תוספת כח למעלה בסיפור השבח - וחובת פרסום הנס תמיד
בא · ׳וישא העם את בצקו טרם יחמץ׳ - שלוש מצוות פסח וחובת סיפור הגאולה · מאמר 11 · פיסקה 4 · דף מא ע"א
לשון הזוהר
כְּדֵין אִתּוֹסָף לֵיהּ חֵילָא וּגְבוּרְתָּא לְעֵילָּא, וְיִשְׂרָאֵל בְּהַהוּא סִפּוּרָא יַהֲבֵי חֵילָא לְמָארֵיהוֹן, כְּמַלְכָּא, דְּאִתּוֹסָף חֵילָא וּגְבוּרְתָּא, כַּד מְשַׁבְּחִין גְּבוּרְתֵּיהּ, וְאוֹדָן לֵיהּ, וְכֻלְּהוּ דַּחֲלִין מִקָמֵיהּ, וְאִסְתַּלָּק יְקָרֵיהּ עַל כֻּלְּהוּ. וּבְגִין כָּךְ, אִית לְשַׁבְּחָא וּלְאִשְׁתָּעֵי בְּסִפּוּר דָּא כְּמָה דְּאִתְּמַר. כְּגַוְונָא דָּא, חוֹבָה אִיהוּ עַל בַּר נָשׁ, לְאִשְׁתְּעֵי תָּדִיר קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּלְפַרְסוּמֵי נִיסָא בְּכָל אִינּוּן נִיסִּין דְּעָבַד.
תרגום
אָז מִתּוֹסֵף לוֹ כֹּחַ וּגְבוּרָה לְמַעְלָה, וְיִשְׂרָאֵל בְּאוֹתוֹ סִפּוּר נוֹתְנִים כֹּחַ לְרִבּוֹנָם, כְּמוֹ מֶלֶךְ שֶׁמּוֹסִיף כֹּחַ וּגְבוּרָה כְּשֶׁמְּשַׁבְּחִים גְּבוּרָתוֹ וּמוֹדִים לוֹ, וְכֻלָּם פּוֹחֲדִים מִפָּנָיו, וּמִתְעַלֶּה כְבוֹדוֹ עַל כֻּלָּם. וְלָכֵן יֵשׁ לְשַׁבֵּחַ וּלְדַבֵּר בְּסִפּוּר זֶה כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר. כְּמוֹ זֶה חוֹבָה עַל בֶּן אָדָם לְדַבֵּר תָּמִיד לִפְנֵי הקב"ה וּלְפַרְסֵם אֶת הַנֵּס בְּכָל אוֹתָם נִסִּים שֶׁעָשָׂה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: כדין אתוסף ליה חילא וגבורתא לעילא, וישראל בההוא ספורא יהבי חילא למאריהון, כמלכא, דאתוסף חילא וגבורתא, כד משבחין גבורתיה, ואודן ליה, וכלהו דחלין מקמיה, ואסתלק יקריה על כלהו. ובגין כך, אית לשבחא ולאשתעי בספור דא כמה דאתמר. כגוונא דא, חובה איהו על בר נש, לאשתעי תדיר קמי קודשא בריך הוא, ולפרסומי ניסא בכל אינון ניסין דעבד.
התרגום: אז מתוסף לו כח וגבורה למעלה, וישראל באותו ספור נותנים כח לרבונם, כמו מלך שמוסיף כח וגבורה כשמשבחים גבורתו ומודים לו, וכלם פוחדים מפניו, ומתעלה כבודו על כלם. ולכן יש לשבח ולדבר בספור זה כמו שנאמר. כמו זה חובה על בן אדם לדבר תמיד לפני הקב"ה ולפרסם את הנס בכל אותם נסים שעשה.
מן המפרשים
הסולם: כדין אתוסף ליה וכו': אז נתוסף לו כח וגבורה למעלה. וישראל בספור ההוא נותנים כח לאדונם, כמלך שנוסף לו כח וגבורה בעת שמשבחים גבורתו ומודים לו, והכל יראים מפניו ועולה כבודו על כולם. ומשום זה, יש לשבח ולספר בספור הזה, כמו שלמדנו.…
מקדש מלך, פירוש הרמ"ז: וישראל בההוא ספורא פי' לא די שמורידין המוחין בליל פסח אלא שאחר עבור הפסח נשאר כח יפה למעלה כמ"ש בכוונת ספירת העומר שביום ראשון נכנס גדלות ראשון דאבא וזה בכח המוחין שנכנסו בליל פסח: