואף על גב שהרי בארנו את הפסוק הזה, אמר רבי אלעזר, אלמלא שבני העולם הם אטומי לב וסתומי עינים, לא יכולים לעמד מקול הנעימה של גלגל השמש כשנוסע (ויוצא) ומשבח לפני הקב"ה.
מן המפרשים
מקדש מלך: דהא אוקימנא להאי קרא פי' שמצוה להתפלל עם הנץ החמה וזהו יראוך עם שמש אבל ר' אלעזר מפרש שישראל משבחים עם השמש היא למעלה והם למטה:
הסולם: בשעתא דשמשא נפיק וכו': בשעה שהשמש יוצא, ביום, אומרים ישראל שירה למטה, והשמש למעלה. שכתוב, ייראוך עם שמש. בשעה שהשמש נוסע בגלגליו, פותח קול נעים, ואומר שירה. ומהו השירה שאומר. הוא, הודו לה' קראו בשמו וגו'. שירו לו זמרו לו וגו'.…