ירידת ענן האש - סימן שרצון הקב"ה שם
אחרי מות · ׳מים קרים על נפש עיפה׳ - השמועה הטובה והתורה המרוה את הנפש · מאמר 23 · פיסקה 1 · דף סד ע"א
לשון הזוהר
עַד דַּהֲווֹ אָזְלֵי, יָתְבוּ בְּחַד חֲקַל, וְצַלּוּ. נָחַת חַד עֲנָנָא דְּאֶשָּׁא, וְאַסְחַר לוֹן. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, הָא חֲמֵינָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא רְעוּתָא דִּילֵיהּ הָכָא. נֵיתִיב. יָתְבוּ וַהֲווּ אַמְרֵי מִלֵּי דְּאוֹרַיְיתָא. פָּתַח וְאָמַר, ׳מַיִם קָרִים עַל נֶפֶשׁ עֲיֵפָה וּשְׁמוּעָה טוֹבָה מֵאֶרֶץ מֶרְחָק׳ (משלי כה, כה) - הָא אִסְתַּכַּלְנָא בְּמִלּוֹי דִּשְׁלֹמֹה מַלְכָּא, וְכֻלְּהוּ (ס"א בחכמתא) בְּחָכְמָה אַמָרָן.
תרגום
עֵד שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים, יָשְׁבוּ בְשָׂדֶה אַחַת וְהִתְפַּלְלוּ. יָרַד עָנָן אֶחָד שֶׁל אֵשׁ וְהִקִּיף אוֹתָם. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, הֲרֵינִי רוֹאֶה שֶׁרְצוֹנוֹ שֶׁל הקב"ה כָּאן. נֵשֵׁב. יָשְׁבוּ וְהָיוּ אוֹמְרִים דִּבְרֵי תוֹרָה. פָּתַח וְאָמַר, ׳מַיִם קָרִים עַל נֶפֶשׁ עֲיֵפָה וּשְׁמוּעָה טוֹבָה מֵאֶרֶץ מֶרְחָק׳ (משלי כה, כה) - הֲרֵי הִסְתַּכַּלְתִּי בְּדִבְרֵי שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ, וְאֶת כֻּלָּם אָמַר בְּחָכְמָה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: עד דהוו אזלי, יתבו בחד חקל, וצלו. נחת חד עננא דאשא, ואסחר לון. אמר רבי שמעון, הא חמינא דקודשא בריך הוא רעותא דיליה הכא. ניתיב. יתבו והוו אמרי מלי דאורייתא. פתח ואמר, ׳מים קרים על נפש עיפה ושמועה טובה מארץ מרחק׳ (משלי כה, כה) - הא אסתכלנא במלוי דשלמה מלכא, וכלהו (ס"א בחכמתא) בחכמה אמרן.
התרגום: עד שהיו הולכים, ישבו בשדה אחת והתפללו. ירד ענן אחד של אש והקיף אותם. אמר רבי שמעון, הריני רואה שרצונו של הקב"ה כאן. נשב. ישבו והיו אומרים דברי תורה. פתח ואמר, ׳מים קרים על נפש עיפה ושמועה טובה מארץ מרחק׳ (משלי כה, כה) - הרי הסתכלתי בדברי שלמה המלך, ואת כלם אמר בחכמה.
מן המפרשים
הסולם: עד דהוו אזלי, וכו׳: בעוד שהיו הולכים, ישבו בשדה אחד והתפללו. ירד ענן אני שרצונו של הקב"ה כאן, נשב. ישבו ואמרו דברי תורה. פתח ואמר, מים קרים על נפש עיפה ושמועה טובה מארץ מרחק. הנה אני מסתכל בדברי שלמה המלך, וכולם אמרם בחכמה.
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: